פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף נפש – חלק 8

פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף – נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

מאת: ליאור טל, אוקטובר 2011 חלק 8

איזון הומאוסטטי בגוף נדרש לתפקוד רגשי, קוגניטיבי ומנטאלי תקין. בעבר היה נהוג לחשוב שאין קשר בין המוח למערכת החיסון בשל התפיסה שהמוח הוא איבר המסוגר אחרי "קירות" ובשל התפיסה שהמוח צריך להיות מוגן מתאי מערכת החיסון על מנת לתפקד כראוי. היכולת של מערכת החיסון לתמוך בתפקודי המוח היא תחום מחקר חדש בדיאלוג הפסיכו-פיזיולוגי ויכולה להסביר גם את ההשפעה של תזונה ופעילות גופנית על יכולות קוגניטיביות. בתגובה לזיהום פריפריאלי, יוצרים תאי חיסון מולדים, ציטוקינים מחוללי דלקת אשר פועלים על המוח וגורמים להתנהגות והרגשת חולי שמטרתה כנראה לאפשר לגוף התמודדות יעילה יותר עם הזיהום. מצד שני, דלקת נמצאה כגורם ביולוגי שיכול להעלות את הסיכון לדיכאון אפיזודי ((Danzer, O'Connor, Freund, Johnson, & Kelly, 2008. ישנם מחקרים המתמקדים בהשפעת מערכת החיסון על המוח ובשאלה איך ניתן על ידי גירוי רשתות ציטוקינים מחוללי דלקת להשפיע על מצב הרוח, הקוגניציה וההתנהגות (Maier & Watkins, 1998).
גילוי חשוב במיפוי של יחסי הגומלין בין המוח למערכת החיסון הראה שתאים במוח מפרישים אינטרלוקין 1 (ציטוקין שמשמש כמפעיל ראשוני בתגובה החיסונית) שמעורר את ההפרשה של CRH בהיפותלמוס, ופעילות ה- CRH במוח, משפיעה בצורה משמעותית על התפקוד החיסוני. CRH מפעיל את ציר ה- HPA, אבל גם ככל הנראה מעורב בוויסות של מערכת העצבים האוטונומית (Fuchs & Sanders, 1994).
בתוך הסביבה הפנימית – נוירואנדוקרינית הזו, הרגישה לתפיסה ולתגובה ההסתגלותית של הפרט לאירועים חיצוניים, פועלים התהליכים החיסוניים כמו גם תהליכים פיזיולוגיים אחרים. בעקבות ממצאים אלו על תקשורת דו-כיוונית בין המוח למערכת החיסונית אין זה מפתיע שהתניה פבלוביאנית קלאסית או חיים בלחץ מתמיד מסוגלים להשפיע על התפקוד החיסוני ועל התפתחות או החרפת מחלות הקשורות למערכת החיסון Ader, 2000)).
במידה ובה מערכת החיסון פועלת באופן אופטימלי ומספק, לא ניתן להעלות את רמת התפקוד החיסוני מעבר לרמה נורמאלית. במקרה זה יותר, אינו טוב יותר. התערבויות שמטרתם להעלות את התפקוד החיסוני סביר שיכשלו עקב הוויסות ההומאוסטטי בגוף ואם יצליחו, הם עלולים לפגוע ביכולת הסתגלות הגוף. לדוגמא, עוררות יתר של המערכת החיסונית יכולה להוביל למחלות אוטואימוניות (Kiecolt-Glaser & Glaser, 1992) ואף לעוררות של רגישות אלרגנית. הבנת המבנה והתפקוד של המוח והנוירוכימיה של מערכת העצבים המרכזית (CNS) ושל מערכת העצבים האוטונומית (ANS) מקנה בסיס להבנת מורכבות הקשרים הפסיכופיזיולוגיים של המוח, מחשבה, תפיסה, זיכרון, רגש והתנהגות, עם מערכות הגוף. מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים האוטונומית מעורבות בשמירת שיווי המשקל ההומאוסטטי בגוף ביחס לסביבה הפנימית והחיצונית, באמצעות תיאום ותיווך מגוון רחב מאוד של תגובות לגורמים העלולים להפר שיווי משקל זה. שינויים אמוציונאליים קשורים בשינויים פיזיולוגים. למרות שקיים פוטנציאל למעורבות של אזורים רבים במוח בתהליכים פסיכוסומאטיים, לחלק מהאזורים במוח חשיבות עיקרית וחיונית יותר, עקב מעורבותם בתפקוד האמוציונאלי ובתפקוד של מערכת העצבים האוטונומית והשפעתה האנדוקרינית. אזורים אלו הם: האזור הפרונטאלי ורכס החגורה שבקליפת המוח, המערכת הלימבית ובכללה ההיפותלמוס, האמיגדלה, ההיפוקמפוס, והגנגליון הבזאלי Novack et al., 2007)). קבלת הנחת הקשר הפסיכונוירואימונולוגי יכולה לשנות את הגישה המדעית – רפואית להגדרה ולטיפול במחלות מסוימות. ניתן לשער שאסטרטגיות חיסוניות יכולות להציע דרך להבנה ולטיפול במחלות עצביות, הורמונליות או בהפרעות התנהגות, ומצד שני התערבויות התנהגותיות, התערבויות במערכת העצבים ו/או התערבויות במערכת ההורמונלית יכולות להיות רלבנטיות לטיפול במחלות הקשורות במערכת החיסון (Woody et al., 1999). השינויים העצביים וההורמונליים המלווים שינויים התנהגותיים ורשת הקשרים: מוח – מערכת חיסון שנחקרה ועדיין נחקרת רבות, מספקים דרכים רבות להבנת האופן שבו תהליכים התנהגותיים יכולים להשפיע על התגובה החיסונית, ויש סיבה להאמין שבעתיד יתגלו עוד דרכים רבות של השפעה כזו. המשמעות הקלינית של מדע הפסיכונוירואימונולוגיה יוערך יותר כאשר נדע לזהות ולהשפיע על המשתנים הפעילים השולטים על ויסות התהליך החיסוני Ader, 2000)). המערכת האנדוקרינית משמשת כמתווך עיקרי להשפעות פסיכולוגיות על הבריאות. מצבי דחק ודיכאון יכולים לגרות שחרור של הורמונים מבלוטות ההיפופיזה והאדרנל כמו קטכולאמינים וקורטיזול שיש להם השפעה נרחבת על תפקוד מערכת החיסון (Rabin, 1999). נמצא כי רגשות שליליים כמו דיכאון וחרדה יכולים להשפיע ישירות על הפרשת ציטוקינים מחוללי דלקת ובכך להאט החלמה של פצעים ולהעלות את הסיכון לזיהום פצעים אחרי חבלה Rojas, Padgett, Sheridan & Marucha, 2002)). למרות שהמערכת האנדוקרינית היא הדרך העיקרית דרכה גורמים פסיכולוגיים משפיעים על מערכת החיסון, ישנם מסלולים נוספים כמו לדוגמא אלו המשלבים את מערכת העצבים הסימפטטית (SNS) יחד עם המערכת האנדוקרינית ומשחקים תפקיד מרכזי במצב של עומס אלוסטטי. תהליך אלוסטטי מתרחש כאשר מצבי דחק מעוררים תגובות הסתגלות המיועדות לשמור על סביבה פנימית יציבה לנוכח הדרישות המשתנות. תהליך זה אשר הינו יעיל בטווח הקצר עלול בלחץ כרוני מתמשך לגרום לעומס אלוסטטי ולהפרעות מערכתיות שונות. ההוכחות החזקות ביותר למעורבות מערכת העצבים הסימפטטית והמערכת הנוירו-אנדוקרינית בשינויים במערכת החיסון אצל בני אדם באים ממחקרים על השפעת מצבי דחק Kiecolt-Glaser et al., 2002)).
בהיבט אחר של השפעה פסיכולוגית על ההתנהגות ועל מערכת החיסון, מצוקה רגשית עלולה לעלות את הסיכוי להתנהגויות המציבות סיכון לבריאות כמו: מחסור בשינה, נטייה לצריכת אלכוהול וסמים, תזונה לקויה, וחוסר פעילות גופנית, אשר יש להם השלכות על תפקוד המערכת האנדוקרינית והחיסונית. ומכאן, שהתערבויות טיפוליות שמסייעות לאדם בשיפור מערכות יחסים, הורדת מתח והעלאת הערך העצמי, יכולות להשפיע באופן חיובי גם על מערכת החיסון והבריאות ׁ(Kiecolt-Glaser & Glaser, 1988, 1992).

המשך לחלק 9