פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף נפש – חלק 12

פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף – נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

מאת: ליאור טל, אוקטובר 2011 חלק 12

 פלצבו

הפלצבו הוא יותר מאשר מתודת בקרה במחקר רפואי. הרעיון של השפעת פלצבו אמיתית מתפתח בשנים האחרונות כדרך טיפולית לגיטימית, ככל שהבנתנו לגבי האופן בו המוח והרגשות משפיעים על מערכת החיסון בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה מתרחבת.
למושג פלצבו יש משמעות ייחודית במחקר קליני והוא מיוחס לתרופת סרק או לטיפול מדומה אשר משתמשים בו כבקרה השוואתית לטיפול ממשי אשר נמצא במחקר, או במשמעות רחבה יותר: ההשפעה התרפויטית של כל צורת טיפול הנשענת על אמונת המטופל בטיפול, יותר מאשר על תכונות פיזיולוגיות או פרמקולוגיות של הטיפול (Eccles, 2007). כל השפעה טיפולית שנוצרת בהעדר סיבה ודאית מזוהה, מעלה את האפשרות להתכנות של השפעת פלצבו, ויש אף הטוענים שלכל השפעה חיובית של התערבות טיפולית יש פוטנציאל של התניה קלאסית או של תגובת פלצבו (Barrett, 1993).
שדה הטיפול באלרגיות הוא תחום מתאים ללמידת ההשפעה של השפעת פלצבו. ניתן לראות את העוצמה של השפעת פלצבו בטיפול המקובל כיום להפחתת רגישות בעזרת הזרקת כמויות קטנות של האלרגן (חיסון). לדוגמא, במחקר כפול סמיות בטיפול להפחתת רגישות לקרדית אבק הבית אצל 24 ילדים עם אטופיק דרמטיטיס דווח על אפקט פלצבו משמעותי שבא לידי ביטוי בתוצאות הטיפול (Glover & Atherton, 1992).
תגובת פלצבו היא מרכיב משמעותי בכל טיפול באלרגיות ומורכבת משני רכיבים: השפעה לא-ספציפית (לדוגמא, החלמה ספונטנית טבעית) והשפעת פלצבו אמיתית שהיא ההשפעה הפסיכולוגית של הטיפול. אמונה ביעילות הטיפול היא מרכיב מפתח בהשפעת הפלצבו האמיתית ויכולה להיות מוגברת על ידי אופי הקשר עם המטפל ועל ידי הרושם התחושתי בטיפול (Eccles, 2007). השפעת פלצבו אמיתית בטיפול באלרגיות יכולה להיות מוסברת במושגים של פסיכונוירואימונולוגיה, כאינטראקציה בין מערכת העצבים לבין מערכת החיסון, עם השפעות קוגניטיביות ואמוציונליות המשפיעות על הבריאות באופן דו-כיווני.
תחום מחקר זה מספק הוכחות רבות שהתגובה החיסונית יכולה להיות מושפעת ומווסתת בדרכים רבות ומגוונות דרך המרכיבים הקוגניטיביים ודרך המצב האמוציונלי. (Fleshner & Laudenslager, 2004 ; Song & Leonard, 2000).
השפעת הפלצבו האמיתית תלויה במצב הקוגניטיבי ובאמונה שהטיפול יעיל. רמת האמונה בטיפול קשורה במספר גורמים: שכנוע, ציפייה, תקווה, כוח רצון, הקשר הטיפולי והאמון הבסיסי בין המטפל למטופל, אמונות תרבותיות בקשר לסוג הטיפול, הסביבה הטיפולית, תכונות הטיפול (כמו מראה טעם, ריח, צבע), שם הטיפול, שם ותואר המטפל, ותופעות לוואי הקשורות לטיפול, אשר יכולות להגביר את האמונה ביעילות הטיפול. השפעת הפלצבו יכולה להיות מופעלת לעיתים אפילו רק מאיחולי החלמה מהירה או מהעלאת זיכרון של תחושת בריאות (Benson & Friedman, 1996).
האמונה ביעילות ובפעילות של תרופה יכולים להיות מושפעים אף מצבע ומספר הטבליות. קבוצה של סטודנטים לרפואה השתתפו בניסוי שהאמינו לחשוב שקשור בבדיקת יעילותן של שתי תרופות חדשות. הנבדקים חולקו לארבע קבוצות וקיבלו טבליה אחת או שתיים בצבע אדום, או טבליה אחת או שתיים בצבע כחול. הנבדקים התבקשו לסווג את השפעת התרופה כמעוררת או כמרגיעה. נמצא שאלו שנטלו את הטבליות הכחולות סיווגו אותן כמרגיעות בעוד אלו שנטלו את הטבליות האדומות סיווגו אותן כמעוררות. לפי דירוגי הנבדקים לנטילת שתי טבליות הייתה השפעה גדולה יותר. הנבדקים לא ידעו ששני סוגי הטבליות היו תרופות סרק ללא כל השפעה מעוררת או מרגיעה. מחקר זה מראה שעבור הנבדקים, צבע כחול מציין השפעה מרגיעה, בעוד צבע אדום מציין השפעה מעוררת. באופן כללי, צבע אדום מייצג בדרך כלל, חום או סכנה בסימני אזהרה מקובלים, בעוד צבע כחול מייצג בדרך כלל, קור או שקט. מתוצאות הניסוי עלה שהקונספט היומיומי לגבי מה מייצג כל צבע, השפיע על אמונת הנבדקים לגבי השפעתם של התרופות שנבדקו (Blackwell, Bloomfield & Buncher, 1972).
המשמעות של האמונה בטיפול יכולה להשפיע על תוצאות הטיפול. תגובה שלילית או נזק ייתכנו אם האדם יאמין שהפרוצדורה הטיפולית מזיקה – Nocebo. הבסיס לתגובת Nocebo הוא שהמטופל מאמין שהוא הולך להינזק או לחלות, נבואה שמגשימה עצמה – אפקט פיגמליון.
מה שמבדיל את תגובת ה- Nocebo מתגובת הפלצבו הוא שלאדם יש ציפייה שלילית והוא אכן חווה תוצאה שלילית. במובן זה גם הפלצבו וגם ה- Nocebo תלויים באמונה בתוצאה מסוימת (Eccles, 2007). בניסוי על חולים עם אסטמה דווח כי שאיפת תמיסת מלח (Saline) עוררה תגובה בדרכי הנשימה, הדומה לתגובה לחשיפה לאלרגנים או מעוררי רגישות, כאשר הנבדקים האמינו שהם שואפים את אלו. הקלה סימפטומטית הושגה כאשר הנבדקים שאפו תמיסת מלח שהאמינו שמכילה תרופה לפתיחת דרכי הנשימה. ניסוי זה מראה גם את השפעת הפלצבו וגם את השפעת ה- Nocebo אצל חולים אסטמתיים (Luparello, Lyons, Bleecker, & McFadden, 1968).
אנשי מדע רבים גורסים שהסתמכות על אפקט הפלצבו כשיטת ריפוי היא חסרת ערך מדעי ולכן לא ראויה ליישום קליני. מאידך, אם אכן השפעה פסיכולוגית כזו של אמונה, תפיסה וגישה משפיעה על הפיזיולוגיה של הגוף ומועילה באופן כה משמעותי למטופל, מן הראוי לחקור אותה ולמצוא דרכים ליישמה ביתר יעילות בשדה הקליני. הטיפול המודרני נתקל בדילמה כיוון שמצד אחד טיפול פלצבו נמצא כיעיל, אך מצד שני מדובר לכאורה בהולכת שולל מכוונת של המטופל. במקרה של רפואה משלימה לדוגמא, הדילמה אינה קיימת. גם אם ההשפעה המיטיבה בטיפול היא של תגובת הפלצבו, המטפל עצמו מאמין ביכולות הטיפול ומעביר תחושה זו למטופל באופן שמגביר את יעילות הטיפול (Eccles, 2007).

המשך לחלק 13