כוחה של מילה בטיפול אייפק – חלק 5

לחשים וכשפים

בעולם העתיק, כמו גם כיום, כישוף נחשב עניין אקזוטי. השורשים של הכישוף מצויים במצרים, מסופוטמיה ופרס, וכנראה גם בארצות רבות אחרות בעולם העתיק. הכישוף בארצות אלו היה מקצוע של ממש (מאגים, שמאנים, מכשפים), וההתמחות בו נחשבה רווחת. במצרים נתגלו מספר גדול של כתבי פפירוס בנושאי כישוף ביוונית, בקופטית ובמצרית עממית. על פי כתבים אלו ניתן ללמוד, כי מטרת הכישוף היתה עירור הרוחות – האנרגיות בהן האמינו באותה תקופה – לפעולה רצויה – ניצחון במלחמה, פגיעה באויב, רפואה לחולים ועוד. לשם כך השתמשו בטקסים, בהן שולבו טקסטים קבועים, חלקם מילים של ממש וחלקם שילוב של אותיות, שעל פי האמונה יצרו כוחות מסויימים ומוגדרים.

דת הוודו, למשל, (בניגוד לוודו המוכר לנו) נחשבת כדת פרקטית הנוטלת חלק חשוב במסגרת המשפחתית והקהילתית. האספקט העיקרי בוודו הוא ריפוי אנשים ממחלות. המאמינים הגיעו לכוהנים ששימשו בעיקר כמורים רוחניים ומרפאים עממיים, בכדי לבקש עזרה ועצה, הדרכה רוחנית, מרפא למחלות, ואלו ניתנו להם על ידי שימוש בעשבי מרפא, תרופות שעוברות מדור לדור ואמונה (ריפוי דרך אמונה), בנוסף לכך, חלק חשוב ומרכזי מהפרקטיקה נעשה על ידי שימוש בלחשים שונים ובכשפים כמו לחש לבריאות, לאהבה, לחשי טבע, לחשי טיהור, הטלת כישופים ויצירת הגנות ועוד.

קללה

הקללה היא דיבור או כיתוב המיועד להביא פורענות על המקולל, והיא שימשה את בני האדם בתקופות קדומות, כמו גם בימינו אלה את אלו המאמינים בכוחות מאגיים ועל-אנושיים. קללה כתובה מצויה למשל על קברים – כמו "ארור האדם אשר יפתח את זאת" בקבר בכפר השילוח, או קללות על קברים מצריים, פיניקיים, ארמיים, נבטיים, יווניים ועוד. הקדמונים בכל העמים ייחסו לקללה (ולברכה) ערך חשוב, שמקורו בתפיסה המאגית לפיה דבר היוצא מן הפה, בייחוד כשהוא נאמר בשם האל – האמונה, מתגשם בפועל. המיתולוגיה היוונית והמחזאות הקלאסית שנבנתה לאורה מרבים להשתמש באלמנט זה כביטוי טראגי של סיטואציות אנושיות, משפחתיות וחברתיות. (חופש – הקללה – דן מלר)

פולסא דנורא

פולסא דנורא הוא סוג של קללה וכישוף, שנתקלנו בו כולנו, לצערנו, בנסיבות מאד כאובות של רציחתו של יצחק רבין ז"ל. טרם הרצח, ובעיקר אחריו, עלתה לתודעת הציבור טקס הקללה הקבלי, הקרוי פולסא דנורא. חודש לפני רציחתו, נערך הטקס מול ביתו. פירושו המעשי, הוא תפילה שהמקולל ימות במהרה, בדרך טבעית או בכל אופן אחר. לקללה מספר נוסחים המבוססים באופן חופשי על מספר קטעים מספר הזוהר. טקס הקללה חייב להתנהל בנוכחות עשרה אנשים – מניין.

לא נוכל לומר, כי הטקס עצמו הוא זה שהביא לרציחתו של רבין ז"ל. אך ללא ספק, נוכל ללמוד מכך, על עוצמתן של המילים, של ההסתה והקריאות לפגוע בחייו, שנפלו, לצערנו, על אוזניו של רוצח, שהחליט להפוך את המילים למציאות, ולהגשים את הקללה. חצי שנה לפני שעבר אריאל שרון אירוע מוחי קשה שהביאו לתרדמת נערך טקס פולסא דנורה בבית קברות בראש פינה. אם היה לכך קשר לאותו טקס או לא, תלוי כנראה את מי נשאל, אך צירוף המקרים יכול לעורר מעט פחד או אי נוחות גם בקרב אלו הפוסלים לחלוטין את כוחה המאגי של הקללה. בכל מקרה לא נוכל להתעלם מהעוצמה שיש לטקס זה על המאמינים. בין אם בצורה מאגית או בין אם בצורה ישירה, ללא ספק למילים יש השפעה עצומה, כוח ועוצמה.

לשון הרע

לא רק בעולם המיסטיקה והדת מייחסים חשיבות לכוחה של המילה, אלא גם בעולם המודרני והרציונאלי. גם המחוקק הכיר בכוחה של מילה וחוקק את "חוק איסור לשון הרע" (1965) אשר מגן על זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע ע"י הודעות כוזבות בגנותו. זכותו של כל אדם לשם טוב היא זכות על, ועל הפוגע בשם טוב זה, להיענש ולפצות את הנפגע. החוק מגדירלשון הרע כדבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו; (3 לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

עונשו של העובר על חוק איסור לשון הרע יכול להגיע עד כדי מאסר של שנה ופיצוי כספי לנפגע. החוק בהחלט נותן משקל רב ואינו מקל ראש במילים הנאמרות או נכתבות בגנותו של אדם אחר, ומכיר בעוצמתן ופוטנציאל פגיעתן של המילים.

חשוב לציין, כי במסגרת החוק ניתן גם משקל ומחשבה לכוונה של הדובר, האם התכוון לפגוע בדבריו או שמא דבריו נאמרו בתום לב. (האם לא מזכיר קצת גם את הכוונה המוזכרת בתפילה, הנחוצה לשם מימושה?)

להמשך קריאת עבודת הגמר – חלק 6