טיפול אייפק באוטיזם-תמי רייס חלק 2

התצפיות והטיפול בקליניקה

המפגש בקליניקה עם אדם זר ומרחב חדש מציף כמעט כל ילד ומאתגר את המערכת הרגשית להתמודד עם התנסות חדשה אל מול מטפל זר. באופן הדרגתי העצמי מתארגן ולומד שהחוויה אינה מאיימת ומתחילה להתפתח סקרנות ורצון לחקור את הסביבה . לכן לרוב בתחילת הפגישה הילדים נצמדים להורה המגונן , יושבים וחוקרים את הסביבה ממקום בטוח ללא תקשורת מילולית. ובשלב שבו מרגישים בטוח מתרחקים ובוחרים את הגירויים הרלונטיים. זהו שלב התפתחותי נורמלי הנקרא רפרצ'מונט.
באחד הטיפולים בהם יובל הגיע לטיפול הוא התחיל בסקרנות שלו בחדר והסתובבות במרחב .בשלב מסוים בטיפול, הוא נשכב על הגב והתנועע כמו עובר בתוך עצמו ניתק קשר עין ומגע . אחרי מספר דקות התרומם והמשיך מאיפה שהפסיק . כנראה שהשלים נקודה בזמן, שבה התנתק מהעצמי כעובר או תינוק בגלל חוויה מאיימת, חזר אל עצמו בקליניקה והמשיך לחקור ולשחק. תופעה זו של תנועות גוף קדימה ואחורה נקראת רוקינג.
אייל ילד בן 4 שאובחן גם על הרצף, בפגישה הראשונה בקליניקה היה מאד לא ממוקד עם תנועה רבה ולא הצליח לייצר חוויה רצופה שיש בה התייחסות ברורה אלי. לאט לאט, עם התקדמות הטיפול אייל ניגש אלי והנחתי לו ידיים על הגב והוא נשאר ככה מעט זמן אבל רגוע ללא תנועה וללא דיבור. המגע אפשר לו להרגיש את העצמי ולייצר מיקוד והבנה שיש משהו מחוץ אליו. בשלב מסוים אייל ניגש וכיבה את האור. אני הדלקתי שוב את האור כי חשבתי שיש פה משחק אבל הוא לא וויתר ושוב כיבה, מבקש צורך והתייחסות אחרת. כשהסתכלתי במבט של אייל היה ניכר כי האור יוצר גירוי חזק מדי עבורו והוא מרגיש יותר בנוח בחושך, העיניים לא מצליחות להתמקד. לכן אפשרתי את החושך וכל הטיפול היה מאור חיצוני חלש של סוף היום. ייתכן והיתה חזרה לשלב מוקדם ינקותי שבו העיניים צריכות מעט אור ומעט גירויים.
במפגש עם רוני בת ה 11 בקליניקה אחרי רבע שעה היא רצתה ללכת לאוטו. ביקשתי מהאימא שתישאר ונמשיך, רוני מאד כעסה והחלה לכעוס בקליניקה .אפשרתי לה להוציא את הכעס והיא חבטה בחפצים ובקירות. אימה של רוני חיבקה ועזרה לה להיות עם הכעס ואפשרנו לה להוציא כעס כל עוד היא לא פגעה בעצמה וברכוש. הכעס לווה בצעקות ובצרחות לצאת ולחזור לאוטו. כמות הזעם שנאגרה בגופה השתחררה, במקום מכיל מוגן ובטוח. בשיחה למחרת עם האימא התברר שהיא ישנה כל הלילה והיה לה קשה להתעורר בבוקר, זאת בניגוד להרגל הרגיל של רוני מגיל צעיר, להתעורר מאמצע הלילה, ולהיות ערה באופן רצוף כל היום. לתפישתי ההתעוררות באמצע הלילה מעידה על שינה של תינוק שלא סיים את ההתפתחות האנרגטית לשינה של בוגר. ולכן בעבודה עם ההורים אני עובדת על פי השעון הביולוגיה הסיני ומאזנת את רוני במרידיאניים שקשורים לשנת הלילה. רוני עדיין מתעוררת אבל חוזרת לישון אחרי שההורים מתופפים על המרידיאניים הרלוונטיים וגם מאפשרים לה להתחבק ולערסל אותה.
בגוף של הילד נראה סימנים של אני לא מוגדר ,נוזלי עם תנועות גוף מפוזרות ולא מווסתות . לכן אני מאפשרת לילד עם ההורה בביתו במקום מוכר ומוגן לחזור לסביבה שמדמה רחם בכל דרך שהיא, שמיכה עוטפת, ערסל, חיבוק מגונן וסגור של ההורה. עם כוונה מוצהרת של ההורה, לתת לילד לחזור לאיזה שלב שהוא רוצה ברצף הינקותי, על מנת שהילד ירגיש גבולות מוגנים ויתחבר לעצמי שממנו התפצל והתנתק.
בטיפול בקליניקה אנחנו מאפשרים את הצרכים הינקותיים של מגע והכלה ודרך זה נוצרים אמון ורצון להתחבר לסביבה. לא תמיד נוכל להבחין בכך, ולעיתים הצרכים יהיו שונים, מצד אחד מקום בטוח של עובר מוכל ומוגן ומצד שני רצון לשחק ולחקור את הסביבה עם ההורה. ככל שהם ניתנים באופן גמיש הילד מפרק את ההגנות ומצליח לזרום עם החוויות והגירויים שיש בקליניקה.

האתגר מול אוטיזם

ההתנהגות התבניתית והנוקשות של הילד, נועדה להגן עליו מפני הביקורת והנוקשות שאליה נחשף בגיל ינקותי שגרמו לשליטה יתרה במערכת הרגשית. אוטיזם היא לא בעיה אורגנית בלבד או גנטית היא מכלול של סיבות שסגרו את הילד מהעולם שלא את כולם נוכל להבין. הריפוי שמתרחש בילד, קורה במקביל לשינוי אצל ההורה והוא יכול להתרחש יחד ולא בנפרד .
האתגר בטיפול באוטיזם הוא להתמודד עם הבלבול שיש גוף גדול עם צרכים של תינוק . לא במקרה, הילד שגדל נשאר עם פנים תינוקיים המותאמים לגיל הינקותי ולא לגיל הכרונולוגי. אך טבעי, הוא שלהורה יש קושי לחזור ולתת לילד צרכים ינקותיים . דוגמה מהקליניקה עלתה עם יובל שבתחילת הטיפול השמיע קולות בכי ויבבות כמו של תינוק וההורים לא הסכימו לכך .
בשיטת אייפק לאורך הטיפול, אני בודקת במבחן שריר לאיזה גיל כרונולוגי הילד נסוג אליו. ובהתאם נעבוד לספק את הצרכים הרגשיים. הנסיגה מלמדת עד היכן יש עצמי רצוף וקוהרנטי וממתי החלה הקטיעה הרגשית והפיזית שאליה נתייחס בטיפולים . לדוגמה, במהלך הטיפול בקליניקה, אני בודקת בשלבים שונים באיזה מצב רגשי הילד נמצא : טרום הפריה , הפריה, עוברות , לידה וכו'. כל שלב מצביע על צרכים שונים, שלהם הוא זקוק במהלך הטיפול. ולעיתים , גם בסוף הטיפול אני בודקת לראות האם השלב השתנה והאם נעשתה גדילה וצמיחה בטיפול. אפילו שינוי קטן מהפריה, למצב של קיום עוברי של יום אחד, משמעותי מאד בחיבור של העצמי .
להוביל את ההורה לשיתוף פעולה עם הצרכים האמיתיים הינקותיים, הוא לרוב הפתרון שאני מוצאת כיעיל בטיפולים.
ככל שההורה משתף פעולה עם הילד ומאפשר גמישות כלפי הילד, תיווצר התאמה שחיונית ליצור רצון להמשיך לתקשר עם ההורה. לדוגמה, היבבות והקולות הינקותיים שלא מורשים, מקבלים הנחיה, לתת כמה שיותר ביטוי של הכלה ואף עידוד לדרך התקשורת הזאת .ברגע שהצורך מסופק הילד גם יסיים את השלב ויפתח לשלב הבא, כך גם היה עם יובל.
לאורך הזמן, העצמי של הילד חווה הכרה ותחושת ממשות, הממשיכה את הרצף הינקותי מהיכן שנקטע. זהו תהליך ארוך יום יומי, שבו נבנים מהלכים בוני אמון מצד הסביבה כלפי הילד. ככל שההורה, מגלה גמישות בצרכים הינקותיים של הילד יפתחו ערוצי תקשורת ורצון להיפתח לזולת.

סילבוס

1. גורביץ' חיותה, אמהות פסיכואנליטית . מתוך אמהות : מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר . עורכת אמיליה פרוני. מכון ון ליר ירושלים / הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009 .
2. ד"ר ורני תומס וג'ון קלי ,החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו, זמורה ביתן 1983.
3. פרית' אוטה, אוטיזם – פשר החידה. ספרית פועלים , 1997 .

תמי רייס
מטפלת אייפק בכירות מקצועית