פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף נפש – חלק 9

פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול גוף – נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

מאת: ליאור טל, אוקטובר 2011 חלק 9

השינויים הפיזיולוגיים בתגובה החיסונית מגוונים מאוד ושונים מאדם לאדם בשל פקטורים שונים כמו למשל, ההבדל בתפיסת אירוע הלחץ על ידי הפרט, וצורות התמודדות והסתגלות שונות. המידע על אישיות והסתגלות מציע הבדלים בתפיסה ובתגובה של פרטים שונים לאירועים דומים, והבדלים בתגובות האנדוקריניות והחיסוניות שלהם. המכניזם הנוירו-אנדוקרינולוגי הוא למעשה הגורם המתווך של הקשר בין אישיות וצורות הסתגלות לבין מערכת החיסון Seger-strom, 2000)). גורם אחר לשונות זו קשור בעוצמת ובמשך החשיפה לגורמי הלחץ (Stepoe, 2000). התמונה של האינטראקציה בין מערכת החיסון ללחץ מורכבת עוד יותר בשל העובדה שחלקים שונים של מערכת החיסון יכולים להגיב בצורה הפוכה לאחר חשיפה לגורמי הלחץ (Lekander, 2002).
למרות נטיית המחקר המדעי להתמקד בתחום הביולוגיה המולקולרית ובפיצוח והבנת הגנום האנושי, הגישה להבנת האורגניזם החי דרך חלוקה לחלקים הקטנים ביותר, אינה מסוגלת להסביר את התפקוד האנושי השלם. בריאות וחולי אנושי יכולים להיות מובנים אך ורק בקונטקסט של מערכות היחסים שבין היסודות והמרכיבים השונים כמו שמציע מדע הפסיכונוירואימונולוגיה Novack et al., 2007)).
המחקר בנושא ההבדלים בהתבטאות הפסיכונוירואימונולוגית אצל פרטים שונים עדיין בתחילתו אבל הממצאים והנתונים הקיימים מבטיחים. אחד הקשיים העיקריים באינטגרציה בין היסודות בפסיכונוירואימונולוגיה נובע מאסטרטגיות המחקר השונות של מדע הביולוגיה לעומת מדעי ההתנהגות והחברה. בעוד שהמחקר הביולוגי מתבסס על רפליקציות של ניסויים מבוקרים לתיקוף הממצאים, במדעי החברה אמת המידה הבסיסית לתיקוף המחקר היא סטטיסטית. באופן כללי, נראה שמחקרים איכותניים או מחקרים שבודקים תפקוד, רגישים יותר לגורמי לחץ פסיכו-סוציאליים מאשר מחקרים כמותניים (Kiecolt-Glaser & Glaser, 1989, 1992).
המחקרים שבדקו טכניקות התערבות בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה השתמשו לאורך השנים במגוון אסטרטגיות התערבות כגון: ניהול לחצים, היפנוזה, טכניקות הרפיה, התניות התנהגותיות קלאסיות, חשיפה, והתערבויות קוגניטיביות – התנהגותיות, בקרב משתתפים מאוכלוסיות מגוונות (Kiecolt-Glaser & Glaser, 1992). התערבויות אלו מכוונות לשפר בריאות ורווחה נפשית וגופנית בעזרת שינוי וויסות רגשי, קוגניטיבי ו/או התנהגותי. ניהול לחצים: הניסיון לניהול לחצים מבוסס על ארבעה רכיבים: חינוך, הבנייה וארגון קוגניטיבי, רכישת מיומנויות התמודדות, ותמיכה פסיכולוגית. טכניקות הרפיה: כוללות טכניקות נשימה, הרפיית שרירים וביופידבק. חשיפה: ביטוי בשיחה או בכתב של רגשות ומחשבות הקשורים בגורמי הלחץ. היפנוזה: מצב הכרתי חלופי המאופיין בריכוז עמוק ומונחה של תשומת הלב ורגישות יתר לסוגסטיה. התניה קלאסית: התניה קלאסית היא תהליך למידה אסוציאטיבי בו גירוי ניטראלי מקושר לגירוי אחר דרך צימוד חוזר עם גירוי זה. ההתניה הקלאסית נעשית ברמה רפלקסיבית. בדומה לניסוי של אדר (1974Ader, ), גירוי ניטראלי מוצמד עם גירוי בלתי מותנה המפעיל או מווסת את מערכת החיסון, כדי לעורר תגובה בלתי מותנית. התוצאה שלאחר מספר חזרות של הצמדה, הגירוי הניטראלי מעורר תגובה מותנית המשפיעה על מערכת החיסון, ללא נוכחותו של הגירוי הבלתי מותנה (Miller & Cohen, 2001). מחקרים מבוקרים היטב שיישמו התניות והכחדות שונות אישרו את האפשרות לוויסות והשפעה על רכיבים ותהליכים חיסוניים דרך למידה אסוציאטיבית (Ader & Cohen, 1991 ; Cohen, Moynihan, & Ader, 1994).
ניתן למצוא הסבר אפשרי לתהליך הטיפולי באלרגיות בשיטתIPEC בכך שהוא כולל אלמנטים דומים להתערבויות שנסקרו. מבחן הביופידבק של מערכת השרירים המביא לחשיפת האסוציאציות והגורמים לתגובה האלרגית אמנם אינו מצב היפנוטי, אך אפשר להתייחס אליו כסוג של מצב הכרתי חלופי כיוון שהממצאים לא מגיעים ישירות מהחלק הקוגניטיבי והשפתי, אלא דרך מדידה של פרמטרים פיזיולוגיים (מתח שריר) בתגובה לעימות הגוף עם הנושאים הנבדקים, היכולים להיות ממוקמים בחלקים אסוציאטיביים לא מודעים. הטיפול עצמו כולל חשיפה שמתבטאת בכתיבתן של האסוציאציות שנמצאו כקשורות לאלרגן ו/או לתגובה האלרגית, והחזקת הפתק במקביל ליישום טכניקות התערבות טיפוליות שיכולות להיות מוסברות כסוג של טכניקות הרפיה. בתנאים אלו מתבצעת לפי תיאוריה זו, הכחדה של הצימוד האסוציאטיבי הקודם בין האלרגן ו/או האסוציאציה לבין חוויית האיום, ולמידה דרך התניה של מצב חדש: האלרגן / אסוציאציה אינם מפעילים תגובה אלרגית אוטומטית של מערכת החיסון.
אחד המחקרים הראשונים בנושא השפעת התערבויות על מערכת החיסון הראה שהמשתתפים הצליחו לווסת באופן מכוון תחת היפנוזה את מערכת החיסון שלהם (.(Black, 1963 מחקרים אחרים הראו שטכניקות הרפיה משפרות תגובה חיסונית ספציפית בקרב מבוגרים (Kiecolt-Glaser et al., 1985) ושטכניקות לניהול לחצים השפיעו באופן חיובי על התגובה החיסונית אצל חולים בסרטן עור(Fawzy, et al., 1993) .
חשוב לציין, כי למרות שהתערבויות רבות הראו השפעה משמעותית על מערכת החיסון, ישנם גם חלקים של מערכת החיסון שנראה שאינם רגישים להשפעות פסיכולוגיות (Herbert & Cohen, 1993), וישנם מחקרים רבים שהראו (יתכן מסיבות מתודולוגיות) חוסר השפעה של התערבויות פסיכולוגיות על מערכת החיסון (Lekander, 2002) . הגיוני להניח באופן כללי שככל שטווח ומשך זמן ההתערבות מצומצם יותר, כך טווח ההשפעה ומשכה, מבחינה פסיכולוגית או חיסונית יהיו קטנים יותר. בהתאם לכך, התערבויות ממושכות ועקביות הראו שינויים שלא נצפו בטווח זמן קצר יותר והובילו להעצמת השפעת ההתערבות, ומכאן שלטווח וזמן ההתערבות חשיבות משמעותית שצריכה להילקח בחשבון בתכנון התהליך הטיפולי Kiecolt-Glaser et al., 2002)).

השערה לא מאומתת על התניית אלרגיה אצל בני אדם מקבלת תמיכה ממחקר שהראה שחרור מותנה של היסטמין בניסוי על עכברי מעבדה Macqueen, Marshall, Perdue, Siegel, & Bienenstock, 1989 ; Russel et al., 1984)). מחקרים מצביעים על מנגנון אפשרי ואינטראקציה צמודה בין שחרור תאי היסטמין לתאי עצב. חיבור כזה של תאי עצב – חיסון יכול להיחשב כיחידת וויסות הומאוסטטי (Bienestock et al., 1991). ההשערה החשובה הקושרת למידה אסוציאטיבית לתהליכים פיזיולוגים שונים, טוענת שמנגנונים רבים קשורים להתניה חיסונית. הרציונאליות המלווה את הטיעון היא שתהליכים פיזיולוגיים עיקריים מתנהלים בצורה בטוחה יותר עם מערכות גיבוי גמישות ושמנגנון חדש יכול להסתפח למערכת מסוימת בתהליך האבולוציה. ההיפוקמפוס מעורב בתהליכי למידה רבים הקשורים לדוגמא להתאמה להקשר, יותר מאשר לגירוי חושי ספציפי. הזיכרון הוא תפקוד קוגניטיבי פגיע ביותר ויכול להיות קשור לתפקוד החיסוני בצורה ישירה דרך הוויסות הנוירו-אימונולוגי (Lekander, 2002).
ההיפותלמוס מורכב ממרכזים של צבירי עצבים (nuclei) המפרישים הורמונים ונוירוטרנסמיטרים חיוניים. ייתכן והמרכז הפאראוונטריקולרי (paraventricular nucleus) המפריש את ההורמונים וזופרסין ואוקסיטוצין, המועברים אל האונה האחורית של בלוטת ההיפופיזה, מעורב באינטגרציה בין התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים מצד אחד והפעילות הנוירו-אנדוקרינית והחיסונית מצד שני (Lekander, 2002).

המשך לחלק 10