הדרך למעלה והדרך למטה

בתקופה האחרונה אני עובד עם מספר מקרים של אנשים המותקפים ללא הפסק, פיזית ונפשית מתוך עצמם. קשה להם להתקדם במהירות שהיו רוצים ובטיפול חוויתי איתם מצבים מתמשכים שבהם השתפרות בנושא אחד מנוטרלת על ידי נסיגה בנושא אחר. מאחר ומדובר בהרבה עליות וירידות, קשה להם לראות שבתמונה הכללית אכן יש השתפרות מתמדת.
ודרך העליות והירידות האלו שקורות עם מספר מטופלים דומים במקביל, התבהרה לי תמונה מעניינת. התחלתי להבין יותר את תהליכי האנרגיה שתורמים להשתפרות ואת תהליכי האנרגיה היוצרים נסיגות. והתגלית שלי למעשה נכונה בפני עצמה לגבי כל סוגי הבעיות בהם מטפלי אייפק נתקלים יומיום ולא רק במקרים הקשים איתם אני מתמודד לאחרונה.
אנחנו יודעים מזה זמן שכשמטופל יכול לקבל בצורה שלמה את מצבו, למעשה הוא נמצא כבר במסלול ריפוי. כשמטופל מקבל באמת את מצבו, הוא למעשה נותן מסר לנפשו שהוא חי בשלום עם העובדות של מחלתו, של הסימפטומים שלו, למרות שהוא לא מסכים עם העובדות שמחלות/סימפטומים אלו יהפכו להיות חלק ממנו. לכן, לצד מצב קבלת עובדות מחלתו והסימפטומים שלו, הוא פונה לטיפול בו יאתגר את נפשו וגופו להפעיל את מנגנון הריפוי הטבעי כדי להרפא.
ובכן, אפשר לראות את המנגנון של קבלת ההווה הצמוד למאבק לעידוד הריפוי הטבעי, מזווית שונה. האדם הסובל מכל סוג של מחלה נתקל לרוב במאבק פנימי קבוע שיקבע את עומק הריפוי או את עומק חוסר הריפוי בתהליך האישי איתו הוא מתמודד. המאבק הפנימי יכלול שני כוחות מנוגדים: התבוננות ושיפוט. בתהליך התבוננות, האדם צופה בעצמו, בתהליכיו ובתגובותיו ויכול להפנים את כל אלו כעובדות נתונות. בתהליך של שיפוט, האדם מגיב בתגובות רגשיות לנוכח העובדות אותן הפנים. כשאנשים באים עם שיפוט עצמי זה בא בדרך כלל עם תגובות שליליות המופנות כלפי האדם עצמו. למה הדבר דומה? תארו לעצמכם מצלמת ווידיאו המצלמת מצבים. כשצופים בתמונות הווידיאו שצולמו, אלו עובדות שהוקלטו בזמן הצילום ואי אפשר להתווכח עם העובדות. אבל בהרבה מצבים, העובדות מייצרות תגובות רגשיות עצמיות קשות: “לעולם לא אבריא”, “המצב שלי מסובך”, “המצב שלי נובע מטעויות טפשיות ובלתי נסלחות שעשיתי” “למה הקשבתי לעצות הנוראיות שרק סיבכו את מצבי?” ועוד הרבה שיפוטים.
כל מטופל ומטופל בא לטיפול כי הוא רוצה להבריא ולהפסיק את הסבל. אבל בהרבה מקרים, הכאבים מטשטשים את התמונה הבהירה של המצב ואת ההבנה שתהליכי התבוננות וצפייה של אדם בעצמו ובתהליכיו, יתרמו בצורה מכרעת לבריאותו ויעזרו לו לטפס למעלה בדרך להבראה. כשהטישטוש לא מאפשר הסתכלות בהירה, האדם ייפול לשיפוטים אישיים שיורידו אותו רגשית למטה, יפגעו ביעילות של מערכת הריפוי הטבעי ויגבירו את הסבל שלו. אנשים נוטים אז לשפוט את עצמם (רחמים עצמיים, מסכנות) או להאשים אחרים במצבם (קורבנות). גם אלה וגם אלה לא יוכלו להתקדם ולהבריא.
וכאן יכולה לבוא תרומתו המכרעת של מטפל אייפק שיכול לזהות את האנרגיה המורידה ובצורה קבועה בטיפול לשאול את המטופל בכל פגישה טיפולית: “מה הבחירה שלך עכשיו? לצפות במה שקורה או לשפוט את מה שקורה”. ולהמשיך ולברר עם המטופל “האם צפייה נקייה במצבך תעזור לך להבריא  או האם שיפוט של מצבך המטובל במסכנות וקורבניות יעזור לך יותר?”
בברכה,

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק

3 מחשבות על “הדרך למעלה והדרך למטה

  1. הפוסט מרתק אבל לא בטוחה שהבנתי כונתך עד הסוף האם המסקנה היא שהצלחה בהיבט טיפולי מסוים כנגד נסיגה בהיבט אחר גוררת את המטופל להתיחסות שיפוטית שמפריעה לו לראות היבטים בהם הוא מתקדם?

  2. פוסט חשוב ששם זרקור על ההתבוננות שלנו כמטפלים ובשיקוף שאנו נותנים למטופלים
    לתגובות של המטופל לעצמו ולתהליך בתוך עליות וירידות או כשקצב הריפוי לא מספק אותו

סגור לתגובות.