אוטיזם הילה ונשימה

בכל תהליך טיפול ישנן נקודות ציון שבהם מתחולל מפנה בטיפול ואיכות טיפולית נולדת אצל המטפל והמטופל. כך אני חוויתי את הטכניקה של נשימה במפגש עם אוטיזם.
בפוסט הנוכחי אני רוצה להתרכז בטכניקה של נשימה בטיפול ולהביא דוגמה לטיפול בעזרת נשימה.
נשימה כטכניקת טיפול עוזרת למטופל לחבר בין הגוף ולנפש, דרך תשומת הלב שניתנת לנשימה מתחולל שם חיבור בין העולם הפיזי והעולם הרוחני/הנפשי, וללא הנשימה לא מתקיימים חיים. בטווח בין חיים למוות ישנן איכויות נשימה שונות, ואצל רבים מהמטופלים אין נשימה מלאה ופתוחה, ולרוב, הנשימה היא מצומצמת, שטחית עם מעט כוח. ברגע שמטופל בוחר בנשימה כטכניקה הטיפולית הוא נרגע ומאפשר לעצמו להגדיל את אחוז החמצן שיגיע לתאים, ויפנה אחוז גדול של פסולת. נשימה ארוכה ועמוקה מאפשרת תחושת הירגעות והרפיה דווקא במקום שיש יותר חיים ותנועה. החיים מחוברים לשקט ותנועה. הנשימה המועדפת היא להכניס אויר לאט מהאף ולשחרר מהאף לאורך זמן רב כמה שניתן.
כיצד ניתן לעבוד עם נשימה ואוטיזם ומה יש לנשימה להוסיף לטיפול באוטיזם?
לפני חודש, אם היו שואלים אותי האם רוני תוכל ללמוד לנשום בכוחות עצמה מתוך בחירה ומודעות זה היה נראה לי לא שייך ולא מציאותי. רוני ילדה בת קרוב ל 12 שאותה אני מלווה קרוב לשנה. בטיפול עם רוני אני מטפלת בהורים ובה ( ראו מאמר על אוטיזם ואייפק ).
כאשר הטיפול הצביע על כך שרוני צריכה לנשום, היססתי בבחירה אבל סמכתי על הדיוק של הטיפול. ביקשתי מרוני לנשום והיא הצליחה להבין את המשמעות המלאה של מהות הנשימה. היא פשוט בחרה לקחת אויר ולנשום מתוך מודעות שלה לפעולה. אחרי כמה רגעים רוני ואימה ישבו על מזרון מחובקות הסתכלו אחת אל השניה ונשמו. כמה טבעי כמה מלא חיים.
עבורי כצופה מהצד זו תמונה מאד חיה, הפוכה מאוטיזם שאין בו שום חיים ושום בחירה לפעולה. ופתאום בתוך המקום של הנשימה יש חיוך מבט וצחוק שמגלה את הצד של הנשמה הצד החי שיש בו רוח וחיים.
רוני המשיכה עם הנשימה כשהיא לקחה פנס הצמידה אותו למרכז החזה וחזרה על המילה לנשום, מבינה את הפעולה ומוסיפה לה שם.
האמא דיווחה שרוני חזרה על כך בבית במספר הזדמנויות שונות בהן היא מבקשת את הפנס ונושמת.
חווית לימוד והבנה של המצב חידדו לרוני את הפנים והחוץ. הנשימה מגיעה מבחוץ נכנסת ויוצאת החוצה. מקשרת בין הפנים והחוץ. לרוב במפגש עם אוטיזם החוויה שנוצרת היא שאין גבול, אין פנים ואין חוץ, העצמי נשפך החוצה ללא יכולת הגנה ווויסות על מה שמגיע מהחוץ, מהעולם, אליו.
טכניקת הנשימה ממשיכה לחזור בכל טיפול של רוני בו היא בוחרת לנשום. בטיפול האחרון התווסף לכך דבר מעניין נוסף שרוני הסכימה לטפל בהילה שלה וליצור לעצמה מעטפת והגנה. בסוף הטיפול הגענו ל 11% הילה מתוך 100%.
מה הקשר בין הילה ואוטיזם. ההילה היא מעטפת האנרגיה שעוטפת ומגנה עלינו מהעולם, כמו קליפה שיש לביצה. אותה מעטפת נבנית בשלבים המוקדמים של הינקות. בתחילה, הרחם שומר על העובר כמעטפת מססנת שמכילה את הצרכים הרגשיים והפיזיים של העובר. מרגע שנולד התינוק, המעטפת הרחמית מתחלפת במעטפת האנרגטית של ההורה, הגנה מחשיפה לא מותאמת לסביבה הקרובה והרחוקה.
ההורה בונה עבור התינוק את ההילה דרך ההגנה והטיפול היום יומי ומאפשר לסביבה להגיע עד למרחק מסוים ושומר כל הזמן מפני חשיפה מבוקרת לעולם. קולות, ריחות וטעמים ניתנים באופן הדרגתי שמאפשר לתינוק להרגיש כאילו יש לו קליפה מסננת שמווסתת את החוץ, מה נכנס ומה נשאר רחוק מהתינוק. כשהאם מחזיקה את התינוק היא משמשת עבורו קליפה בטוחה ויציבה מהעולם החיצוני.
במצבים בהם יש איום על התינוק, לעיתים, ההילה/הקליפה מתרופפת והתינוק נחשף לעולם בשלבים לא מותאמים ללא הגנה.
באוטיזם, ההילה מסיבות שונות, לא נבנית ולא מצליחה לשמור על החשיפה מול העולם, והוויסות של החושים אינו מתארגן. בגלל שלא נבנית הילה באופן יציב וסדיר, התינוק והילד בגיל מאוחר יותר, לא פתוחים למגע עם החוץ.
לכן, לרוב הילד נשאר בבית או נשאר רק עם המוכר ולא נחשף לעולם גם בשלבים מאוחרים של הבגרות. הבית ממשיך לשמש קליפה/הילה כמו רחם שלא מצליח להגן מהחוץ ושומר שלא יהיה "איום " על הילד האוטיסטי. למעשה , ללא הילה/קליפה, נוצרת חוויה של בלבול בין הפנים והחוץ כך שהעצמי יכול לנזול כמו החלבון והחלמון שנוזל מהביצה כאשר הקליפה נסדקת. הקושי בטיפול היום יומי הוא לשמור על הילד ללא קליפה עם איום ממשי "שהנוזל " שהוא העצמי יכול להישפך ולהיעלם. רק ברגע שמתחילה להיבנות ההילה ניתן להרגיש הגנה כלשהי, ששומרת על חלק מהעצמי להתקיים באופן עקבי.
בטיפול אייפק ניתן לבנות את ההילה מחדש דרך עבודה עם ההורים. רק הם יכולים לעזור לבנות מחדש את הקליפה ולהחזיר לילד את תחושת ההגנה והוויסות לעולם.

תמי רייס
מומחית אייפק