טיפול אייפק באוטיזם-תמי רייס חלק 1

אייפק ואוטיזם חלק 1

לאחרונה נחשפתי לטפל במספר ילדים, שהוגדרו ברפואה הקונבנציונאלית על הספקטרום האוטיסטי. הנסיון שצברתי הוא של מספר משפחות קטן ואינו מייצג, אך הוא מאפשר להתייחס למספר תובנות שחוזרות על עצמן דרך הטיפול בקליניקה. על הטכניקה של אייפק אני לא אפרט רק אתייחס למקומות שקשורים לטיפול הספציפי באוטיזם.
אוטיזם מקורו במילה היוונית "autos "  שפירושה עצמי (פרי'ת אוטה1997 ) והיא מלמדת על חוויית עצמי שונה אצל האדם, חוויה שמייצרת מרחב לבד שאינו מבחין בקשר החיצוני מלבד העצמי.
על מנת שהתינוק בחודשיו הראשוניים יתפתח באופן רציף, הוא זקוק להורה שייצור חוויה של טיפול יום יומי ומתייחס לצרכים הפיזיים והרגשיים. ההזנה הפיזית של אוכל וההזנה הרגשית כמו מגע והכלה מזינים את התינוק ומארגנים באופן טבעי את העצמי להבנה של אני קיים נראה ונוכח באופן רציף.
כאשר המטפל העיקרי אינו פנוי למלא צרכיים פיזיים ורגשיים באופן קוהרנטי לתינוק, החווייה מתחילה להיות לא ברורה, אין רצף ויש איום על המשכו הרציף של הקיום עבור התינוק, העצמי נקטע ואינו ממשיך לפעול לכיוון צמיחה.
מתוך התצפיות שנחשפתי אליהם בקליניקה התרשמתי שהחזרה אל השלבים המוקדמים ברחם ובינקות עוזרת לעצמי להתגבש מחדש ולהתפתח אל מול עולם. הטיפול מאפשר לילד לחזור לשלב מוקדם, ולשחרר את האנרגיה שלא איפשרה לו להמשיך ולגדול באופן שלם ואינטגרטיבי. תפישה זו אציג דרך מספר אירועים שהתרחשו בקליניקה. כל השמות בדויים ושומרים על פרטיות המטופלים.
רוני ילדה בת אחת עשרה, ילדה שלישית אחרי 2 אחיות גדולות אובחנה בגיל שנה וחצי. רוני נולדה בלידה קיסרית עקב חשש של האמא שאינה מרגישה אותה בשבוע 38 . כאשר האימא הגיעה להיבדק החליטו ליילד אותה באותו היום בניתוח קיסרי ללא הכנה מסודרת לה ולעובר. לעיתים , לידה מהירה שבה שולפים את העובר החוצה מהרחם המגונן, קוטעת את התהליך הטבעי של ההנאות הגופניות והפסיכולוגיות בהן מתנסה התינוק בלידה נרתיקית. בניתוח קיסרי נגרמות בעיות בתפישת החלל של היילוד. תודעת ממדיו אינה באה לתינוק בדרך טבעית. נראה כאילו אין הוא יודע היכן מתחיל גופו והיכן הוא מסתיים ( דר תומס ורני וג'ון קלי 1983 ).
אחרי חודשיים של טיפול מסור לרוני, אביה של האימא סבא של רוני, נפטר אחרי אישפוז של שבועיים וחצי בבית החולים. האימא חווה אובדן לאדם שהיא קשורה לו מאד ועל מנת לעזור לאמה היא מעבירה את הטיפול ברוני לאימה סבתה של רוני בשיתוף עם האבא וחוזרת לעבודה אחרי 3 חודשים. אחרי חצי שנה ישנם אותות כי רוני לא מתפתחת פיזית על פי גילה וישנו עיכוב התפתחותי שהסימפטומים לכך הם פיזיים והיא מקבלת טיפול לעיכוב הפיזי. בגיל שנה רוני עוד מצליחה להביע ולחזור על 3 מילים ואחרי חיסון של גיל שנה היא לא ממשיכה להתפתח וישנה נסיגה עד לאבחון בגיל שנה וחצי על של אוטיזם.
בשיטת אייפק דרך מבחן שריר אני אוספת מידע שרוני בוחרת תמונה שמתארת סבתה מחבקת תינוקת (בשיטת אייפק אין לי צורך שרוני תשהה פיזית בחדר, דרך האימא אני יכולה לבדוק את רוני ) .
אני שואלת את האימא למה לדעתה בחרה את התמונה והיא לא ממש יודעת, בעזרת שאלות אני מבררת ורוני מבקשת שנטפל בתמונה הזאת, ייתכן כי תמונה זו מעלה אסוציאציות לגבי המעבר לטיפול בעזרת הסבתה שלא אפשר לה להתפתח ולהביע את הצרכים הרגשיים. רוני החלה להיות מה שמכנים "תינוקת נוחה ושקטה", שלא חווה צרכים אוטנטיים של עצמה, ומתכחשת לצרכים הינקותיים שלה.
ככל שהלידה והטיפול נהיים קטועים ולא רצופים, העצמי מתחיל לייצר הגנות, שיעזרו לשרוד כאב וממשיך לגדול בעיקר במימד האורגני והפיזי. לאורך זמן, יתגלה פער בין הגיל הכרונולוגי של הילד ליכולות המנטליות והרגשיות. הגוף נשאר ברמה הרגשית בשלבי ינקות ומתאפיין בגוף עם תנועות כמו של תינוק קטן. ולכן לעיתים נראה תיקים או תנועות לא רצוניות, שהן ביטוי לתנועות משלב ינקותי מוקדם ואף ייתכן משלב עוברי .
הניסיון לגעת לטעום ולהריח עצמים ואנשים ובכלל זה את עצמם, קשור לגיל מנטלי נמוך. תינוקות בוחנים גם הם את העולם באמצעות חושיהם הקרובים. ( אוטה פרית' 1997 ).

אוטיזם וחקירה מדעית

תינוק רעב מצפה בבלי הדעת להזנה. הוא לומד רק בדיעבד כאשר הוא מוזן שבע ורגוע כי זה מה שמצפה לו. כשהצורך נענה, הוא נחווה כחלק מהעצמי. אי סיפוק הצורך מותיר את הצורך בלתי מודע, ומתבטא במתח לא מובן ובחרדה. בשלב של תלות מוחלטת כשהשמירה על החיבור להורה היא חיונית לקיום, כשאין התאמה מתמשכת של ההורה נוצרת אי התאמה בין החלקים הפנימיים של נפש התינוק. שיווי המשקל הפנימי שלו מתערער. (חיותה גורביץ 2009 )
הצרכים הפיזיים של רעב שינה אוכל והחלפה הם מכלול של צרכים שבונה את ההתחברות שמאפשרים להרגיש שהאני שלי אהוב חשוב ומעניין . זה מחדד ומאפשר את הגירויים החושיים של קולות, מגע, טעם וראיה ומפתח את המוטיבציה לתקשר עם הסביבה והעולם. משלא מתקיימת התאמה לצרכיים האוטנטיים של התינוק אין התפתחות חושית וסנסורית של מערכת העצבים והתינוק נכנס למצב קפיאה הישרדותי שבו רק רוב המערכת הפיזית גדלה ללא בקרה מווסתת.
בשיחה עם אמא אחרת על בנה יובל בן 4 וחצי מתברר כיצד התגונן וקטע את העצמי . כאשר היה בן 3 חודשים הוא עבר לטיפול במשפחתון . וכאשר האימא הייתה מתקשרת לשאול איך יובל מסתגל המטפלת הייתה עונה שיובל ישן, ישן יחסית הרבה לגיל ההתפתחותי. שינה מרובה הייתה הדרך של יובל להתמודד עם האיום על העצמי כתוצאה מפרידה של שעות מרובות מהאמא .
ככל שהתקדם הטיפול 'בקליניקה ואפשרנו ליובל לחזור לשלבים המוקדמים הוא פיתח עצמי ונפתח לעולם דרך הבעה של מלל, התנסות בטעמים של אוכל חדש, או אפילו דרך מחלה פעם ראשונה בגיל 3 עם חום והקאות. השלב הנוסף שהגיע בהתפתחות הוא של פיתוח האגו, הכעס והתקשורת עם ילדים בני גילו.
נועם ילד בן 5 היה בן 6 חודשים כאשר אימו חזרה לעבודה ומסרה אותו לטיפול לסבא וסבתא , שם הוא צפה רוב הזמן בטלוויזיה ושחק לבד. הגירויים של המשחק עם הסביבה כמעט ולא התאפשרו ונוצר מעט קשר ורצון להתעניין בסביבה שלו.
אימו זוכרת כי עד גיל חצי שנה נועם תיקשר חייך והיה לו קשר עין. באופן הדרגתי נועם החל להפוך לתינוק נוח שמשחק רוב הזמן עם עצמו ולא "מפריע " למטפל .כאשר ביררתי איך היה תהליך הפרידה לאימא ולנועם, לא הייתה זכורה שום חוויה של כאב או עצב או בכי אצל נועם והאימא.
אצל נועם נשארו פעולות ותנועות ינקותיות של משחק עם האצבעות והפה במצבים שונים. דרך הנגיעות האוראליות הוא ממשיך לאשר את קיומו. בשיחה עם האחראית על השילוב שלו בגן ביקשתי שיאפשרו לו את המשחק של הידיים והפה כי זה צורך ינקותי ממשי שמעיד על דרך לחקור את העולם.
מצב של העדר אם הופך את מה שחי וקיים למוות הנחווה כממשי לחלוטין. מצב כזה מחייב את התינוק להתנתק ממצבים פנימיים שאינם מותאמים להורה כדי למסד מחדש את החיבור, ובתוך כך לשמור על שיווי המשקל הפנימי ועל הוויסות העצמי. אם ההעדר מצטבר, מתפתחת אישיות המותאמת לחסר המתמשך ומנותקת ממקורותיה. הגוף מאבד את תחושת הגבולות שלו וההזדקקות נהפכת לפעילות ממשית, התינוק יצטרך להיאבק בהישפכות שלו החוצה ולהחזיר לעצמו את תחושת הגבולות מתוך התקשחות ומאמץ. ( חיותה גורביץ' 2009 )
אצל כמה מהילדים דווח שאין ביטוי לבכי לכאב כאשר הילד מקבל מכה פיזית או מרגיש כאב רגשי של פרידה. הבכי שנועד לקרוא לעזרה גם הוא הופך לנוקשה ונשאר בשליטה רגשית. אין יכולת הבעה ספונטנית ממשית.

המשך קריאה לחלק 2

 

3 מחשבות על “טיפול אייפק באוטיזם-תמי רייס חלק 1

  1. תמי יקרה, המאמר מרשים ומעניין ביותר. מלחיץ לחשוב כמה אחריות יש לנו ההורים על גדילה תקינה של ילדינו. המאמר שופך אור חדש על מצב האוטיזם ומבקש מאיתנוההורים להיות אחראים ולהתבונן על עצמנו בלי פחד. תודה יקרה על מאמר אמיץ זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *