ריפוי מחלות בדרכי הנשימה באופן טבעי וללא תרופות 2

נשימת יתר (hyper-ventilation)

כשנוצר מחסור בחמצן בתוך הגוף, המידע מוזרם אל איזור הנשימה במוח ושם נשלחת אתראה אל הריאות להכניס יותר חמצן אל הגוף. ככל שהמחסור גובר, כך עוצמת האתראה מתחזקת ומערכת הנשימה תגדיל ככל שתוכל שאיבת אוויר נוסף אל הריאות. וכשהמצוקה הנובעת מחוסר חמצן תגדל, האדם יתחיל לשאוף כמויות אוויר הולכות וגדלות, ולשם כך יתחיל להכניס אוויר דרך הפה ולא רק מהאף. נשימה בריאה חייבת להשתמש רק באף הדואג לנקות את האוויר הנכנס מפולשנים למיניהם, לווסת את קצב, יובש, וטמפרטורת האוויר הנכנס והעובר משם ישירות אל הריאות. במצוקת נשימה הפה שואף כמויות אוויר גדולות יותר שאמנם מכילות הרבה יותר חמצן אך בו זמנית גם שורפות יותר מהחמצן הנוסף בריאות ומשחררות מעט חמצן לזרם הדם כדי שיגיע לתוך הגוף. כשמצוקת חוסר האוויר מתחזקת לאורך זמן, כך הולכת ומתבססת שאיפת אוויר גדולה יותר והאדם מתחיל להעלות את מספר הנשימות שלו לדקה ליותר מ 14, וכשתהליך זה מתבסס לאורך זמן, מתקבע בגוף הרגל חדש הנקרא נשימת יתר (hyper-ventilation). כשנשימת היתר מתייצבת מעל ל 25 נשימות בדקה, באופן קבוע במנוחה, אנחנו מכנים את המצב בשם אסטמה, המלווה בקוצרי נשימה בהן שאיפות האוויר המרובות אינן מסוגלות לספק את דרישות הגוף הבסיסיות לחמצן. האתראה האוטומטית של הגוף לחמצן מתפעלת תהליך של נשימת יתר, אך כשרמת ה CO2 בגוף מתמעטת, אין כל אתראה הגורמת לגוף להזדעק בשל החוסר בCO2. הסיבה היא שבנשימה רגילה, הגוף ישאיר בתוכו כמות אופטימלית של CO2, אך כשהנשימה הרגילה הופכת להיות נשימת יתר לאורך זמן, הנשימה כאמור תתחיל להתבצע דרך הפה, ולאחר כל נשימת אוויר גדולה באה נשיפת אוויר גדולה וזו מפנה כמויות הולכות וגדלות של CO2, ולאורך זמן, הרמה האופטימלית הנדרשת של CO2 לקיום תהליכי נשימה בריאים, מתמעטת, והמעגל ההרסני של נשימת יתר הופך ליותר ויותר קטלני עם הירידה ברמת דו-תחמוצת הפחמן בגוף.

התפתחות בעיות במערכת הנשימה

מצב קבוע ומתמיד של נשימת יתר, מוביל בהדרגה לרמות חימצון הולכות וגדלות של התאים המרכיבים את איברי המערכת הנשימתית. חוסר חימצון נתפס על ידי התאים כאיום על קיום התא. ישנן שלוש דרכים בהן מערכת הנשימה מתגוננת בפני האיום של חוסר בחמצן וב CO2:
1. התנפחות של איברי מערכת הנשימה
2. הפרשת נוזלים סמיכים להגנה על הרקמה
3. התכווצות הקירות הפנימיים של צינורות הנשימה
שלוש דרכים אלו המגינות על איברי מערכת הנשימה באופן מקומי, מעמיסות לחץ על תעבורת החמצן בצינורות, והחווייה הקשה הבאה כתוצאה מכך היא מצוקת נשימה. לאדם החווה את מצוקת הנשימה אין הרבה ברירות אלא, לקחת תרופות באופן מיידי המקילות על ההתנפחות, מייבשות את הנוזלים ומשחררות את ההתכווצויות. התעלמות מהסימפטומים הללו ונטיית הלב להתמודד איתם בכוח הרצון יכולה להביא לתוצאות בריאותיות הרסניות ולמוות מהיר.
התרופות הקלות יותר יבואו בצורה של משאפים עם כימיקלים קלים יחסית, ובעלייה באינטנסיביות של התרופות נמצא משאפים המכילים קורטיזונים, מכונות הנשמה המכניסות תרופות מיידיות לתוך הסימפונות והריאות וכמובן, תרופות מאד חזקות המתמודדות עם סימפטומים קשים אך באות עם מחירים כבדים של תופעות לוואי.

המערכת החיסונית ואלרגיות

אלרגיה היא מצב בו הגוף דוחה חומרים ידידותיים כמו מזון, שתייה, בגדים, חיות מחמד, ועוד כאילו שהם מהווים איום קיומי. מערכת החיסון מופעלת כדי להגן על הגוף מפלישה ומפרישה כימיקלים חזקים (היסטמין) על מנת למגר את הפולשן. התגוננות זו מתקיימת בעוצמה בלתי רגילה בתוך מערכת הנשימה, וגורמת לנזלת, התעטשויות, הפרשת דמעות מוגברת, דליפת ליחה בבסיס הגרון, שיעולים, חרחורים ועוד.
מערכת החיסון היא אוסף של תאי הדם הלבנים הנמצאים בזרם הדם ובהרבה מקומות בגוף, מחכים להוראת הגנה נוכח פלישת אורגניזמים עוינים כמו בקטריות, ווירוסים, טפילים, פטריות שונות ועוד. ככל שמערכת זו תהיה חזקה ויעילה יותר, כך היא תוכל לעשות הבחנה ברורה יותר בין מה שידידותי לגוף לבין מה שתוקף את הגוף. כשהמערכת החיסונית רופסת, ההבחנה הזו מיטשטשת, והגוף מתחיל לתקוף חומרים ידידותיים וגם את עצמו (מחלות אוטו-אימוניות).
כדי להבין מה עושה את המערכת החיסונית חזקה, בואו נחזור אל תאי הדם האדומים. תאים אלו כאמור, קושרים אליהם את החמצן באיזור הריאות ונושאים אותו אל כל איזורי הגוף, שם, הם פורקים אותו ואוספים את דו-תחמוצת הפחמן שנוצרה מהשימוש בחמצן מחלוקת החמצן הקודמת. תהליך זה הוא תהליך חילוף החומרים של החמצן בתא. ללא תהליך זה, לא יתכן חילוף החומרים של המזון בתא – אספקת מזון ואיסוף הפסולת. ככל שהתא נושם טוב יותר כך הוא יבצע את חילוף החומרים טוב יותר, וכשהוא נושם כראוי ומוזן כראוי, הוא פנוי לבצע את המטלות המוטלות עליו בשיא היעילות. המטלות המוטלות עליו הן ספציפיות; תא של כבד ישתתף בפעילויות השייכות לכבד, תא של עור ישתתף במילוי התפקידים המוטלים על העור.
תאים שחילוף החומרים של החמצן והמזון נחלשים בהם לאורך זמן, מתחילים לאבד את היעילות במילוי משימותיהם והופכים להיות תאים שורדים שעיקר מעייניהם הוא לשרוד. הם מאבדים את התפקוד הספציפי שלהם ומתחילים לבצע התנהגויות כלליות כדי לנסות לשרוד. כשתאים אלו אינם משתתפים במילוי תפקידיהם הספציפיים באיברים להם הם שייכים, המערכת החיסונית נכנסת להגנה על המקום החלש ומתחילה ליצור התנפחות סביב לו. כאשר איזור שלם מתחיל להתנהג בצורה זו לאורך זמן רב, ההתנפחות הולכת וגדלה והמערכת החיסונית מנסה לבודד את האיזור משאר הגוף ומתחילה להתייחס אל האיזור כאל בעייה חיצונית, שונה ממערך הגוף התקין. במקום זה מתחילים להיווצר הגידולים הסרטניים והגוף מתחיל לתקוף את עצמו.
ובכן, תאי הדם הלבנים הם תאים הזקוקים כמו כל איזור בגוף לחמצן ולמזון. וכשלתאים האמורים לשמור עלינו יש מצוקת נשימה ותזונה, העבודה שלהם מתחילה להיות פחות יעילה, פחות ספציפית והם מאבדים את היכולת להבחין בין ידיד לאוייב. כאשר הם תוקפים חומרים ידידותיים כאוייבים, אנחנו חייבים לברר לעצמנו האם מדובר באלרגיות, או, האם מדובר ברגישויות המתפתחות כתוצאה מהתהליך המתואר למעלה. בהרבה מקרים אנחנו מטפלים באלרגיות כשלמעשה אנחנו מנסים לתקן טעויות של מערכת חיסונית חלשה.

להמשך קריאת חלק 3