תמונות משפחה וקודים ראשוניים ומשניים במשפחה הגרעינית בטיפול IPEC – חלק 2

מאת ד"ר אורי קניג, אפריל 2008, חלק 2

דחף ההישרדות והשלכותיו

כדי להבין את עוצמתו של דחף ההישרדות עלינו להבין ראשית מדוע השפעתה של תקופת הילדות חזקה כל כך על עיצוב אופיו של האדם. המאפיין את תקופת הילדות הוא חוסר אונים טוטאלי השומר את התינוק והילד במצב קבוע של פחד הישרדותי. המצב המתמיד של תלות-הישרדות מייצר קודים התנהגותיים, רגשיים וגופניים. קודים אלו הם תולדה של מצב האיום המתמיד על ההישרדות. האיום יכול להיות לפעמים מציאותי, אובייקטיבי, ולפעמים יכול להיות לחלוטין סובייקטיבי קרי, פרשנותו העיקרית באה מתוך חווייה פנימית ופירוש סובייקטיבי של אירועי המציאות.

מטופלת שראיתי לפני שנים, ילדה בת 3.5 שנים, הפסיקה לחייך לחלוטין למשך כשישה חודשים. הסתבר שקרע רציני התחולל בין הוריה אשר הקפידו להסתירו מן הילדה ולא חשפו בפניה טפח מריביהם. במבחן שרירים אימתתי שהילדה לקחה על כתפיה אמת סובייקטיבית של עצמה שהיא זו שגרמה להוריה לריב וליצור קרע ביניהם; הילדה החלה הלכה למעשה להעניש עצמה על המעשה הרע שעשתה שגרמה להוריה להיפרד. יצירת אישרור מתאים שיחררה את האחריות מכתפי הילדה והיא חזרה לחייך כתמול שלשום למרות שהקרע בין הוריה הלך והתעצם.

ובמקרה אחר, ילדה בת שנה וחצי סבלה מפריחה חזקה על העור בכל הגוף, פריחה בצורת עיגולים בקוטר של מטבע 25 אגורות. אמה החד הורית נעזבה בפתאמיות על ידי חבר שלה לחיים יומיים לפני הופעת הפריחה. באמצעות מבחן שרירים מצאתי שהילדה חשה אשמה באופן לא מודע על הטראומה שאימה חוותה, כי היא התינוקת גרמה לפרידה. טיפול חד פעמי שיחרר את הילדה מהאשמה וכתוצאה מכך, מהפריחה נעלמה.

מסתבר שחוויות איום הישרדות סובייקטיביות, כוחן ההרסני יכול להשפיע על בריאות גוף/נפש של מטופלים בצורה אינטנסיבית ביותר. הטבע, מסתבר, חנן את בני האדם במערכת מתוחכמת להתמודדות עם מצבי לחץ קיצוניים, מערכת ה FFF Fight-Flight-Freeze-(לחימה-בריחה-קפיאה). הנס סלייה,פיזיולוג אמריקאי, גילה בשנות ה 60 מנגנון פיזיולוגי-פסיכולוגי מופלא HPA AXIS-ציר ההיפותלמוס-פיטואיטרי-אדרנל. הוא גילה כיצד יחסי הגומלין בין 3 בלוטות אלו שולטים בכל מערכות הגוף והנפש במצבי לחץ הנובעים מאיום הישרדותי, ומכינים את האורגניזם להתמודדות מיידית עם מצב האיום להישרדות.

זה מזכיר לי מקרה של מטופלת אשר כילדה קטנה, אימה היתה מענישה אותה בצורה קשה על טעות ו/או שובבות הכי מינימלית שהילדה הפגינה; העונש היה קבוע-האמא מנעה חיבוק וכל הבעת חיבה לילדה במשך מספר ימים אחרי כל אירוע בר ענישה. המטופלת הזו בבגרותה, נכנסה לחרדות קשות ביותר לכל נוכח איום הכי מינורי מצד אנשים בסביבתה שאולי לא יביעו חיבתם אליה. תגובת החרדה הקשה היתה נמשכת ימים וכמובן שנקודות ה FFF הופעלו מיידית למשך כל זמן התקף החרדה.

הבעייה עם איום מרובה על ה FFF, כאשר למערכת הגוף-נפש לא ניתנות אורכות זמן מספיקות לחזור למצב נורמלי ולהתאזן, מערכת הגוף-נפש מתחילה ליצור גשר בין הפעלת FFF אחת למישניה, וכאשר גשרים אלו מתחילים להתרבות לאורך תקופה של מספר חודשים, הרי שמנגנון ה FFF יתבסס באופן קבוע ללא מנוחה וכך נוצר מצב חדש אותו אנחנו מכנים FFF כרוני, בו האדם נמצא באיום הישרדותי מתמיד וללא הפסקה.

קודים ראשוניים וקודים משניים

בואו ננסה להבחין במספר גירויים בתוך תהליכי ההתמודדות עם לחץ: קוד ראשוני וקוד מישני.

הקוד הראשוני הינו מודע, מורגש, מרגיש אמיתי, מאיים, מתמודד בעיקר עם תפקיד ההישרדות – הוא כמו רפלקסים של חיות, ומגיב לגירויים אמיתיים במציאות הסובבת אותנו.

הקוד המישני, תפקידו לרכך את האיום של הקוד הראשוני. קוד זה יופיע לאחר ירידת איום הקוד הראשוני והוא יפעל לייצר הכלה, הקלה, חיבור, הרגעה ותשומת לב. הקוד הראשוני מופעל במקביל לתגובת מערכת העצבים הסימפתתית, מערכת האחראית על עוררות מערכת הגוף-נפש בכלל, ובמצבים מאיימים בפרט, והקוד המשני מופעל במקביל לפעילות מערכת העצבים הפרא-סימפתתית, מערכת האחראית להביא לרגיעה, לאיזון ולירידת מתחים.

במצב של תגובת יתר לאורך זמן מתמשך של הקוד הראשוני, יכול להיווצר מצב של גלישה בו, הקוד הראשוני אינו מצליח להרגע באמצעות הפעלת הקודים המישניים ואז, הוא מגייס את מערכת הקודים המישניים כדי להשתמש באנרגיה שלה על מנת להמשיך להילחם באיום ההישרדותי. ואז, במקום להרגיע, מתחילה מערכת הקודים המישניים לעבוד בלחץ ולהשתתף בצורה לא מאורגנת במערכת הקוד הראשוני ונוצר בילבול במערכת האנרגיה הכללית בחלוקת האנרגיה לצורכי מלחמה ולצורכי שלום. כאשר בלבול זה נמשך לאורך זמן, האדם עלול לאבד את יכולתו לעשות הפרדה בין תהליכי התגוננות לבין תהליכי צמיחה והתפתחות; האנרגיה תופנה להתגוננות מפני מצבים המאיימים על ההישרדות וזאת כאשר האיום סוף סוף חולף. המערכת תיכנס למצב של FFF כרוני כאשר האיום הממשי כבר אינו קיים בשטח.

בלבול זה במערכת הקוד המישני מתבטא בהתקפי פניקה, חרדה, היסטריה המשתלטים על המערכת וחוויית האדם במצב זה יכולה להיות ניתוק ריגשי מוחלט בו דחפים שולטים בו והוא חווה אובדן שליטה.

הקודים הראשוניים שומרים את קיום האדם בסביבתו. הקודים המישניים מקיימים את האדם בפנימיותו והם שיוצרים את מבנה העצמי של האישיות.

כאשר איום מתמיד מפעיל לאורך זמן את הקודים הראשוניים, אנרגיית הלחץ פולשת כאמור לתיפקוד הקודים המישניים ויוצרת בעיות בתיפקודם ובתפקידם, ומכאן, מייצרת מבנה עצמי חרדתי, לא יציב, אשר בוחן את העולם דרך אספקלריה של שלילה ולא של נינוחות. כאן מתחיל הבסיס להיווצרות מחלות פסיכוסומאטיות הנובעות מהפעלה מאסיבית של מנגנון ה FFF ללא צורך אמיתי במציאות וללא יכולת בקרה פנימית המסוגלת לווסת את פעילות המערכת בהתאם לאיומים מתאימים במציאות.

מקרה טיפולי מורכב מלפני שנים יוכל להדגים נושא זה בבהירות. בחור כבן 26 הופיע לטיפול עם ידיים וכפות רגליים פורחות, אדומות, זבות דם ומוגלה, ונמצא בסבל מתמיד נוכח צורך עז בגירודים בלתי פוסקים באיזורי העור הנגועים. הבחור היה מנותק לחלוטין מריגשותיו, מתבטא מעט מאד, בעל עיניים בוהות, כאילו מזכוכית. בהערכה ראשונית היה ברור שהבעיה נובעת מרגשות. טיפול אינטנסיבי של כחצי שנה, הניב בצורה הדרגתית ריפוי של בעיית עור זו עד אשר ידיו ורגליו התנקו למצב של עור חלק ונטול צלקות. העבודה היתה בעיקרה עם המטריצה והעלתה סידרה ארוכה של מילים המביעות טראומות חבויות, אך הוא לא התחבר לשום מילה, ועם כל זאת, העור המשיך להתנקות. בחודש האחרון לטיפול, כאשר רוב בעיית העור היתה כבר מאחוריו, והבעייה שנותרה היתה עדיין עור מצולק אך יבש ולא מגרד יותר, הוא החל להיפתח והחל להיזכר ביחסים נוקשים מאד עם אב קשה שלא וויתר לו אף פעם והיה מבקר אותו ושולל אותו בצורה כוללנית על כל מעשה תמים ולא משמעותי שעשה. הדרך בה הילד למד להתמודד עם ההתקפה המאסיבית על אישיותו היא לכבות את כל הערוצים הריגשיים שלו. בעיית העור שלו פרצה בתוך שנה לאחר שהתקבל למקום עבודה דרשני אשר בו היה מעט מקום לסובלנות וסלחנות לכל סוג של טעות בביצוע, וחווייתו במקום העבודה הציפה את זיכרונות הילדות עם האב המבקר.

התהליך הבריא האופטימאלי של מילוי הקודים המישניים הינו גיבוש עצמי חזק, המסוגל לטפל בצורה מרגיעה, רגועה, כוללת, בלחצי היום יום של החיים. כזכור, דחף ההישרדות מגיב רק לקודים הראשוניים. הפגיעה בגיבוש העצמי יכולה להתבטא ביצירת איומים מדומים המצריכים עודף אנרגיה להתמודדות. חוסר איזון בתהליכי מילוי הקודים המישניים, יוביל לגיבוש עצמי חלש. תהליך זה ישתמש בקודים המישניים על מנת לשרוד ולא על מנת לבנות וכתוצאה מכך יתפתח עצמי שעיקר מטרתו התגוננות ולא בנייה והתפתחות. שימוש בקודים מישניים שליליים כניסיון לפיצוי יהפוך להיות תהליך מותנה והתנייה זו תשמש כעין מפת דרך בהתפתחותו של הילד, ובבגרותו ותיצור גשר גופנפש מוחלש שתוצאתו, החלשות המערכות בכללותן, פגיעה באיכות וזרימת אנרגיית החיים והיווצרות מחלות פסיכוסומאטיות.

המשך לחלק 3