תמונות משפחה וקודים ראשוניים ומשניים במשפחה הגרעינית בטיפול IPEC – חלק 4

מאת ד”ר אורי קניג, אפריל 2008, חלק 4

הפרעות בהתחברות

ההתחברות היא למעשה מערך אנרגטי של התנהגויות, רגשות, מחשבות הבנויים ביחד כמרקם בעל סיגנון קבוע לאורך זמן. כאשר יש חסימות בזרימת האנרגיה במרידיאנים, יכולות להתהוות הפרעות בתהליך ההתחברות. אם לדוגמא יש אנרגיה חסומה במרידיאן הכבד, נושא הכעס יכול להיות נושא בעייתי בהתחברות בריאה, וזה יתבטא בכעס מוגזם או בכעס מודחק. בצורה דומה, ניתוח חסימות במרידיאנים השונים יכול לספק אינפורמציה באשר לסיבות מדוע תהליך ההתחברות אינו זורם, אינו מספק ופוגע בהיווצרות האמון הבסיסי. יתרה מכך, בניתוח החסימות על המטפל לברר האם החסימות הן מאירועים בהווה או שהן נובעות מקודים ישנים במהלך ההיסטוריה המוקדמת של המטופל.

חסימות נפוצות בילדות תהיינה בעיקרן נשימתיות (אסטמה, ברונכיטיס), עיכוליות, הקאות, שילשולים, עצירויות) ובבלוטת האדרנל (היפר אקטיביות).

לאחרונה ראיתי ילד בן שבע שהתחיל לסבול מהקאות חוזרות ונישנות בבית הספר בלבד. כאשר כל הבדיקות הרפואיות נמצאו שליליות, אימו הביאה אותו אלי בהבינה שאולי יש כאן מרכיב פסיכולוגי. בבדיקת הערכה, מרידיאן הכליה ומרידיאן המעי הדק היו חסומים. טיפול במרידיאנים אלו הקל על הסימפטומים לכמה ימים ואז הכל חזר לקדמותו. שוחחתי עם האמא ובדקתי את אופן ההתחברות שלה עם הילד והתרשמתי שאכן היא מאד קשובה לצרכיו והילד נראה מגיב מאד טוב לאימו. כשחקרתי על בית הספר לא נראה שהיתה איזושהי בעייה אך כשבדקתי במבחן שרירים עלתה אינדיקציה לקושי עם המורה. לדברי האמא, הילד הרגיש בסדר גמור עם המורה אך מבחן השרירים הראה אחרת. שני המרידיאנים הנ”ל הגיבו בחולשה. ביקשתי מהילד שיאמר את שם המורה ו/או שידמיין אותה והיד פשוט “נפלה”. בדקתי כמה זמן הרגשות של הילד קיימים ומסתבר שמתחילת שנת הלימודים הוא מרגיש לא אהוד על ידי המורה ופוחד להתבטא כי היא שללה את דבריו במהלך השיעורים בכיתה.

האמא לקחה את תוצאות מבחן השרירים ברצינות ופנתה למנהל בית הספר וביקשה להעביר את בנה לכיתה מקבילה. ההקאות הסתיימו באחת ולא חזרו יותר. זוהי דוגמא לניתוח חסימות במרידיאנים כדי לגלות הפרעות בנושא ההתחברות, במקרה זה, ההתחברות עם המורה.

התחברות ופרידה

אחת התוצאות הטובות של תהליך התחברות בריאה היא איפשור והכלה של תהליכי פרידה. לאורך חיינו, אנחנו חווים אינספור פרידות. הפרידה המפורסמת ביותר היא הלידה, בה התינוק עוזב סביבה מוגנת ובטוחה ונדרש בתוך זמן קצר ביותר לחיות בצורה שונה ממה שהיה מוכר לו עד אז. לאורך החיים אנחנו חווים פרידות קטנות וגדולות. הפרידות הקטנות הן בחיי היום יום, מעבר ממקום אחד לאחר, מהבית לבית הספר, מערות לשינה ועוד. הפרידות הגדולות הן התחנות החשובות בחיינו; סיומים של שלבים – סיום הגן, סיום בית הספר, בר מצווה, גיוס, שיחרור, סיום לימודים, יחסי חברות, אהבה ועוד ועוד.

פרידה מלווה בתהליך הכנה לקראת, עיבוד ריגשי, עיבוד טכני, התכוננות, תיכנון, הפרידה עצמה, החיים שלאחר הפרידה. כל אלו תהליכים מורכבים אשר יכולים לעבור בצורה המאופשרת על ידי הסובבים את הנפרד או יכולים לעבור בקשיים, מתח וכאב הנובעים מחוסר איפשור לעבור תהליכים אלו בצורה זורמת. תהליך התחברות בריא כפי שמתואר לעיל, יאפשר תהליכי פרידה מלאים וזורמים, ואלו הופכים להיות לחלק מסיגנון תהליך ההתחברות עצמו, קרי, תהליך התחברות הוא תהליך המאפשר פרידות. הדרך בה ההורים מאפשרים לילד לעבור פרידות, קטנות כגדולות, יקבעו את אופי האמון הבסיסי שהילד יפתח בעצמו, בהוריו ובעולם הסובב אותו. כאשר ההורים מאפשרים לילד גמישות בתוך תהליכי הפרידות, הוא עשוי לפתח אופי גמיש יותר, חוסן אישי רב יותר, ויצירת קודים מישניים המחזקים את מבנה העצמי. נוקשות מצד ההורה בתהליכי הפרידה עלולה להגביר את חרדת הילד ולהפוך את הקודים המישניים שלו לחרדתיים, נוקשים, שליליים ומתגוננים.

גמישות בקודים המישניים, קרי, היותם חיוביים ותומכים בהרגעה ובאיזון, תביא לצמיחה והתפתחות והילד יפתח מנגנוני הסתגלות למצבים חדשים הנובעים מתוך תהליכי הפרידה; מנגנוני הסתגלות, מטיבם הם גמישים, עוזרים לילד לעבור בקלות בין דרישות מציאות משתנות, ולכן מיסודם הם תומכים בגדילה והתפתחות.

נוקשות בקודים המישניים תיגרום לעצירה והתנוונות מפני שתהליכי פרידה יהפכו להיות חוויות של מצבים מאיימים, ובמצב מאיים הילד יפתח מצבי התגוננות; מנגנוני הגנה מטיבם הם נוקשים, מכינים את הילד להתכונן למצב הישרדות המאיים על קיומו. במצב הישרדות, מערכת ה FFF שולטת בכל המערכות והיא מפסיקה זמנית את פעילויות המערכת החיסונית, העיכול, מערכת הרביה, ומתרכזת בעיקר לגיוס כמה שיותר אנרגיה על מנת לעזור לאורגניזם “המותקף” לשרוד. מנגנוני הגנה מעודדים מצבי מלחמה, התגוננות ואינם מאפשרים גדילה. מנגנוני הגנה מובילים להתנוונות ולצימצום.

בתהליכי פרידה נמצא ממול לילד הנפרד גם ההורה הנפרד עם צרכיו שלו. ההורה החרד ייטה לאחוז בילדו בזמן פרידות ומתוך פחדיו ורצונו להיצמד יתקשה לשחרר שליטה ולאפשר לילד לפסוע אל השלב הבא בביטחה. כמובן שכאן יבוא לידי ביטוי ההורה המאפשר תהליכי פרידה בריאים, ההורה המשקף לילד את ריגשותיו בכל השלבים, הורה המרגיע חרדות, “מנרמל” רגשות קיצוניים ומתווה לילד, בשיתוף עם הילד עצמו, את הדרך לקראת החיים שלאחר הפרידה. הורה זה ידובב את הילד ויעזור לו להביע ריגשותיו לכל אורך שלבי התהליך.

בפרידה בעייתית תהליכי הפרידה יהפכו להיות טראומתיים ללא עיבוד וחוסר לימוד יכולת זיהוי של מה קורה, איך הילד מרגיש, איך ההורה מרגיש. שתי קיצוניויות של הורים יתגלו בתהליכים אלו: מצד אחד, נראה את ההורה שבחרדה; הוא יתקשה לשחרר שליטה, לתת מרחב לילד, וישאף להיצמד לילד, וליצור הגנת יתר. בצד ההפוך, נראה את ההורה האדיש לתהליך הפרידה; הוא לא ילווה את הילד בתהליך הפרידה ולא יעזור לילד להכיל את רגשותיו הנובעים מהשינויים הקורים בתוך הפרידה. הורה כזה יש סיכוי שיהיה הורה מזניח, נוטש, וילדיו, שיגדלו להיות אלו שמגדלים את עצמם בילדותם, על אף כל ההצלחות שאולי ינחלו כמבוגרים, תמיד יחוו את חוסר החום וההזנחה שליוו את תהליך התחברותם והפרידות שנכללו בתוכו.

פרידות בעייתיות כאלו יקרו להורים אשר בילדותם חוו חוויות קשות בעצמם, וכהורים ינסו להימנע מהחוויות שהם עברו ו/או ינסו להתנהג אחרת, ובהרבה מיקרים, כאשר רגשות אלו לא עובדו לעומק, ימצא עצמו ההורה באותו מצב כואב עם ילדו כשם שהוא עצמו עבר עם הוריו בילדותו.

עבדתי לפני מספר שנים עם אישה בשנות הארבעים, אמא לשלושה ילדים בגילאי העשרה, איתם היא לא הצליחה להסתדר. היא ניסתה לסדר את חייהם עד לפרטים הקטנים ונעלבה עד עימקי נשמתה בכל פעם בה הם בעטו בניסיונותיה וטענו שהיא חונקת אותם ולא מאפשרת להם להתפתח בדרכם שלהם. הדבר המעניין שלשמו אני מזכיר מקרה זה היה החלק הראשון של הטיפול באישה זו. בחלק זה, דנו לעומק איך על האישה להתנהג ולהתמודד מול אימה המיזדקנת שלא עוזבת את בתה, המטופלת שלי, אפילו לרגע, וממשיכה לנסות לנהל את חייה של הבת בכל האספקטים של נישואיה, גידול ילדיה והקריירה שלה. לקח הרבה זמן בטיפול עד שהמטופלת היתה מסוגלת לזהות ריגשית את המנגנונים שהוטמעו בה על ידי אמה ואיך היא פועלת מול ילדיה באותה דרך שאמה שלה השניאה עליה.

כאשר יש קשיים בתהליכי ההיתחברות/היפרדות אפשר לפגוש בסיגנונות האישיות הבאים:

מרצה – מאבד את הביטחון במה חשוב לו ומהם צרכיו ברגע נתון ומנסה לרצות את רצון האחר בתקווה שהאחר יעזור לו בחזרה למלא את צרכיו הוא הריגשיים בתמורה

תלותי – גם הוא איבד את הביטחון בזיהוי צרכיו והוא נתון בחרדה מתמדת באשר למה נכון לעשות כדי למלא את צרכיו ולכן הוא ייטה להתייעץ ולקבל הדרכה מאחרים לגבי נושאים שהיה אמור לפתור לעצמו

פוחד להיות לבד – אדם זה אינו מרגיש את עצמו אך בעיקר מרגיש פחדים וחוסר יכולת לעזור לעצמו בצרכים הכי בסיסיים, ולכן ייצמד תמיד לאחרים וינסה להעביר את הזמן עם אחרים כמה שיותר ובלבד שלא יישאר לבד ויתחיל להרגיש את פחדיו

כועס – הטיפוס המאוכזב שמרגיש תדיר פגוע מהאחרים שלא עוזרים לו למלא את צרכיו כפי שנראה לו שהם חייבים לו ולכן יכעס על אלו שפוגעים בו בכך שאינם ממלאים את צרכיו

תוקפנות פסיבית – זהו הטיפוס המאוכזב אך חסר האומץ לעמת את הצד השני ולכן יפעל בצורה מרומזת, צינית, יפגע באחרים ובתמימות יכחיש פגיעותיו, וינסה בכך להביע את אכזבתו מהצד השני שאינו ממלא את צרכיו

מורד – המורד יכול להיות דומה לכועס בדינמיקה שלו אך במקום להביע את כעסיו בצורה ישירה הוא יעשה הפוך, הוא יביע התנגדות לצעדי האחר ויביע מחאתו על דברים שאינם בהכרח קשורים להבעת ריגשותיו

מנותק – אדם זה יופיע כאדיש, כלא מרגיש, לא איכפתי, כאילו שאין לו צרכים מאחרים וכאילו שאין דבר הנוגע בו

המשך לחלק 5