מודעות, רטט ואבחנה בטיפול אייפק – חלק 4

פתיחות

חיינו זורמים בין הנאה לכאב. אנחנו מעוניינים ליהנות כמה שיותר ובאופן תדיר מנסים להימנע מכאב. ההנאה והכאב מונעים בכמה רמות. ההנאה יכולה להיות גופנית והיא יכולה להיות נפשית. יחסי מין, טעמי מזונות, מגע, ריח, יכולים להוות דוגמאות להנאות פיזיות. אהבה, הצלחה, הבנה ופתרון בעיות, גילויים חדשים יכולים להוות דוגמאות להנאות נפשיות. ובין שני קצוות אלו, קיים השילוב של השניים בו חושינו נותנים לנו תמונות המרנינות את חוש הראייה ומשמחות את הנפש בו זמנית, משמיעות לנו מוזיקה מענגת, ונותנת לנו להריח ריחות המזכירים לנו מצבים, רגעים של געגועים לרגעים יפים בעברנו.

באותה המידה, הכאב יכול היות גופני והוא יכול להיות נפשי. פציעה, מחלה, זיהום, ייצרו תגובת כאב. חום וקור עזים, ריחות קשים, רעשים מוגברים, ייצרו תחושות חוסר נעימות גבוהות. אובדן אהבה, כישלון, בוז חברתי, יכולים להוות דוגמאות לכאבים נפשיים.

הנאה וכאב הם במרבית המקרים תופעות המתייחסות האחת אל השנייה בצמידות. הרבה פעמים הנאה תהיה הפסקת כאב, הפסקת מתח, מעבר מאין ליש. איזו הנאה היא לאכול אחרי רעב ממושך, להתפרק מינית אחרי עוררות גבוהה וממושכת, להגיע אל מקור חום אחרי קור עז ועוד ועוד דוגמאות. במקרים כאלו, תפיסת האדם את ההנאה היא הפסקת הכאב וההיפך. תפיסת האדם את הכאב וההנאה, במיוחד כאשר דנים בצד הנפשי, הינן תפיסות הנשענות על ההיסטוריה. האדם מחפש לאורך כל חייו הכרה ואהבה. בינקותו, הדרכים בהן הוריו וסביבתו המגדלים אותו, יספקו את צרכיו אלו, דרכים אלו יופנמו בו וישמשו אותו כמורי דרך בגדילתו ובבגרותו כאמצעי התמודדות עם מילוי הצרכים הראשוניים הללו של אהבה והכרה. צרכים אלו שבו, ואופני מילויים יכתיבו לאדם את מידת וצורת תפיסת הכאב/הנאה שלו לאורך חייו.

תפיסת האדם את הכאב, היא נגזרת כמה הנאה הוא חסר כשהוא כואב. אם האדם נמצא במצב בו הוא 100% נהנה, אין בו כל כאב. אם הוא נמצא ב 50% הנאה, המשמעות היא שהוא מרגיש בו זמנית 50% מותקף על ידי כאב. אהבה, הכרה, ורגשות חיוביים ראשוניים נוספים מזינים את נפשו וגופו של האדם, וכל חלק המחסיר את התזונה הזו, הוא אותו חלק אנרגיה המופנה לתחושת התקפה וכאב היוצרים חסר בתזונה. ככל שאחוזי ההזנה גבוהים באדם בכל הרמות, הפיזיות, הנפשיות, בכל היבטי האנרגיה, בהילה החיצונית, במערכת המרידיאנים, במערכת הצ'קרות, ברטט המפעיל את כל המערכות, כך תגדל מידת הפתיחות של האדם לתת רגשות אל העולם ולקבל רגשות מן העולם.

זוהי אינפורמציה חשובה מאין כמותה כאשר אנחנו עובדים עם מטופל, להרגיש עד כמה הוא פתוח לזרימת רגשותיו, לספוג אנרגיה, להוציא אנרגיה, לתקשר רגשית-אנרגטית לגבי מה שעובר עליו. מתחילת דרכנו באייפק התוודענו אל רעיון המוכנות לטיפול, עד כמה חשובה ההכרה התודעתית שהמטופל מוכן לעבור טיפול. אך התודעה אינה מספיקה לפעמים, כאשר למטופל יש היסטוריה רגשית קשה בה הוא למד לתפוס מצבים רבים כגורמי כאב ולכן, הגם שבמערכת האינטלקטואלית שלו יש מוכנות מלאה לעבור טיפול, יכול להיות מצב שמערכת תפיסת הכאב שלו לא תאפשר לטיפול לקרות כי הפתיחות הרגשית נמוכה מידי. כאשר הפתיחות נמוכה, נמצא את הרטט של המטופל גועש, מבולבל, חסום, ובטיפול נצטרך להתייחס בו זמנית לכל רובדי האינפורמציה של המודעות, הרטט ורמת הפתיחות להזנה.

פתיחות לריפוי (בכירות מקצועית), היא הכלי המתאים לאבחנת הקשיים של המטופל לאפשר להזנה נכונה המיועדת להפרות אותו תוך כדי הפחתת ההתגוננות מפני כאב, התגוננות שהרבה פעמים סוגרת בו ערוצים להזנה לה הוא זקוק. הכלי משורטט הלכה למעשה בצורת משפך המסמל את הצורך העז בהזנה מלאה של אהבה, הכרה ושלל הרגשות החיוביים הראשוניים להם כל אדם זקוק תמיד. הכלי בוחן את כל מרכיבי מערכות האנרגיה, עד כמה יש פתיחות בכל מערכת להזנה, אילו מרכיבים צריכים להיות ניזונים ואילו הגנות פסיכולוגיות חוסמות ומונעות מהפתיחות מלקרות.

וכך, עם הרחבת התמונה האבחנתית המורכבת עד כה ממודעות, רטט ופתיחות, נעבור אל המרכיב הרביעי והאחרון, האמונות, שיעזור לנו לגבש תמונת אבחנה מלאה.

להמשך קריאה – חלק 5