כוחה של מילה בטיפול אייפק – חלק 3

 המבנה הביולוגי של הדיבור

מבחינה ביולוגית. החלק במוח האחראי על הדיבור והשפה מתפתח, למעשה, רק לאחר הלידה. זאת בניגוד לחלקי המוח הקריטיים להישרדות המסיימים את התפתחותם בזמן ההיריון, כמו ההכרה, מחזור הדם והנשימה. (שוב סתירה להתפתחות השפה כחלק מתהליך אבולוציוני הישרדותי).

האזורים במוח האחראים על השפה הם:

אזור ברוקה – ממוקם באונת המצח, מעורב בהפקת שפה. כריתת אזור זה מובילה לאיבוד כושר הדיבור.

אזור ורניקה – ממוקם בחלק העליון האחורי – צידי של האונה הרקתית (הטמפוראלית), מעורב בתפיסה ובהבנה של שפה. הרחקת אזור זה משפיעה ישירות על היכולת להבין את הדיבור, אך לא על המוטוריקה של הדיבור.

אזור ברוקה ואזור ורניקה מחוברים זה לזה באמצעות סיבים קשתיים, ולחלק בקליפת המוח שאחראי על איזור הראייה. ישנו גם קישור לאיזור השמיעה הראשוני בקליפת המוח המעיד על התפקיד של האזור בהבנת שפה מדוברת.

תפיסת הדיבור היא שיאו של תהליך מורכב המערב שתי רמות עיבוד עיקריות במקביל וברצף :

רמה 1 – כוללת פענוח של גל הקול ותרגומו למידע חושי לגבי עוצמה, משך וגובה הצליל.

רמה 2 – כוללת עיבוד לשוני. הגירוי הפיזיקאלי, גל הקול, נקלט ע"י האוזן ומעובד במערכת השמיעה למידע חושי. במקביל מתקיים עיבוד לשוני הכולל התייחסות להקשר שבו נאמרו הדברים ולידע מוקדם של המאזין על המידע שהתקבל, כמו גם עיבוד פונטי, מורפולוגי, פונולוגי, תחבירי וסמנטי.

מידע משני מנגנוני העיבוד האלה, הפועלים במקביל ובהדדיות, מועבר למנגנון קבלת החלטות ומשפיע על תפיסתנו את הדיבור. (מבוא – התפתחויות בחקר המוח ותהליך הקריאה – האונ' הפתוחה)

למעשה, על פי התיאור הביולוגי של תהליך הדיבור והבנת הדיבור, ניתן להסיק, כי הדרך שבה אנו מעבדים מילים ומבינים את משמעותם היא באמצעות הפיכתם למידע חושי. המוח שלנו הופך את המילים לתמונה, חזיון, וכך אנו מבינים מה הייתה כוונת המילים. ללא הפיכת המילים לתמונות, אין כל משמעות למילים הנאמרות. מבחינה חושית, המוח שלנו הופך גלי קול – המתקבלים דרך חוש השמיעה, לתמונות – המחוברות לחוש הראייה (נכון גם לגבי אנשים שאינם רואים, אם כי ישנן מילים, שלא יוכלו להבין את משמעותם, שכן אינם יכולים להמחיז תמונות למילים מסויימות שלא ראו מה הן מייצגות מעולם). אם נחשוב על התהליך שבו תינוק רוכש שפה, הרי שבאמצעות חזרה על הקשר בין מילה לדבר אותו היא מייצגת, הוא מחבר מילים לצלילים, למראות, לתחושות, לתנועות וכו.

האם יתכן, כי ניתן להרחיב את התהליך הביולוגי, שבו במטרה להבין את המילים הנאמרות לנו, גל הקול הופך במוחנו למידע חושי; ולומר, כי קיימת יכולת להפוך מילים וליצור באמצעותן גם מציאות ממשית– להפוך את המילים, את גל הקול, למשהו שלא נחזה רק במוחנו אלא משהו שניתן לחוש בו באמצעות חוש המישוש?

כוחן של המילים

תפילה, לחשים וכשפים, קללה, לשון הרע, מסר המים

במשלי י"ח כתב החכם באדם "המוות והחיים ביד הלשון".

כוחות האדם מחולקים למחשבה, דיבור ומעשה. הדיבור הוא הכוח שבין המחשבה למעשה, בכך שהוא מחבר בין חומר לרוח. דיבור הוא תזוזת מיתרי הקול והוצאת צלילים המבטאים מחשבה. הדיבור הופך את גלי המוח לגלי קול ומשם לחומר באמצעות המעשה.

המהר"ל מסביר שמשה רבנו היה כבד פה וכבד לשון משום שהיה כולו רוחני וממילא החיבור בין הרוח לחומר אצלו היה רופף. אך כדי להוציא את ישראל ממצרים ולעשות מעשה, לא היה די בכך שהיה משה רוחני ובעל יכולת המחשבה, הוא היה זקוק לאהרון אחיו שיהיה לו לפה, כדי לרקום את המחשבות והידע למעשים – באמצעות המילים.

משחר האנושות השתמשו בתרבויות ודתות שונות בתפילות, ברכות וקללות ככלי רב עוצמה ליצור מציאות ולשנות מציאות קיימת, לנצח במלחמות, לכבוש טריטוריות ולגרש אויבים, שדים, להרוג ולרפא.

אמנם אנו נוטים בעולם המערבי, המונחה ברובו מרוח המחשבה הרציונאלית והחשיבה הקווית, לזלזל ולדחות בביטול מסורות ותרבויות אלו. אך האם יתכן, שטקסים ומסורות שהתפתחו לאורך אלפי שנים במקומות שונים ומרוחקים זה מזה, היה בהם יותר מאשר אמונה טפלה? הייתכן כי אותם עמים, שבטים, דתות ידעו יותר ממה שידוע לנו היום, אולי באינטואיציה, אולי מעבר לכך, על העוצמה הטמונה בשפה?

להמשך קריאת עבודת הגמר – חלק 4