פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף נפש – חלק 1

פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף – נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

ליאור טל, אוקטובר 2011, חלק 1
מבוא

"לפקפק בכל או להאמין בכל, אלה שני פתרונות נוחים באותה מידה, ושניהם פוטרים אותנו מהצורך לחשוב" (הנרי פוינקר בתוך סרוואן-שרייבר, 2004). הביקוש והשימוש המתרחב בטיפולי רפואה משלימה ואלטרנטיבית וההוכחות המצטברות ליעילותם הקלינית של חלק לא מבוטל מההתערבויות הטיפוליות, קורא לניסיון מדעי מרוכז למחקר ולשילובם של סוגי טיפול שימצאו יעילים ובטוחים, בזרם הרפואה המרכזי. המשימה להגיע להסכמה באשר למדיניות הסדרת הרפואה המשלימה קשה. אחת הבעיות לקונפליקט המתמשך בין המדע לבין הרפואה המשלימה הוא בהיעדרותה של שפה משותפת ובהעדר גישה ביקורתית בתחום הרפואה המשלימה, שהיא אחת מאבני היסוד של עולם המדע. קיים פער בולט בין השאיפה לבסס את מדיניות הבריאות על ראיות חזקות ונתונים מחקריים מוצקים, לבין הקשיים בהשגת ראיות כאלו ברפואה המשלימה, בהתאם לגישת רפואה מבוססת ראיות – Evidence Based Medicine (EBV). מדע הרפואה מתפתח תוך הערכה ביקורתית ואובייקטיבית, המיישמת עקרונות מקובלים של מחקר מדעי וסטנדרטים קפדניים להערכת עובדות מדעיות, בכדי לענות על שאלות בסיסיות לגבי יעילות הטיפול ובטיחותו. ראיות חזקות מופקות בדרך כלל מניסויים רפואיים קליניים מבוקרים וכפולי סמיות (קשת, 2010).

בניגוד לבקרה העצמית הקפדנית והמתמדת של הקהילה המדעית, ברובן של שיטות הטיפול ברפואה המשלימה נעדרת לרוב בקרה מובנית, ביקורת עצמית אמיתית, והטלת ספק ביעילות הטיפול, והמטפלים עצמם אינם ששים בדרך כלל להעמיד את עצמם לבדיקה או לפיקוח חיצוני. גישה זו יוצרת פעמים רבות ספקנות ואנטגוניזם בצד השני. אחת הגישות המוצעות לפתרון הקשיים במיסוד הרפואה המשלימה ולהתמודדות עם הפער בין הרטוריקה של שיח הרפואה המשלימה לבין הרטוריקה של שפת הרפואה המדעית מצדדת בהתייחסות בעלת אופי פלורליסטי. כלומר, שהרפואה המדעית הקונבנציונאלית והרפואה המשלימה תלמדנה להתקיים זו לצד זו כשתי מערכות נפרדות, המכירות בהבדלים התרבותיים והאפיסטמולוגיים ביניהם לפיתוח ידע, תיקופו ויישומו הקליני, אך סובלניות ומשתפות פעולה במחקר ובטיפול, לטובת המטופלים (Kaptchuk & Miller, 2005). מחבר עבודה זו תומך בגישה האחרת, הטוענת שיש ליצור הבחנה ברורה יותר בתוך תחום הרפואה המשלימה, בין גישות בדלניות (רפואה אלטרנטיבית) המעוניינות לשמר את ייחודן מהזרם המרכזי, לבין שיטות טיפול הדוגלות בשילובן כחלק מרפואה אינטגרטיבית וממסדית. לשם השגת מטרה זו, שיטות טיפול אלו נדרשות להבחין ולזכך עצמם מהזרם האלטרנטיבי (חלופי) ולחתור לכיוון יצירת שפה משותפת וניסיון לעמידה בכללי המחקר המדעי המקובל, גם אם אינם יכולים לעמוד בהם במלואם (הלוי, 2005). מניסיון קליני רב בשיטות טיפול שונות ברפואה המשלימה ובטיפול בשיטת IPEC Integrated Physical Emotional Clearing)) בפרט, סבור המחבר ששיטות טיפול ששואפות להשתלב ברפואה האינטגרטיבית (משולבת) ולהבחין עצמן מהרפואה האלטרנטיבית (חלופית), ידרשו להפגין "בטחון עצמי", לקחת אחריות, ללמוד את יסודות השיח המדעי ולהעמיד את עצמן לביקורת ולפיקוח חיצוני. כל זאת אפשרי מבלי שיאבדו את הייחודיות המאפיינת אותם. מודלים קיימים כאלו אפשר למצוא בתהליכים שעברו תרפיות שונות כמו טיפול באומנויות, טיפול בעזרת בעלי חיים, פסיכודרמה ועוד. בהקשר זה חשוב לציין, כי יש מקום וחשיבות רבה בעולם הטיפול, גם למגוון רחב של שיטות ראויות, הנמנות עם הרפואה החלופית. שיח הרפואה המשלימה שואל פעמים רבות ביטויים ורעיונות מתחומים מדעיים כמו פיזיקה ובמיוחד פיזיקה קוונטית, יוצר הכלאה בין מושגים מתחומים שונים כמו אימונולוגיה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה, אנרגיה ורוחניות, וכן בין קטגוריות ידע (לעיתים אף מנוגד) קדום ומודרני, רוחני וביולוגי, אמונה ומדע, אובייקטיבי וסובייקטיבי. עם זאת, ידע אינטרדיסציפלינרי מיוצר בעשורים האחרונים גם בין תחומים מדעיים שונים כמו למשל בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה המחבר תופעות הנחקרות במונחים פסיכולוגים קוגניטיביים עם מונחים מקבילים שמקורם במדעי המוח, מערכת העצבים ומערכת החיסון, תחומים המשויכים לנפש ולגוף במשולב (קשת, 2010). לפיכך, ומסקירת מחקרים מדעיים רבים בתחום הקשר שבין גוף לנפש, עולה שתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, כתחום מדעי אינטרדיסציפלינרי שזוכה בעשורים האחרונים להתעניינות מדעית רבה מהווה הבטחה גדולה לשמש כפלטפורמה הראויה להבנת ההשפעה ההדדית בין תפקוד פסיכולוגי לבין בריאות, ובשל כך, מוצע כנקודת חפיפה בין חלק משמעותי מהרפואה המשלימה העוסק בהתערבויות גוף-נפש לבין המדע והרפואה המערבית, ובין חוסן לחיסון. מטרות העבודה הן:
1. ניסיון להאחדה של שיח הרפואה המשלימה והשפה המדעית בתחום הטיפול באלרגיות וברגישויות ויצירת בסיס ידע תיאורטי, מושגי ומחקרי למטפלים בשיטת IPEC ובשיטות טיפול קרובות, בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, באמצעות סקירת התפתחות התחום מראשיתו.
2. ניסיון ראשוני להסביר תופעות ותוצאות קליניות משמעותיות בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטתIPEC על ידי מציאת גופי ידע מדעי מתאים מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, ויצירת גשר בין מושגים מדעיים לפרקטיקה ברפואה המשלימה בכלל ובשיטתIPEC בפרט.
3. הצגת מספר דוגמאות של תיאורי מקרה קליניים מייצגים על מנת לעורר את העניין והצורך במחקר מעמיק, בנושא שהרפואה הקונבנציונאלית מתקשה להתמודד אתו ביעילות.
באופן טבעי, על מנת לעורר את העניין המדעי בתופעה, יוצגו בעבודה זו תיאורים קצרים של מקרים קליניים מוצלחים בשיטת IPEC במטרה להציף את התופעה ולעורר עניין במחקר אינטרדיסציפלינרי מתאים. בהקשר זה חשוב לציין בצניעות הראויה, שלא כל תהליך טיפולי בשיטתIPEC מסתיים בהצלחה, ומהניסיון הקליני עולה שגם לא כל אדם מתאים לטיפול בשיטה זו. העבודה הנוכחית אינה מתיימרת להסביר או להוכיח מחקרית ומדעית את התופעות הקליניות המתוארות בה, ולכן אינה עוסקת בניתוח התהליכים הטיפוליים אלא רק מביאה אותם כדוגמא המדגישה את הצורך במחקר אינטגרטיבי מעמיק בנושא.
מחקרים ביקורתיים רבים שנעשו בתחום הרפואה המשלימה מעלים את התחושה כי מטרת חלק ניכר מהם הייתה לכאורה, מוכוונת מראש להוכחת אי יעילות שיטת הטיפול או דרך ההתערבות. כמו כן, נראה שישנה מצד אחד הקפדה נוקשה על כללי המחקר המדעיים אך מאידך גיסא, חוסר בידע אפיסטמולוגי רלבנטי והתמחות מתאימה של החוקרים, בנושא הנחקר.
תכנון מחקר, מתודולוגיה, וניתוח ממצאים רציני, בתחומי טיפול והתערבויות גוף – נפש ברפואה המשלימה, צריכים להתקיים על בסיס ידע מתחום הפסיכונוירואימונלוגיה, ולכן דורשים שיתוף פעולה אינטרדיסציפלינרי של מומחים מתחום הטיפול הנבדק יחד עם מומחים בפסיכו-ביולוגיה, חוקרים מתחום מדעי המוח ואימונולוגים. כאן המקום לציין, כי פריצת הדרך ההתפתחותית בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, שנתקל בתחילת דרכו בהתנגדות עזה וביחס מזלזל של הקהילה המדעית, נוצרה והתאפשרה כתוצאה משיתוף פעולה, שלא היה מקובל באותם ימים, בין שני חוקרים מדיסציפלינות שונות: פסיכולוגיה ואימונולוגיה ((Ader & Cohen, 1975.
פרק א' בעבודה יעסוק בתיאור מעמד הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית, יגדיר את הבדלי המישוג ויעמוד על הקשיים בפניהם עומדת הרפואה המשלימה אל מול המדע, והניסיון ללגיטימציה ורגולציה. פרק ב' יתאר שתי שיטות ברפואה המשלימה העוסקות בטיפול באלרגיות וברגישויות ויתמקד בשיטתIPEC שתהווה מודל לניסיון הבנה רציונאלי של יעילותה, על בסיס ידע מדעי מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה. הפרקים הבאים יבקשו להבנות בסיס מדעי רלבנטי ראשוני, להבנת התהליך הטיפולי בשיטת IPEC. פרק ג' יעסוק במערכת החיסון ובתגובה האלרגית. פרק ד' יציג ידע רלבנטי מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה דרך סקירת ההתפתחות האבולוציונית שלו, ופרק ה' יעסוק בהסברים ובהשפעות פסיכולוגיות, תוך סקירת מחקרים והתמקדות בנושא למידה וזיכרון, ותיאור אפקט הפלצבו, בהקשרו המשמעותי לנושא.

מעבר לחלק 2