מודעות, רטט ואבחנה בטיפול אייפק – חלק 7

לסיום, הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך טיפולי בבחורה צעירה בה אני מטפל בחודשים האחרונים ואולי דרכה, אוכל להמחיש את הרעיונות אותם ניסיתי להביע במאמר זה. קרוליין (שם בדוי, וכל הפרטים המזהים טושטשו ושונו), בחורה בת 19 פנתה אלי בשל כאב חד בלסת השמאלית (סל"א=8) ממנו היא סובלת לאורך כחודשיים לפני שפנתה אלי. באבחנה ראשונית התברר שעזבה את בית הוריה ללימודים כחודש לפני שהכאב התחיל. הרגישה רגשי אשם קשים על עזיבתה, וזה היה הבסיס להיווצרות הכאב, כפי שלמדתי ממבחן השרירים. מניסיוני, היו לי הרבה מקרים כאלו בעבר שהניבו תוצאות ריפויות מיידיות ותמידיות, וכך קרה גם כאן. הכאב עבר לגמרי למשך כיומיים אך חזר לקדמותו ואף החריף יותר (סל"א=9). שוב ערכתי אבחנה ועלה מידע חדש דרך מבחן שרירים שהיא נחבלה בפניה בתאונה. היא אישרה שכשבועיים לפני פרוץ הכאב, הלכה בדירתה בלילה מחדר אחד לאחר בתנאי תאורה חלשים, נתקלה ברגל שולחן ונפלה על לסתה השמאלית. זה כאב לה למשך כמה שעות והכאב נמוג. טיפלתי בה ולא היתה שום הקלה בכאב. פנתה לרופא, וזה, אחרי תהליכים דיאגנוסטיים של רנטגן, MRI ועוד אמצעים, ואחרי שימוש של חודשיים בתרופות לטיפול בכאבים, הודיע לה שאמנם אין כל סימן שמשהו ניזוק אך מאחר ולא הגיבה לחלוטין למינונים חזקים של משככי כאבים, היא תצטרך לחיות כל חייה עם הכאב הזה והוא לעולם לא יעבור.

במשך כחמישה חודשים מאז ביקורה האחרון אצלי ישנה בממוצע כשעה בלילה בגלל הכאבים והתפקוד שלה ביום היה נורא, לא יכלה להתרכז בלימודים ונכשלה בכל בחינות הסמסטר. כתוצאה מכך, הועזבה מהאוניברסיטה. פנתה אלי שוב לפני כשלושה חודשים, והבחורה החביבה והנעימה שפגשתי כמה חודשים לפני כן, הפכה להיות כעסנית, חשדנית, לא מאמינה לאף אחד, ווכחנית, מאשימה ועוד. נתקלתי כאן בערבוביית רגשות, מבחן שרירים מבולבל, וחוסר בהירות בתהליכי האבחנה. ראיתי אותה פעמיים נוספות, נתתי לה מספר תוספי מזון שראיתי כקריטיים להחלמתה (וויטמין E, אומגה 3, כולין, פוספור) והכאב נשאר אותו כאב, ביחד עם התופעות הרגשיות המתוארות להלן.

קבעתי לה פגישה נוספת ובה ערכתי איתה שיחה נוקבת. הנושאים היו ראשית ההתנגדות שלה והווכחנות אם הטיפול הספציפי יכול לעזור לה והאם בכלל, קיים איזשהו טיפול שיוכל לעזור לה. הסברתי לה שוב ובקצרה מה אני עושה ואיך הטיפול עובד. הזכרתי לה את התוצאות הטיפוליות שקרו לאנשים שהפנו אותה אלי, ומסתבר שהיא חסמה לגמרי צד זה מתודעתה. הסברתי לה שעם כל האמפתיה שאני חש למצב הנורא אליו נקלעה, אני מאמין שאוכל לעזור לה רק אם היא תעבור לעבוד איתי ולא נגדי, ושזה בידיים שלה לעשות את ההחלטה, כי עם אנרגיה שלילית הנושבת מצידה אני לא יכול לעזור לה. בתוך כ 20 דקות בתוך הפגישה האנרגיה שלה השתנתה כליל והיא התיישרה ועשתה מיידית את הבחירה לעבוד איתי ביחד ולא נגדי. הנושא האחרון שדנתי עליו היה התגובה התמוהה בעיני שאדם בשר ודם, הגם שהתואר שלו רופא, העיז לאמר לה פסק דין שלעולם היא תצטרך לחיות עם הכאב הזה. הסברתי לה שאני יכול להבין שהוא לא ידע איך לעזור לה וזה בסדר, אך הוא היה צריך להגיד לה את האמת, אך כשהוא השתמש בסמכות הרפואית שלו לתת כזה ניבוי במקום להודות באמת אחרת, זה קומם אותי וגרם לי להרהר עד כמה האמירה הזו חדרה אליה ו"שיכנעה" אותה שאלו יהיו חייה.

בהמשך הפגישות הטיפול נגע לפעמים בצדדים פיזיים לחלוטין ולפעמים, בצדדים רגשיים. הכאב שלה ירד ל סל"א=4 שהפך את חייה לנסבלים יותר, וכך זה נמשך כחודש ללא ירידה נוספת. הגיע הזמן לחזור לבדוק שוב את רמות המרפא שלה ובבדיקה הראשונה נדרש כלי האמונלייזר. כשלושה ימים לאחר הטיפול קיבלתי ממנה הודעה טלפונית נרגשת ביותר שהכאב עבר לחלוטין. כך זה נמשך כיומיים ובפגישה הבאה דיווחה שמצבה מצויין אך בקשה שאם יהיה דרדור במצבה שלא אדווח על כך להוריה אם הם יתקשרו לשאול אותי. הבהרתי לה את גבולות הסודיות בטיפול ועם זאת, בקשה זו נרשמה לי עם נורת אזהרה אך לא עשיתי עם זה כלום בשלב זה.

כחודש לאחר מכן, היא מופיעה לחדר הטיפולים עם אביה (הוא היה מטופל שלי בעבר), וברשותה ובנוכחותה הוא מספר לי שהכאב בלסת שלה הגיע לממדים בלתי אפשריים לילה לפני הפגישה ואז היא התוודתה להוריה שהכאב תמיד היה איתה ומלבד פעמיים של שיפורים לא חל כל שיפור והיא הסתירה את האמת מהם כי לא רצתה לפגוע בהם. לאחר שאביה עזב את החדר הסבירה לי שאין לה לב לפגוע בהוריה שכל כך אוהבים אותה ומעניקים לה מכל טוב, והיא מאמינה שהם יישברו אם תספר להם את האמת. המשיכה והסבירה לי שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא סבלה מכאבים שונים ומשונים הנובעים בעיקר מכך שהיא מסורבלת בתנועותיה ובהליכתה וקרו לה אינספור תאונות בהן נחבלה קשות, נקעה עצמותיה, חטפה כתמים כחולים חזקים ועוד כהנה וכהנה מקרים דומים.

היא למדה לחיות עם הכאבים הללו שהיו כל פעם מחדש נוראים יותר מקודמיהם, משמעו, למדה להסתיר אותם מסביבתה ומעצמה. פתאום, דברי הרופא שדיבר איתה הבהירו לי למה היא בחרה "להאמין" לו ולדבוק בדרכו ובהכוונתו. בדקתי איתה לגבי השיפורים עליהם דיווחה לי והיא אמרה שהשיפור הראשון והשיפור שצילצלה אלי לדווח היו אמיתיים לחלוטין. שאר הדיווחים היו הסתרות מחשש שהאמת שכואב לה תעבור ממני למשפחתה. בשלב זה של הטיפול היא דיווחה על כאב קבוע של סל"א 6-8.

שוב מצאתי עצמי בשיחה עימה, הפעם כדי לבסס חוזה איתי בו היא מספרת לי את האמת בלבד על מה קורה בטיפול ושלא תנסה לא להכביד עלי בכך שתודה כשאין התקדמות בטיפול. שוב פניתי אל נקודת ההתחלה לבסס מדדי מרפא כדי להתחיל להתקדם בטיפול. שוב נדרשתי אל האמונלייזר שאמנם התוצאות שלו היו טובות יותר מן הפעם הקודמת אך עדיין הצריך עבודה. טיפול זה הוריד אותה לסל"א 4-5. ניסיתי בפגישה לעשות איתה דימיון מודרך כדי להסתכל בכאב ולהיזכר בו אך היא נבהלה ותוך שניות קפץ הכאב ל 7-8. האינדיקציות הלכו והתחוורו לי שאנחנו מדברים בכאבים פסיכו-סומאטיים ושמדובר כאן בתהליכים היסטריים בהם החווייה הפיזית של כאב היא תולדה של חרדות קשות ואיבוד הקשר הרגשי עם עצמה. בהמשך, הכלי הנדרש היה פתיחות לריפוי, והוא סיפק לה חווייה טיפולית חזקה ביותר. עלינו על חסימה בלב הרגשי, קושי בהבעה עצמית והגנת כניעה מוחלטת לנסיבות המקיפות אותה. כשראתה את כל אלו על הפתק הטיפולי, התחילה לצחוק ולרטוט ולקבל עוויתות מוזרות בפנים. היא בבת אחת הבינה/הרגישה/התלהבה והסבירה לי מה קורה בחיים שלה, ואיך כל מה שכתוב בפתק מאפיין את חייה ואת יחסיה עם כאב/משפחה/קרבה. בבת אחת החלה להרגע בפגישה והעברתי אותה לטיפול משולב של 4 צבעי פנס לד בנקודת התירואיד ובו זמנית מיני מסג'ר בטבור. הטיפול הרגיע אותה עוד יותר אך היא היתה צריכה שיעורי בית של עוד 4 טיפולים ארוכים. בפגישה הבאה דיווחה שהכאב ירד בהדרגה לאורך שיעורי הבית לסל"א 2 עליו היא התייצבה. ערכנו דימיון מודרך לכאב והיא צחקה ואמרה שעשתה בבית עם עצמה במודע בדיקות של הסתכלות בהרגשת הכאב ולא היתה שום תזוזה בסל"א 2. טיפול נוסף במדד הצ'קרות של כלי הפתיחות לריפוי הוריד את הכאב לרמת סל"א=0.

בשלב זה, היא מוכנה להתחיל בטיפול, לאחר הכנה כל כך ארוכה ותזזיתית של הכנה לטיפול, לאחר שרמת המרפא התייצבה על סל"א=0, ואין יותר הסחות דעת מלנגוע בדברים מהותיים המטרידים אותה בשלב זה בחייה.

סיכום

מטפלי אייפק כמו בשיטות טיפול אחרות, נהגו למדוד את התוצאות הטיפוליות בהסתכלות על רמת המודעות של המטופל לכאביו. השימוש ההיסטורי החוזר ונשנה של השימוש בשורשי המילה מודעות הסיח את הדעת מכך שהמודעות, שהינה אספקט אינטלקטואלי של מערכת האנרגיה של גוף/נפש, אינה מודדת בהכרח אספקטים חשובים נוספים בדרך ליצירת תמונה אבחנתית מלאה וברורה על מצבו של המטופל. המאמר הנוכחי סוקר את ארבעת האלמנטים של טפול אייפק מדוייק בו מודעות, רטט, פתיחות ואמונות או בראשי תיבות – מרפא, נותנים תמונה אבחנתית על מצב המטופל. תמונת המרפא מהווה בהרבה מקרים כבר בתהליך רכישתה, התערבות טיפולית מלאה או חלקית רק מתוך היותה מאירה כמו לייזר על הנקודות הנדרשות לתשומת לב בהקשר לבעיית המטופל. הדרישות מן המטפל הנדרש לעזור למטופל לייצר תוצאות אובייקטיביות בטיפולו, נשענות באורך מתמיה על תהליך אבחנתי סובייקטיבי. בבחינה לעומק הנושא מסתבר שהבדיקה הסובייקטיבית יכולה להפוך להיות אובייקטיבית אם המטפל יודע לשמור עצמו בתוך ה zone הטיפולי בו הוא מתחבר אל מרכז הידע היקומי, אל הבינה הגבוהה של היקום.

בטיפול אייפק קיימת מערכת דיאגנוזה מהירה, יסודית, מדוייקת ופשוטה. המטפל יודע לתפעל מערכת המודדת את הביופידבק של מערכת השרירים, מערכת המקבלת מידע מדוייק מן הצד הלא מודע של המטופל, צד אותו אנחנו מכנים בקיצור, הגוף. בכינוי "הצד הלא מודע" אנחנו משתמשים בשורש "ידע", ובתיאור תוצאות טיפוליות חיוביות אנחנו חלקית מתארים את התקדמות המטופל בשימוש במילה "מודעות". אנחנו אומרים על המטופל שלנו שבתוך תהליך הטיפול המודעות שלו מתרחבת, והכוונה היא שהוא רוכש תובנות על מחסומי עבר ובאמצעות תובנות אלו, חייו טובים יותר כי הוא מודע יותר לעצמו. ובכן, הכל נכון ומתאים לטיפול אייפק, אך נושא זה של מודעות החל להטריד אותי מזה זמן מה, והעלה בי את המחשבה שמודעות הינה תהליך אינטלקטואלי, ומאחר ואנחנו עוסקים באנרגיה על כל גווניה, עם כל החשיבות של מקור האנרגיה המגיעה מן הצד האינטלקטואלי, עדיין, מה קורה עם אנרגיות הבאות ממקורות אחרים בתוכנו כמו רגשות, תחושות, אמונות ועוד.