כוחה של מילה בטיפול אייפק – חלק 11

תורת הקוונטים

בעולמו של ניוטון הוכפפה הפיסיקה כולה למספר חוקים עקביים ורציונאליים.

הבסיס לתפישה זו הוא סיבה ומסובב. א’ מוביל לב’.

AB copy

בעולם החושים נוכל למצוא קשר הגיוני בין סיבה לתוצאה

בעולם כזה אפשר לעשות ניסויים ולחזות תוצאות מראש.

אולם אם א’ הוא מחשבה וב’ הוא נוירו-פפטיד התרשים כבר לא יתאים. אין קו ישר שמחבר בין מחשבה (מילה) בלתי חומרית לעצם חומרי, גם אם עצם זה זעיר כמו מולקולת הפפטיד, במקום זאת יש לשרטט תרשים שכולל עיקוף:

AB Quants copy

 

צורת ה “U” מצביעה על כך שחלק מסויים בתהליך אמור להתרחש מתחת לקו, ולא בעולם הרציונאלי, עולם הקווים הישרים של ניוטון, אשר נמצא מעל הקו. מדובר בהתרחשות נסתרת כלשהי, שהופכת מחשבה (מילה) למולקולה. השתנות זו אינה לוקחת זמן ואינה מתרחשת במקום כלשהו – היא מתבצעת פשוט מעצם הנוכחות של דחף במערכת העצבים. (צ’ופרה, 1990)

בראשית המאה ה-20 ניסח המדען מקס פלאנק נוסחה, הסבר לבעיה שעמדה בפני המדע – הקרינה של גוף שחור. באותה תקופה היה ידוע, כי כאשר מחממים גוף כלשהו הוא מתחיל להקרין אור. הניסויים על גוף שחור נעשו משום שקרינתו נובעת כולה מהחום, ואין קרינה נוספת המוחזרת ממנו כאשר מקרינים עליו אור. מה שגילו באותם ניסויים הוא שכאשר מחממים את הגוף, מעלים את רמת האנרגיה של האטומים שלו הצבע שלו משתנה. בטמפרטורה של °4000 הצבע שהוקרן היה אדום, ב°5000 הצבע היה צהוב, °6000 – ירוק וכן הלאה. ככל שהטמפרטורה עלתה – האנרגיה עלתה אורך הגל התקצר, אבל לא היה ברור מדוע. התיאוריה לא תאמה את המציאות, שכן היא טענה שככל שאורך הגל קצר יותר, כך תגבר כמות האור, ואילו במציאות האור היה בעל צבע מוגדר.

מקס פלאנק מצא נוסחה שתיארה את הקשר בין עוצמת הקרינה של גוף שחור ואת הקשר שבינה לבין הצבע, אבל הוא לא הבין אותה. הוא מצא, שהדרך היחידה להבין את הנוסחה היא אם מניחים שהאור אינו נפלט כרצף אלא במנות בודדות – האור אינו גל (כפי שחשבו עד לאותה תקופה) אלא חלקיקים. עכשיו נוצר קושי אמיתי, ליישב את הדואליות של האור – האופי הגלי של האור עם האופי החלקיקי שלו, שכן שני אלו לא רק שאינם מתיישבים זה עם זה אלא אף יוצרים פרדוקסים שקשה ליישבם. עם הקושי הזה התמודדה תורת הקוונטים.

מאוחר יותר ניסח נילס בוהר תורה הנקראת “תורת ההשלמה”, ובה כתב שהאור בעצם אינו לא חומר ולא אנרגיה, אלא איזו שהיא מציאות נעלמת שאנחנו קולטים רק את התופעות שלה, ולכן אין סתירה בין התגלות האור פעם כחלקיקים ופעם כחומר.

מתוך עקרונות אלו בנו אח”כ מדענים את “עקרון אי הוודאות”. מאחר שהחומר הוא גם אנרגיה והאנרגיה היא גם חומר, תופעות החומר הובנו כהסתברות סטטיסטית ולא כחוקים דטרמיניסטיים.

אחת הדוגמאות הידועות היא “ניסוי שני הסדקים”. כשאור עובר דרך שני סדקים סמוכים זה לזה, נוצרת תמונה של פסי אור וצל. ההסבר הוא שמכל סדק בוקע גל של אור, והגלים הללו נפגשים. כאשר שיא של גל אחד נפגש עם שיא של גל אחר נוצר שיא גבוה יותר – נוצר פס של אור. לעומת זאת כאשר שיא של הגל האחד נפגש עם השפל של הגל האחר, ונוצר מצב של חוסר אור, ואז נוצרים פסים של אור וצל.

אותו ניסוי עשו עם פנס, שאורו כה חלש, שהוא פולט בכל מיקרו שנייה פוטון בודד אחד ויחיד. הפוטון עובר בוודאות רק באחד משני הסדקים. אחרי שנשלח פוטון אחד ונקלט בלוח נשלח פוטון אחר. מה שמתגלה בניסוי שבסופו של דבר נקבל פסים של אור וצל. עם זאת אם נסגור סדק אחד, הפוטונים יגיעו לכל חלקי המסך והוא יהיה מואר כולו. אם נסגור את הסדק הראשון ונפתח את השני, שוב נקבל מסך שמואר כולו. אבל אם נפתח את שני הסדקים נקבל תמונה של אור וצל. השאלה היא איך יתכן הדבר? הרי כל פוטון עובר דרך סדק אחד בלבד. מדוע כשפותחים את שני הסדקים הפוטון נמנע מלהגיע לאזור מסוים על המסך? העובדה שהסדק השני פתוח “משודרת” באיזשהו אופן לפוטון שעבר דרך הסדק הראשון ואוסרת עליו, כביכול, להגיע לנקודה מסוימת, כי הסדק השני פתוח. יש בעיה לוגית חמורה – אם פוטון יכול להגיע לנקודה מסוימת דרך סדק אחד, ויכול להגיע לאותה נקודה דרך הסדק השני, כיצד יתכן, שכששני הסדקים פתוחים הוא לא יכול להגיע אליה. (אונא, 1993)

תופעה זו השאירה את המדענים במבוכה (במידה רבה עד היום) כאילו האלקטרונים יודעים, כאילו העולם החומרי מתנהג כפי התודעה האנושית – השפעת הרוח על החומר. התורה הקוונטית שברה את כל המוסכמות שהיו מקובלות במדע הפשוט הדטרמיניסטי, שדיבר על אובייקטיביות החומר ועל מיקומו הקבוע.

האם הכוח הנסתר המצוי מתחת לקו בעולם הקוונטים הוא אותו כוח נסתר אליו התייחסו בפירוש שמה של הקבלה – תורת הנסתר?

מספרים, כי אביה של מכניקת הקוונטים, נילס הנריק דויד בוהר אמר, כי “מחשבה כוללת כמויות כל כך קטנות של אנרגיה, שבוודאי יש למכניקת הקוונטים תפקיד חשוב בהסברה”.

אם נקבל את הרעיונות הבאים:

  • כל חומר הוא ראשית כל אנרגיה.
  • לאנרגיה אין מגבלות של זמן ומקום.
  • קיים דבר מה (אור) שיכול להיות בו זמנית גם אנרגיה וגם חומר.
  • תודעה יכולה להשפיע על התנהלותו של חומר – לכך הוסיפו מחקרים רבים שהוכיחו, כי ההתבוננות של החוקר משפיעה על תוצאות המחקר, וכן שמדידתו של חלקיק מסויים משפיע על התנהגותו של אחר.
  • לחומר יש תודעה מסויימת, והוא “יודע” על קיומו או אי קיומו של גורם כלשהו במחקר.

אולי נוכל להתחיל “להבין” את מקומו של הטיפול ההוליסטי בכלל וטיפול אייפק בפרט והשפעתו על האדם בכל היבטי חייו. מחשבה, מילה, אנרגיה טיפולית כולן אנרגיות. גוף האדם החומרי, מחשבותיו, רגשותיו גם הם אנרגיות. התודעה, המחשבה, המילים יוצרות אנרגיה מסויימת שיכולה ליצור שינוי בחומר, כפי שאנחנו חווים אותו. בסופו של דבר, הכל מקורו באותו מקום – אנרגיה. החומר אינו מוחלט וקבוע, הוא משתנה ללא הרף, הוא מושפע מהסביבה, מאנשים, ממילים, ממחשבות, והן חומרי הבניין הבונים אותו לא פחות מהמזון שאנו אוכלים. האנרגיה שיש למילים בפתק חזקה לא פחות מכדור אופטלגין – ומי שחווה את עוצמות הטיפול, יודע שאף יותר. השינוי שיוצר הטיפול מציאותי לא פחות מהרקמות, הגידים, העור והעצמות הבונים אותנו. כל מי שחווה את עוצמת הטיפול יודע איך פתק, לעיתים בשילוב לחיצות, תיפוף, או מחשבה (מסקנות), מסוגל לרפא אלרגיות, לחסל חיידקים ולרפא דלקות, להעלים בעיות עור, לפתור קשיי עיכול, לטפל בגזים אצל רך נולד, או ורטיגו אצל אישה בת 84.

להמשך קריאת עבודת הגמר חלק 12

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

+ 46 = 51

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>