תמונות משפחה וקודים ראשוניים ומשניים במשפחה הגרעינית בטיפול IPEC – חלק 5

מאת ד"ר אורי קניג, אפריל 2008, חלק 5

תמונות משפחתיות

תמונה מישפחתית היא קובץ של קודים, שרשראות קודים בעלי אותו מכנה משותף. זהו למעשה הסיגנון ההתנהגותי/רגשי של המשפחה על כל חבריה. כאן מדובר בסיגנונות תיקשורת, בתכנים, נורמות, תחביבים. איך המישפחה מתמודדת עם משברים, לחצים, איך המישפחה עוזרת כאשר מישהו מחבריה עובר משבר, איך המישפחה מאפשרת פרידות, איך המשפחה מתמודדת עם דרישות הסביבה ממנה. כל המצבים האלו יוצרים יחדיו פסיפס של תמונות המאפיינות את הדינמיקה המישפחתית במצבים שונים ותמונות אלו נחרתות במוח הילד ומאפיינות את התנהלותו בחייו המבוגרים. תמונות אלו מן העבר הופכות להיות מיבנים נפשיים קבועים המובעים בזמן הווה.

טראומה ומשפחה

רוב הטראומות קורות במסגרת המישפחתית ולא מחוצה לה. נכון שיש תאונות, ומלחמות ואירועים מחוץ לבית אך הטראומה המשפיעה יותר מכל היא הטראומה הקורית במיסגרת המישפחתית, ולמעשה היא אינה טראומה אחת גדולה הקובעת בצורה נחרצת את עתיד האדם, אלא, מיצבור של הרבה טראומות קטנות. טראומות אלו קורות בריגעי המעבר השונים בחיי המישפחה. ריגעי המעבר אלו הרגעים בהם עוזבים את הבית לעבודה, לבית הספר, שבים הביתה, ארוחות משותפות, הליכה לשינה, יציאה לבילויים, סופי שבוע, חופשות, חגים ועוד.

בתמונה המישפחתית, יש דרך בה מתמודדים ריגשית זה עם זה. כאשר ערוצי התיקשורת פתוחים ויש סובלנות לשמוע ולהקשיב זה לזה, החיים במישפחה מרגישים טוב. אך כשמתחילים קונפליקטים ההקשבה ההדדית באופן טיבעי יורדת ואז, צורכי האינדיבידואלים מתמלאים פחות ובמקום שמנגנוני הסתגלות גמישים ינהלו את הקונפליקט, צצות ההגנות הנוקשות. במצבים כאלו האינדיבידואל הזקוק נפגע כי צרכיו אינם מתמלאים ואלו ניתקלים באטימות ההגנות של חלק או שאר חברי המישפחה. אטימות מתמשכת לחוסר מילוי הצרכים נחווית כטראומה, כלומר, פגיעה של חוסר יכולת מילוי הצרכים ולנפגע אין יכולת למלא את צרכיו בעצמו.

כאשר אירועים מסוג כזה חוזרים ונישנים, הדימיון הרגשי בין אירוע לאירוע, בין תמונה לתמונה, מצטברים בלב הנפגע לכלל הכרה שבמצב ספציפי הוא נפגע ולאף אחד לא איכפת, הוא לא מרגיש אהוב, הוא לא מרגיש חשוב, ועוד ועוד. הכרות אלו הן סך הכל של הרבה פגיעות קטנות הזוכות לכותרת ריגשית אחת בגלל הדימיון בסיגנון שלהן.

אופן ההתמודדות מול האמיתות של הטראומות ינבע מחוזק מערך העצמי. חוזק העצמי יבוא לידי ביטוי בפתיחות להביע את הרגשות בצורה ישירה בזמן אמיתי. כמובן שככל שמשקל הטראומה גדל כך קטנה היכולת להביע בצורה ישירה ובהירה את הרגשות מה שילך ויחליש את חוזק העצמי בהתפתחות של ילדים הסובלים מטראומות מצטברות בתדירות גבוהה.

בשלבים מוקדמים של החיים, טראומות על בסיס פיזי, אלימות פיזית, ניצול מיני לרעה, יהיו בעלות משקל גדול על יכולת העצמי ליצור קודים מישניים חיוביים. הילד יפתח עצמי מתגונן המאויים ברמה של הישרדות. ככל שהטראומות יקרו בשלבים מאוחרים יותר, כאשר האישיות מתפתחת יותר, הטראומות יהפכו להיות יותר רגשיות/פסיכולוגיות.

טיפול IPEC

לפני שאכנס לנושא של טיפול IPEC, אני מעוניין לספר בקצרה על מקרה טיפולי שימצה בתוכו את הנושא המדובר עד כה והדרך בה הוא מאופיין בתוך טיפול IPEC.

לפני מספר שנים פנה אלי גבר בשנות החמישים עם תלונה על כאבי ראש מתמשכים במשך 10 השנים שקדמו לפנייתו. הוא עבד במקום עבודה יוקרתי עם משכורת גבוהה ותנאים מצויינים, אך עבודה עם דרישות מאד גבוהות. הוא הצליח במקום עבודתו וכביכול היה מאושר שם. חקירה דרך מבחן שרירים גילתה אמת אחרת; האדם התקבל לעבודה זו קצת לפני שהחלו כאבי הראש שלו. הוא הופתע כשהתקבל, ובמובן מסויים, הוא היה מופתע תדיר לאורך כל שנות עבודתו, שלא מפטרים אותו. מסתבר שהוא סבל לאורך כל חייו מדימוי עצמי מאד נמוך, דבר שכמובן נבע מהדרך בה גדל כילד במישפחתו, ואיכשהו הצליח לאורך חייו "להתברג" למקומות עבודה בהם הצליח "להסתיר" את האמת שהוא למעשה די כישלון. הדבר המדהים היה לגלות שבכל מקום עבודה שהיה, הצליח בעיני הממונים עליו, לא רק ברושם הטוב שהשאיר, אך בעיקר בשל הביצועים שלו, אך אף פעם לא הצליח בעיני עצמו. במקום העבודה היוקרתי אליו התקבל קצת לפני פרוץ כאבי הראש שלו, הוא מאד הצליח כבר מן ההתחלה. הצלחה זו התנגשה בצורה קשה עם הדימוי הפנימי שלו על עצמו, דימוי שאף פעם לא ממש טיפל בו, והוא הדחיק את הדימוי הנמוך שלו ביתר שאת, והלך והצליח בעבודתו. מכיוון שאת הגוף לא ניתן לרמות ובוודאי לא לאורך זמן, הרי שכאבי הראש התחילו לצוץ ביתר שאת. מיותר לציין שבעיקבות גילויים אלו, בעיית כאבי הראש עברה כלא היתה.

בטיפול IPEC בנושא של קודים ראשוניים ותמונות מחיי מישפחה, רציתי להדגיש את הנקודות הבאות:

כדאי לזכור שבעיקרון, הרבה בעיות פיזיות יכולות להיות למעשה בעיות פסיכוסומאטיות, דהיינו, המקורות לבעייה הם רגשות ומנגנונים פסיכולוכיים לא פתורים. חשוב למטפל לתת דעתו במערך כל טיפול על האפשרות הזו ולהיות פתוח לאפקט הגיל וההיסטוריה של הסיבות לבעיות הקשורים אולי לבעייה בהווה

הבדיקה הראשונית והממצה ביותר יכולה לבוא בבדיקת האנרגיה במרידיאנים ובדיקת חסימות האם הן אכן באות לידי ביטוי בצורת הרגשות התואמים למרידיאן הספציפי. המטפל יכול להרחיב בצורה עמוקה יותר על אופי הקודים, על הקשרם לתמונות המישפחה, ועל ההקשר לסימפטומים הקיימים

בזיהוי מצבי FFF כרוניים, על המטפל לערוך אבחנה מבדלת בין קודים ראשוניים לבין קודים מישניים; האם קודים ראשוניים נובעים מאיום ממשי (סביר להניח שברוב המיקרים אין איום ממשי) האם הקודים המישניים מתגייסים לטפל במצב איום ומאבדים את התפקיד החיובי שלהם

צריך לזכור שהסבר אינטלקטואלי יכול להסביר באופן תיאורטי מצבים שונים אך הוא אינו יכול לפתח את המודע של האדם מבחינה ריגשית

כאשר עוסקים בעבודה עם קודים מישניים זוהי עבודה על רגשות לא פתורים מן העבר הרחוק וסביר להניח שבהרבה מיקרים לא תהיה למטופל כל מודעות באשר למקור בעיותיו. זיהוי החסימות, הקודים, התמונות, על ידי מבחן השרירים לא יקבל כל אישור ממערכת הזיכרון המודע של המטופל ולכן, על מטפל IPEC להיות מוכן וערוך לעשות טיפולים לא מודעים כאשר למטופל אין כל חווייה מודעת באשר לנושא המטופל. לטיפול זה אני קורא טיפול לא מודע

ישנם מצבים בהם המטופל רואה מלים שעלו בתהליך האבחנה ויש לו לפתע תובנה אינטלקטואלית ברורה מה משמעות המילים ולמה הן עלו בהקשר הטיפולי. לתובנה זו אפקט טיפולי חזק והיא משמשת כחלק בלתי נפרד של הטיפול. במצבים אחרים למטופל יכולה להיות תובנה גופנית שתבוא לידי ביטוי בתחושות גופניות חזקות מאד ומטופלים יכולים להגיד במצב זה שהם מרגישים שמשהו מיתחולל בהם אבל אין להם מילים לתאר זאת. מבחן השרירים יכול לזהות קודים מישניים ויכול לחבר ישירות לחוויות עמוקות ולהביא לשיחרור שלא בדרך אינטלקטואלית אלא רק ברמה הגופנית

הרבה פעמים המטפל יכול לראות את התמונה כולה ויש לו הצורך להסביר זאת למטופל כאשר המטופל עדיין אינו מוכן להסבר. הסברים אלו יכולים לחסום את הדרך בפני המטופל להשיג תובנה משל עצמו ולכן, רגישות המטפל בתהליך, היכן ומתי לעזור למטופל לראות את התמונה במלואה היא קריטית להצלחת הטיפול

על המטפל להיות עירני ל"מיקום הגיאוגרפי" של רמת המודעות (שורת המודעות במטריצות), ולכוון את ההתכוונות הטיפולית לאותו מיקום שעולה במבחן שרירים כאיזור המודעות הזקוק לשיפור

על המטפל להיות נקי מבחינת הקודים הראשוניים ו/או המישניים של עצמו. כאשר מטפל IPEC עובד ברמת עומק כזו בטיפול, הוא חייב להיות נקי מהשפעות של קודים אלו על עצמו. אני ממליץ בכל חום על פניית המטפל עצמו בצורה מתמדת לטפל בעצמו (טיפולים הדדיים בין מטפלים בניקויי הקודים יכולים להיות פיתרון יעיל בכל הרמות). המטפל שעדיין נמצא עצמו בתהליך טיפולי לניקוי ואיזון האנרגיה של עצמו, צריך לפתח היכולת ליצור הפרדה בין אנרגיית הקודים הלא פתורים של עצמו מאלו של המטופל עצמו כדי לא ליצור סיכון של "מרק" אנרגטי של המטפל והמטופל ביחד

בתהליך הטיפול, בתוך כל פגישה וברצף טיפולי של כל הפגישות, על המטפל לשאוף לראות את התמונה המישפחתית המתגבשת של המטופל וכשהזמן מתאים, לנקות את התמונה כולה. רעיון התמונות יכול להזכיר לנו את אפקט קליפות הבצל בטיפול IPEC, מושג אותו למדנו בסדנת המיתקדמים

בתהליך הטיפול ישנה זרימת אנרגיה בשני ערוצים ההפוכים זה מזה: האינפורמציה זורמת בשלבים מהחוץ פנימה – ראשית, המלים המתארות עובדות; שנית, שפת גוף המטופל המבטאת רגשות; שלישית, האינטואיציה של המטפל המדריכה אותו באשר לאינפורמציה העולה מן המטופל; רביעית, האישור של המימצאים באמצעות מבחן שרירים. הריפוי זורם מהפנים החוצה: ראשית, איזון אנרגטי באיברים/מערכות ספציפיים; שנית, זרימת אנרגיה בתוך הגוף בכל חלקי הגוף והנפש; שלישית, זרימת האנרגיה בין האדם לסביבתו; רביעית, הבעת הרגשות באמצעות המערכת המילולית

דוגמאות של קודים מישניים

  • אמפתי
  • חכם
  • תחרותי
  • רגיש
  • שחצן
  • מעניק
  • מתחשב
  • פגיע
  • בר אמון