בנושא האישרורים חלק 2

בנושא האישרורים חלק 2

הפיכת האישרור השלילי לאישרור חיובי

מתחילת הדרך באייפק, למדנו על הכוח האדיר של הנפש. הנפש היא שדה אלקטרו-מגנטי מוגדר, חסר כל היבט פיזי בהרכבו, ועם זאת, שדה זה קבוע ומחובר אל הגוף בצורה בלתי נפרדת ובלתי משתנה לרוב, עד למותו של הגוף הפיזי.
גוף אנרגטי זה אינו ישן לעולם; הגוף הפיזי זקוק לשינה, אך לא כך הנפש. הנפש זורמת, עובדת, מעבדת, פועלת, ללא הפסק, בתוך עצמה ובסביבתה. ביטוי גבוה של הנפש בא מהחיים הפנימיים של האדם המתבטאים בחלק הארי של אישיותו – הלא מודע. אנחנו קוראים באייפק ללא מודע, הגוף. לגוף, בהקשריו עם הנפש, יש היסטוריה הקורית מרגע ההפרייה (ואני מאמין שגם לפני ההפרייה), לאורך כל שנות ההתפתחות החובקות בתוכן אינספור אירועים, ועד לרגע הנוכחי. כל שנייה ושנייה בחיי האדם מעובדת על ידי הגוף ונרשמת בזיכרון על פי שני עקרונות בסיסיים: 1. מה גורם לכאב 2. מה גורם להנאה.
זוהי בתמצית דרך חייו של הגוף; הוא מעוניין להגביר את ההנאה מחד ולברוח מכאב מאידך. כוח הבריחה מכאב גדול לאין ערוך בעוצמתו מהמוטיבציה למצוא הנאה. אצל אנשים שנחשפו להרבה כאב וטראומה בתהליך גדילתם, ההנאה יכולה להתבטא אצלם כהפחתת כאב. היחסים בין בריחה מכאב וחיפוש אחר הנאה יכולים למצוא הגדרה דיאגנוסטית נאותה בתהליך טיפול אייפק ולעזור למטפל בצורה רצינית בהתקדמות הטיפולית של מטופליו.
הבריחה מכאב אצל רבים מתבטאת במחשבות ו/או התנהגויות אובססיביות. זאת אומרת, אדם יכול להיתקע במשך שעות, ימים, שבועות, חודשים, שנים, עם דפוסים קבועים שמה שמאפיין אותם זה תכנים שליליים. “אני לא טוב בזה” “אני בטוח שאכשל” “הוא לא באמת אוהב אותי” “היא רק רוצה את הכסף שלי” “זה לא ייגמר בטוב” “מי ירצה אותי עם שכל כזה, עם מראה כזה, עם גובה כזה, עם משקל כזה” ועוד ועוד. מחשבות והתנהגויות אובססיביות אלו מבטאות אמונות שליליות של האדם על עצמו הבאות בדרך כלל ממקומות בהם מסרים אלו “הוענקו” לו בצורה החוזרת על עצמה בתהליך אינטראקציה מתמשך עם אנשים אחרים חשובים בחייו. זהו הכוח ההרסני של הביקורת המופעלת בתוך יחסים.
הביקורות המתמשכות בתוך היחסים יוצרות לאיטן תחושת התקפה על העצמי של האדם, נגדו הופנתה הביקורת, ואנחנו בעיקר מדברים על תקופת הילדות, על היחסים בין הילד הגדל להוריו. תחושת ההתקפה יוצרת מצוקה נפשית של פחד לאבד את הקיום, ובסופו של דבר מפעילה לפרקים את מנגנון ה FFF מתוך צורך של האורגניזם לשרוד את המתקפה. ביקורות אלו הופכות להרגל שני בחיי האדם עוד בילדותו, והוא מפנים את המסרים השליליים של האחרים החשובים בחייו כלפי עצמו. ככל שכוח ההפנמה של מסרים אלו חזק יותר, כך תחושת ה”דאון” ומישכה יהיו קשים יותר, וזו הדרך בה הולך ונוצר הדיכאון.
כאשר המסרים השליליים מזוהים על ידי האדם, ניתן לו לעבוד בכוחות הפוכים כנגד המגמה השלילית של הדיבורים העצמיים השליליים. ברמה האינטלקטואלית, האדם יכול לציין לעצמו שמחשבות אלו הן רק מחשבות, והן אינן האמת האובייקטיבית. אדם יכול לגייס לצורך זה את מנגנון האובססיה אשר באופן טבעי המחשבות השליליות משתמשות בו, ובאופן מודע לחזור על המסר, שתכנים שליליים אלו העולים במוחו, אינם בהכרח האמת האובייקטיבית, הם אינם פרי מחקר מדעי, אלא, הם תגובות אוטומטיות הנובעות מזיכרונות היסטוריים כואבים. כמובן ששימוש כזה יעבוד בעיקרו בהיבט האינטלקטואלי, וחזרה אובססיבית של מסרים אלו לאורך זמן, תתחיל לצבור אנרגיה ההולכת ומתחזקת, אשר בסופו של דבר, תפעיל את המרכז הרגשי של האדם ותוכל להחליש ואף למוטט את מערך האובססיות השליליות. תהליך זה מכונה מדיטציה.
הדבר דומה למכונית המתחילה לנסוע קדימה מתוך מקום חנייה בכביש תלול ביותר. המכונית מתחילה לנסוע במהלך ראשון, הנמוך ביותר והחזק ביותר במכונית, כי כל תפקידו הוא, להניע את המכונית ממצב נייחות מלאה, ועוד בעלייה תלולה, למצב של צבירת תאוצה. אנחנו נעבור עוד מספר מהלכים ככל שהמהירות מתגברת, עד למצב בו מסתיימת העלייה ואנחנו מגיעים אל המישור, במלוא היכולת לשמור על התאוצה אותה השגנו, ושם, האנרגיה זורמת ומתבססת לא על פעולת המנוע בלבד, אלא, גם מהמהירות בה המכונית נעה. זהו המעבר מהאיזור האינטלקטואלי דרך ההיבט הרגשי אל ההיבט הרוחני.
וכשאנו נמצאים בתהליך בו קל לנו לשמור על התאוצה של המערכת האינטלקטואלית, החזרה האובססיבית על המילים, הולכת ויוצרת רגשות, ואלו, יוצרים זרימה של אנרגיה והנושא השלילי מאבד את אחיזתו לנוכח התהליך הנגדי. טיפול אנטי דיכאוני באמצעות תרופות עוזר להדחיק את הסימפטומים של הדיכאון, אך אינו מעלים את המחשבות השליליות. תהליך מדיטטיבי של אישרורים חיוביים הנהגים באופן רציף עשויים לבנות תהליך ריפויי איתן.

אישרור, אושר ומשמעות

מיהו האדם המאושר? מה עושה אדם מסויים למאושר ואת האחר לא? מהו אושר? האם זו הרגשת שמחה רגעית, שעתית, יומית, תחומה בתוך מסגרת זמן? האם אושר קשור בהכרח למצב הרגשי שלנו? אלו שאלות גדולות היכולות להצדיק דיון לעומק בנושא זה בפני עצמו. ועם זאת, רציתי לנגוע נגיעה קלה במושג האושר מפני שכשאנחנו עוסקים באישרורים, להזכירכם, אנחנו עוסקים במצב בו אנחנו עוסקים בשידרוג, בהקלה, בפיתרון, בשיפור ובהתקדמות. אלו בהחלט יכולים להוות מרכיבים במצב הנפשי של האדם המאושר. אז אולי האישרור מסמל בו זמנית את מה שחסר לנו כדי להיות מאושרים ובו זמנית פותח בפנינו אפשרויות להגדיל את אושרנו?
הדרך בה אני מסתכל על אושר היא הסתכלות על תהליך, על תנועה, על דינמיות, ולא על תמונה או על מצב. אני לא תופס אושר כמצב של שחור ולבן; “אתמול הייתי מאושר אך היום אני אומלל”. אני תופס אושר כתנועה לאורכו של רצף. אדם מאושר בעיני הוא אדם המסוגל לקבל את כל מה שיש בעולמו הפנימי וכל מה שיש בעולם הסובב אותו בכל רמות ההתבטאות של התופעות, במימדים הפיזיים ובמימדים הרוחניים. הקבלה היא קבלה מוחלטת של המציאויות הפנימיות והחיצוניות, הגשמיות והרוחניות, ללא וויכוח וללא משא ומתן. קבלה אינה אומרת שהוא מסכים לכל. לאדם המאושר יש אינטלגנציה מספקת לעשות הבחנה בין מה שהוא לא מסכים איתו ויכול לשנותו לבין מה שהוא לא מסכים איתו אך אינו יכול לשנותו. והגם שמדובר בבר שינוי ו/או לא בר שינוי, האדם המאושר אינו רב ומתווכח עם העובדות, ואינו שוחק כוחו בהתנגדות לאספקטים של המציאות עימם אינו מסכים.
כל אלו אפשריים לאדם המאושר מפני שיש לו משמעות בחייו. לאדם המאושר יש תכלית, יש מטרה, יש חיבור נפשי למשהו שהוא גבוה ממנו. המטרה של האדם המאושר אינה לצבור כסף ורכוש הגם שהוא יכול להיות מאד עשיר אך זה לא הכרחי כדי להרגיש מחובר למשמעות. המטרה של האדם אינה לעשות קריירה מצליחה בתחום עבודתו ו/או תחביבו, למרות שהוא בהחלט יכול להצליח באלו אך זה לא הכרחי כדי להיות מחובר למשמעות.
המשמעות בפירושה הראשוני, היא חיבור בכל הרמות החושיות, רגשיות, שכליות, פסיכולוגיות, רוחניות, של האדם לעולם הסובב אותו. זהו הרצון העז לדעת מה שניתן, להשתוקק אל הנושאים אותם רוצים לדעת, ולהרגיש בכל רגע נתון את עוצמת אנרגיית החיים מפעפעת בו. אצל אדם דתי זה יהיה החיבור אל האלוה שיקנה לו את המעטפת של המשמעות אשר אינה מתערערת באותם ימים בהם הוא מרגיש מדוכדך ושפל רוח, והיא לא מתרוממת גבוה יותר באותם ימים בהם הוא מרגיש שמח ויצירתי. החיבור אל האלוה נותן את המשמעות. ואכניס כאן הערה זהירה: לא לכל אדם דתי יש בהכרח משמעות; ישנם אנשים דתיים שעסוקים במילוי החוקים והריטואלים של הדת אך הם אינם בהכרח מחוברים בכל נימיהם אל האלוה.
אצל רופא זה יהיה החיבור למיקצועו כצינור לקשר עמוק אל סבל האדם והאפשרויות האינסופיות לעזור לסובלים מתוך שיכלול מתמיד של הכלים, הדרכים השונות לטיפולים בחולים שיקנה לו את המעטפת של המשמעות. ושוב אכניס את אותה הערת אזהרה: לא לכל רופא המצליח בקריירה הרפואית שלו בהכרח יש חבור למשמעות עליונה.
האדם עם המשמעות הוא אותו אחד שבבסיסו מקבל את מה שיש בעולמו הפנימי ובעולמות החיצוניים לו, מתוך חיבור עמוק, כל אחד בצינור הספציפי שלו, אל הכוח העליון. אנשים אלו יכולים לבקש אישרורים, אנשים כאלו יבואו לבקש מהכוח העליון דחיפה לטובת השתפרות ולעולם לא יסירו מעליהם את האחריות לחייהם. ולמרבה הפלא ואולי לא למרבה הפלא, אלו האנשים שהאישרורים לרוב יעבדו בשבילם.

מעבר לחלק 3                                                                                                                           מעבר לחלק  1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

+ 58 = 66

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>