פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף נפש – חלק 4

פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף – נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

ליאור טל, אוקטובר 2011 חלק 4

מערכת החיסון

מערכת החיסון והתגובה החיסונית

המערכת החיסונית נחשבה בעבר הלא רחוק למערכת עצמאית ואוטונומית שחשיבותה העיקרית מתמקדת בהגנה על האורגניזם מפני חדירת פולשנים. מחקרים שנערכו ב – 35 השנים האחרונות מראים כי תהליכים הקשורים במערכת החיסון מושפעים על ידי המוח, מערכת העצבים המרכזית(CNS) , מערכת העצבים האוטונומית ((ANS, המערכת האנדוקרינית, המצב הנפשי וההתנהגות. ולהיפך, תפקוד והתנהגות המוח, המערכת הנוירולוגית והמערכת האנדוקרינית מושפעים בין השאר מפעילות מערכת החיסון (Ader, 2000). מערכת החיסון מהווה את ההגנה העיקרית של הגוף נגד מחלות. תפקידה העיקרי הוא לזהות ולהשמיד מחוללי מחלה (פתוגנים) הבאים במגע עם הגוף וכוללים: חיידקים, וירוסים, פרזיטים, פטריות, תולעים ואורגניזמים אחרים. כל אלו נתפסים על ידי המערכת החיסונית כ- Non-Self (כלומר, לא שייכים לגוף) שיש להגן על הגוף מפניהם. תפקידים נוספים של מערכת החיסון מתבטאים בסילוק תאי גוף שהזדקנו או שעברו התמרה ושינו צורתם עקב זיהום או התמרה שפירה או סרטנית וסיוע בשיקום רקמות שנפגעו כתוצאה מפציעה או חבלה.

כל אדם נולד עם חסינות מולדת. רכיבי המערכת החיסונית המעורבים בחסינות מולדת: מקרופאגים, נויטרופילים ומערכת המשלים, מגיבים באופן דומה לכל החומרים הזרים, וההכרה של אנטיגנים (חלבונים ומולקולות המעוררים תגובה חיסונית שגורמת ליצירת נוגדנים) אינה משתנה מאדם לאדם. חסינות נלמדת לעומת זאת, היא עניין נרכש והינה חסינות ספציפית לאנטיגנים שהמערכת החיסונית נתקלת בהם במהלך שנות חייו של האדם. בהתאם לכך, המאפיין של חסינות ספציפית הוא יכולתה ללמוד ולהסתגל (Berkow, Beers, & Fletcher, 2002). תגובת החיסון מורכבת משרשרת אירועים מבוקרים היטב, שבאמצעות חומרים מתווכים ומנגנוני פעולה מגוונים מביאים לסילוקם של גורמים זרים, המאיימים על שיווי המשקל ההומאוסטטי בגוף (יפה ולומניצר, 1997). תאי מערכת החיסון נקראים תאי דם לבנים (לויקוציטים). הם מצויים בעיקר במח העצם, בלוטת התימוס, הטחול, בלוטות הלימפה, מערכת הנשימה, דרכי העיכול, ורקמות העור. רכיבי מערכת החיסון משונעים דרך זרם הדם ודרך נוזל הלימפה שזורם בצינורות הלימפה ודרכם הם מועברים לאתרי הזיהום או החבלה.
מצב מערכת החיסון יכול להיות מוערך על ידי בדיקת תפקוד המערכת ויעילות התגובה החיסונית כמו לדוגמא, בבדיקת רגישות התגובה החיסונית לחשיפה של אנטיגן על העור, או על ידי מדידה כמותית של מרכיבי החיסון (נויטרופילים, אאוזינופילים, באזופילים, מונוציטים, מקרופאגים, תאי הרג טבעיים -NK , לימפוציטים מסוגB או מסוגT ), אוכלוסיית נוגדנים בדם וברוק (בעיקר אימונוגלובולינים מסוג A, G, M & Eׂׂ), ונוגדנים למחוללי מחלה ספציפיים כמו לדוגמא לנגיף ההרפס סימפלקס – HSV ((Miller & Cohen, 2001 למערכת החיסון שתי תכונות עיקריות: ייחודיות חיסונית – לימפוציטיםמסוימים מסוגלים להתביית על מחוללי מחלה ספציפיים ולהשמיד אותם. זיכרון חיסוני – חלק מהלימפוציטים מסוגB ו- T הנוצרים בעת המפגש הראשון עם גורם זר מסוים נשארים בגוף ומחוללים תגובה מהירה יותר בכל מפגש נוסף עם אותו גורם זר.
על פני השטח של כל סוג של תא, נגיף, או חומר מצויים מבנים מולקולריים ייחודיים המקנים לו מעין תעודת זהות ייחודית (מכלול תואם רקמה ראשי – MHC). המבנים המולקולריים הייחודיים השייכים לגוף משמשים כסמני Self ובמצב תקין מזוהים על ידי הלימפוציטים שמתעלמים מהם. לעומת זאת מגיבים הלימפוציטים למבנים מולקולריים המזוהים כ- Non-Self (אנטיגנים). זיהויים של סמני Non-Self ייחודיים כאלה פועל על הלימפוציטים כאות המגרה אותם לעבור חלוקות מיטוטיות חוזרות ונשנות ויצירת אוכלוסיות גדולות של לימפוציטים. במהלך החלוקות, תת-האוכלוסיות של התאים החדשים מתמחות ורוכשות את היכולת להגיב בדרכים שונות על נוכחות הגורם הזר. חלק מהתאים הופכים לתאי פעולה שהם תאים שעברו התמיינות, הלוכדים ומשמידים את ה"אויב". אחרים הופכים לתאי זיכרון הזוכרים את הגורם הייחודי שעורר את התגובה. אם ישוב גורם זה ויופיע, ישתתפו תאי הזיכרון בתגובה מהירה ונרחבת יותר(סטאר וטגארט, 2002).
התגובה החיסונית מורכבת משלושה שלבים: זיהוי, גיוס והתקפה. ההתקדמות והמעבר משלב הזיהוי לשלב הפעולה והזיכרון החיסוני מותנים בתקשורת ובהעברת אותות בין תאים ונעשים בשני אפיקים: א. מגע ישיר בין התאים המשתתפים בתגובת החיסון – תאים מציגי אנטיגן, תאי-T ותאיB -. ב. הפרשה של ציטוקינים (שליחי תקשורת בין תאיים, המיוצרים על ידי מקרופאגים, תאי מח עצם ותאים אחרים), הפעילים בהפעלת תאים במערכת החיסון, בדיכוי תגובת החיסון ובוויסותה, וכן בהפעלה ובבקרה של תהליכי התחלקות של תאי-T ושל תאיB -. ישנם ציטוקינים שמשפיעים גם על מערכות אחרות בגוף כגון: מערכת העצבים המרכזית והמערכת האנדוקרינית. פעולת הציטוקינים נעשית באמצעות קישורם לרצפטורים ייחודיים הנמצאים על פני תאי המטרה (יפה ולומניצר, 1997). התקשורת הדו-כיוונית:
מוח – מערכת החיסון מתאפשרת בין השאר, בכך שציטוקינים יכולים להיות משונעים באופן אקטיבי דרך המחסום דם-מוח (BBB) או להשפיע על תאי עצב במוח דרך שליחים משניים לאחר חיבורם לרצפטורים ב- BBB (Kronfol & Remick, 2000).

המשך לחלק 5