מצויינות הצטיינות ובריאות חלק א'

הרבה פעמים אנחנו נוטים לבלבל בין מצויינות להצטיינות. למרות שלפעמים שני מושגים אלו חופפים, הם עדיין שונים בתכלית זה מזה.
מה קורה כשהמצויינות שלנו בתחום מסויים או כשההצטיינות שלנו בתחום אחר, פוגעים בבריאות שלנו ומורידים אותנו למטה. מה קורה כשאנחנו מתחילים לבלבל את הגבולות בין מצויינות והצטיינות.
בעקבות מחקר אישי בן שנים רבות עם מאות מטופלים מצויינים ומצטיינים בתחומיהם, אני יכול לקבוע במידה רבה של וודאות, שרוב המצויינים הפגינו לאורך זמן מידות גבוהות יותר של בריאות גופנית ונפשית מאשר אלו של עמיתיהם המצטיינים.
מהם ההבדלים בין המצויין למצטיין

לאדם מצויין יש חוזה פנימי בינו לבין עצמו, בו הוא שואף לשכלל, לייעל, להעשיר את מושא עבודתו, מחקרו, עיסוקו. לאדם המצויין יש ברוב המוחלט של המקרים תשוקה עזה לנושא בו הוא מצויין. הוא שואף אליו, הוא חושב עליו ברוב זמנו, הוא מרגיש אותו. הוא מפתח לאורך זמן תושייה ואינטואיציה גבוהים בהקשר הנושאים בהם הוא מצויין. כשהוא מצליח לעבור מכשול בדרך הפיתוח של מושא המצויינות, הוא מרגיש שמחה עצומה בתוכו. אדם מצויין יכול לפתח קשר רגשי עמוק למושא מצויינותו והוא יכול לפתח תלות רגשית פנימית גבוהה ביכולתו להוציא לפועל את שאיפותיו התכנוניות והיצירתיות. האדם המצויין ייטה לחיים פרטיים, יהיו לו מעט אנשים מאד קרובים אליו, ובעיקרו, האדם המצויין הוא המקור לפידבק ולביקורת אותם הוא מעניק לעצמו. החוזק הגדול ביותר של האדם המצויין טומן בחובו גם את החולשה הגדולה ביותר שלו והיא הנטייה לפרפקציוניזם.
לאדם מצטיין יש חוזה פנימי בינו לבין עצמו לפיו הוא חייב לקבל הכרה מהסביבה שלו, מהבוס, מהחברה בה הוא עובד, מהקולגות. האדם המצטיין, בהרבה מקרים ייטה לשאוף למצויינות ובהרבה מקרים לא. אך בכל מקרה, השאיפה החזקה של המצטיין היא ראשית, להצטיין בעיני האחרים. חלק גדול מחיי הנפש שלו יוקדש לפנטזיה של איך זה יהיה כשיזכה בהכרה על ידי אחרים. רגשות אדירים מושקעים בכך ויכולים לגרום לאדם המצטיין לפעול במקום עבודתו באופן פוליטי, לקדם את שמו, מעמדו, פרסומו. הצלחה בקידום תביא איתה אושר וכשלונות קידומיים יטפחו קשה על פניו של השואף להצטיינות ויגרמו לו לכאב לב, לכעס וטינה. השואף להצטיינות מאד תלוי באחרים וקשה לו בגדול לשאת ביקורת. מכיוון שלאדם המצטיין חשובה מאד ההישגיות החיצונית וההכרה בו, הוא ייטה הרבה פעמים לוותר על עקרונות חשובים בעשייתו כחלק משאיפותיו להחשב מצטיין.

עצמאות ותלות
בשעה שלמצויין יש תחושת עצמאות גדולה בתחום העשייה שלו, כי הרי הוא היוזם והמוציא לפועל, עדיין, הוא חי בעולם מציאותי בו יש ממנו דרישות חיצוניות. כשאומן כותב שיר אותו הוא רוצה לפרסם, לחברת התקליטים יש רעיונות משלהם מהי האומנות ביצירה ומהו בר שיווק. הם יפעילו לחץ על האומן לשנות חלקים ביצירתו אם הוא רוצה לפרסם אותה. כשהאומן לא זקוק להצטיינות, יש לו הרבה יותר כוח עצמאי איתו הוא יכול לשחק. אבל, כשהאומנות היא פרנסתו, הוא יחוש כאב מול לחץ גובר לשנות את יצירתו בניגוד לתחושותיו העצמאיות.
למצטיין לעומתו, יהיה קל יותר להיות תלוי ולהגיב בחיוב לדרישות המציאות לשינוי. כשחיי הנפש של המצטיין פונים ממילא החוצה, יהיה לו קל יותר להתחשב בדעות האחרים ולשנות את מהות יצירתו. אבל, כשבתהליך היצירה עולה למצטיין הצורך במצויינות, הוא נתקל בקונפליקט בו התלות שלו באחרים גורמת לו להתפשר בדרישות המצויינות העולות מתוכו.

פוטנציאל הפגיעה בבריאות
אדם בריא הוא אדם הנמצא במצב של איזון מתמיד. הוא מאוזן עם דרישות הסביבה החיצונית וקיים בו איזון מתמיד בין כל מערכות ואיברי גופו הפיזיים המתואמים עם המערכת הנפשית שלו.
ישנם מצבים זמניים בהן יש הפרות של האיזון ואלו הן חלק מתהליך האיזון. כשאנחנו עייפים אנחנו הולכים לישון. כשאנחנו רעבים, צמאים, מתוסכלים כועסים, אנחנו עושים מה שצריך כדי לחזור לאיזון בכל צד המבטא חוסר איזון.
המחלות, הפגיעות המתמשכות בבריאות, מעידות על יציאה קבועה מאיזון ואשר בהכרח תתחיל ליצור מצבי מחלה, בגוף ובנפש. כמובן שבכל מצב בו לוחצים לכיוון מסויים לאורך זמן, חודשים, שנים, הפגיעות של חוסר האיזון ילכו וייצרו מחלות כרוניות.
כשאדם אינו מסופק, אינו מאושר, מרגיש מרירות קבועה לאורך תקופות ארוכות, מבלי לראות את הסוף לרגשות אלו, הוא דן את מערכת גוף-נפש שלו לתנאי היווצרות מחלה ופגיעה באיזון הבריאות. הנקודה החשובה היא שאין אור בקצה המנהרה, זאת אומרת, אין הכרה בכך שיצא משיווי המשקל וזה אומר שהאדם מקבל את מצבו כלא ניתן לשינוי. הוא לא מאמין שמשהו ישתנה, וראיית העולם שלו הופכת ל "זה מה שיש".
התחושות האלו משנות לאיטן את אופי התהליכים הפיזיולוגים, העוברים תהליך איטי של מעבר למצב לחץ כרוני הגורם לאדם להיות במצב קבוע של איום הישרדותי הדורש היערכות אחרת בחיים כדי להתגונן בפני איומים. כשהאדם לא רואה את האיומים, במובן מסויים אין לו מה לשנות עד שמתחילים הסימפטומים. כשאלו תוקפים ואינם עוזבים מתחילה להתבהר לאדם העובדה שהתפתחה בו מחלה.
לפני שנים טיפלתי בטיפול אייפק במטופל שסבל מכאבי גב תחתון. הטיפול הלך והתקדם ובפגישה טיפולית מסויימת, כשהסתיים הטיפול, הוא אמר לי שכאבי הראש עברו לו לחלוטין. תיקנתי את מה שאמר כפליטת פה ואמרתי לו שכנראה התכוון לכאבי הגב. לא, הוא התעקש, כאבי הראש. זו היתה הפעם הראשונה שהוא הרגיש הקלה משמעותית מכאבי ראש כרוניים שכל כך היה רגיל אליהם במשך שנים, כך שאלו הפכו להיות חלק ממנו, ורק כשהכאב עבר, הוא יכול היה להכיר בכך שהוא סבל ממנו.
כדי להבין את פוטנציאל הפגיעה בבריאות צריך להכיר את מערכת הלחץ.

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק

חלק  ב