מעריב 25 ליוני 2010

מצ’פרים את ה-DNA. פרק מספר חדש של דיפאק צ’ופרה

מחקרים חדשים מייחסים לאורחות החיים השפעה מוכחת על אופן פעילות הגנים בגוף. דיפאק צ’ופרה מסביר בספר חדש איך כדאי לעזור להם לפעול טוב יותר

דיפאק צ’ופרה

פריצות דרך מתרחשות לעיתים כאשר אנו רואים את האמת הפשוטה שמסתתרת מאחורי פקעת של תסבוכות. הגֶנים הם הדבר המסובך ביותר בגוף, אולם מאחוריהם ניצבת אמת פשוטה: אתם יכולים לשנות את הגֶנים שלכם, ולכן ביכולתכם לשפר אותם. אתם מתַקשרים עם הגֶנים שלכם בעת שאתם עוסקים בפעולות פשוטות כגון הליכה או תנועה.

מחקרים חדשים מראים, לפיכך, כי אנשים ששינו משמעותית את סגנון חייהם – שיפרו את תזונתם, התעמלו יותר ועסקו במדיטציה – יצרו שינויים שהשפיעו על קרוב לחמש־מאות גֶנים בגופם. השינויים הללו תמכו באורח החיים החדש שלהם והתחילו להתרחש בתוך כמה שבועות. אולם היינו אמורים לחשוד כבר מזמן שהגֶנים שלנו לא יושבים להם בטירה מרוחקת ומבודדת וצופים בחיינו בשתיקה. די ברגש חזק מספיק כדי לשנות גֶן, משום שרגשות יוצרים שינויים בכימיית המוח – תאי המוח מפרישים חומרים כימיים עבור עצב או שמחה, ביטחון עצמי או בושה כאשר הגֶנים שלהם מורים להם לעשות זאת. מתברר שמה שנראה כחלק היציב ביותר של הגוף הוא למעשה יסוד נזיל וגמיש להדהים. קוד החיים הוא מסר זורם שלא מסתיים לעולם.

הביולוגים נהגו לטעון – ואנשים רבים חושבים שהם עדיין טוענים כך – שאנחנו נולדים עם מערכת גֶנים קבועה ובלתי משתנה. אולם טענה כזו כמוה כמו קביעה שנולדנו עם זוג ידיים שאי אפשר לשנות את איכותן. למעשה, אם אתה נגן פסנתר מדופלם ואחיך התאום גדל להיות בנאי, ידיו ייראו שונות לגמרי משלך ויפגינו רמות שונות של גמישות ומיומנות. ההבדלים הללו ישתקפו בדפוסי מוח שונים. בעוד שאצל האח הפסנתרן הקליפה המוטורית יוצרת דפוסים על פי הנגינה בפסנתר, אצל אחיו הבנאי ייווצרו דפוסים שקשורים להנחת לבֵנים. תאומים זהים נולדים עם מערכת גֶנים זהה, אולם אם נבדוק את מערכי הגֶנים שלהם בגיל שבעים, נמצא שני מערכים שונים לחלוטין.

מה שהשתנה זו ההבנה שהגֶנים משפיעים רק אם הם מופעלים, ואין להם כל השפעה כאשר הם מנותקים. תאומים רק נולדים זהים, אולם במהלך חייהם הם סופגים חוויות ייחודיות לכל אחד מהם, וההתנסויות שלהם מכבות גֶנים אחדים ומפעילות אחרים. גופנו הוא תוצר של תהליך כיבוי והפעלה של גֶנים, שנמשך כל חיינו. לאורך השנים, התהליכים הבאים יכולים להתרחש:

§גֶן יכול להיכנס ולצאת מפעולה על פי לוח זמנים קבוע.
§גֶן יכול להיכנס או לצאת מפעולה בהתאם להתנהגות ולניסיון של כל אדם.
§גֶן יכול להיכנס או לצאת מפעולה כתוצאה משילוב בין שני המצבים הללו.

שתיים משלוש האופציות האלו מאפשרות לכם לבחור מה הגֶנים שלכם יעשו. למעשה, זו בשורה טובה מפני שבמשך עשרות שנים חשבנו שהגֶנים שלנו קבועים, שהם מעניקים לנו את תכונותינו המוּלדות וקובעים מה יקרה לגופנו, בלי להשאיר כמעט מקום לאפשרות הבחירה. אולם אינכם צריכים להיות תאומים כדי להגיע לגיל שבעים עם פרופיל גֶנים ייחודי לכם.

זה קורה לכולנו. כולנו פועלים במסגרת שלוש האפשרויות האלו: ההתנהגות שלנו לא תשפיע כלל על גֶנים אחדים, תשפיע מאוד על גֶנים אחרים, והתזונה והטבע ממלאים תפקיד מרכזי בניהול שאר הגֶנים.

כשמדברים על גֶנים, אנשים לרוב נזכרים בדוגמה של העיניים הכחולות. אם ירשתם גֶן מסוים, עיניכם יהיו כחולות, ואם קיבלתם בתורשה גן אחר, יהיו לכם עיניים חומות, ירוקות, שחורות וכן הלאה. אולם התברר שזהו היוצא מן הכלל ולא הכלל. אי אפשר להצביע על גן אחד שקובע מה יהיה גובהנו, למשל.

מחקרים חדשים מראים שלמעלה מעשרים גֶנים מעורבים בקביעת גובהו הסופי של אדם (ויש מומחים שטוענים כי מאה גֶנים מעורבים בתהליך) אולם גם אם מנתחים את כולם, אין דרך לקבוע איזה תינוק יגדל להיות גבוה ואיזה יהיה בוגר נמוך קומה. בעיקרון, נהוג להכליל ולומר שבניה של אם גבוהה יהיו גבוהים ובנותיו של אב גבוה יצמחו כמוהו ואף יותר, אבל כולנו מכירים נערים ומבוגרים גבוהים או נמוכים בהרבה מהוריהם, וכאשר שני הורים נמוכים מולידים ילד גבוה, לאיש אין הסבר אמיתי לתופעה. המדענים לא מצליחים להחליט אם הגֶנים קובעים 90 אחוזים מהגובה (המסקנה הישנה), או רק 30 אחוזים.

במקביל, אי אפשר לסמוך על גורמים חיצוניים כאמצעי ניבוי. ניתן לשער שתזונה טובה יותר תגרום לאנשים לצמוח לגובה, אבל בני הדור הצעיר בפיליפינים, למשל, הולכים ונעשים נמוכים יותר מהוריהם – למרות השיפור במצבם הכלכלי. היה אפשר להניח שבני קבוצה אתנית שמאופיינת בצמיחה לגובה ימשיכו לגבוה על פני הדורות, אולם האינדיאנים תושבי המישורים הגדולים בצפון אמריקה היו בין האנשים הגבוהים ביותר על פני כדור הארץ כאשר האירופאים הגיעו לשם, וכיום הם כבר לא שיאני גובה.

בכל מהלך המאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה היו האמריקאים גבוהים מבני דורם האירופאים, אולם היום ההולנדים וחלק מהסקנדינבים עקפו אותם. להולנדים לקח מאה וחמישים שנה להיות לעם הגבוה ביותר בעולם, ואילו היפנים ביצעו קפיצה לגובה רק מאז מלחמת–העולם השנייה (בממלכת החי, לדוגמה, היו רק כארבעים זני כלבים בעולם לפני שאנגליה הוויקטוריאנית נשטפה בשיגעון פיתוחם של זנים חדשים, ומאז 1870, מספר זני הכלבים בעולם זינק לארבע–מאות).

לפני כמה עשרות שנים, מצאו החוקרים שמחלה בשם אנֶמיה חרמשית מאפיינת משפחות שלמות ועוברת בגנים. הם ביקשו לבדוק אם תופעה כזו נכונה גם לגבי מחלות אחרות, כמו דיכאון או שסעת (סכיזופרניה), שגם הן “נשארות במשפחה”. התעוררה אז תקווה שבסופו של דבר יהיה ניתן לזהות את כל המחלות, גופניות ונפשיות כאחת, ולטפל בהן ברמה הגנטית. הדבר היה יכול גם לנחם הורים לילדים שסובלים מהפרעות נפשיות בידיעה שהמחלה לא נגרמה עקב כישורי ההורוּת הלקויים שלהם. אנשים שסבלו מבעיות כמו דיכאון, חרדות, השמנת־יתר ושאר תופעות יכלו להפסיק לחשוש שהמחלות האלו היו תוצאה של בחירות ומעשים שהם עשו בחייהם: הגֶנים אשמים והגֶנים יצילו אותנו.

אם לפני עשור בלבד, “הגביע הקדוש” של תחום הרפואה המחקרית היה מיפוי ה-DNA האנושי, היום ישנם אלפי “גביעים קדושים” שאותם מבקשים הרופאים למצוא – הקשר הישיר בין כל מחלה לבין הגֶן שיצר אותה. אמצעי התקשורת הוצפו בסיפורים על אודות גֶן השמנה, גן שגורם לאלצהיימר, ואפילו גֶן שגורם לאנשים להאמין באלוהים, “גֶן האמונה”. כל הסיפורים הללו הפיקו בסופו של דבר מעט מאוד תוצאות ממשיות. תיאוריית הגֶן הבודד הולכת וננטשת במהירות, אף על פי שהציבור הרחב ממשיך להאמין בה. יתרה מזאת, בשנים האחרונות מופה הגֶנום של אלפי אנשים, ולתדהמת החוקרים התברר שבין כל שני אנשים קיימים לפחות שלושה מיליון הבדלים במבנה הגֶנטי (וזהו מספר מדהים, אם נזכור שלכל אחד מאיתנו יש רק בין עשרים לשלושים אלף גֶנים – הרבה פחות מכפי שסברו בתחילה).

הגֶנים לא שולטים בכל שאר הגורמים שבזכותם אתם מי שאתם: הגֶנים לא גרמו לכם לאהוב גננוּת, להשתגע על איסוף בולים, להתמסר למוזיקה של באך, ולא סיפקו לכם את דמותו של האדם שבו תתאהבו. אבל מה יקרה אם נפסיק לבחון את ה-DNA ברמה הפיזית? בואו נעלה את הגֶנים שלנו לרמת המודעות ונראה איך יגיבו. ה-DNA הוא מאגר זיכרון ששומר בתוכו כל חוויה מעברנו, שבזכותה אנחנו אנושיים. במקום להניח לזיכרונות האלו להשתמש בנו, נוכל ללמוד להשתמש בהם.

ה-DNA שלכם אינו פיזי יותר מכל שאר חלקי גופכם. גם הוא עשוי מאנרגיה ואתם יכולים לשנות את דפוסי האנרגיה שלכם באמצעות שינוי המודעות. נולדתם עם נטיות מוּלדות שקבעו איך הגוף שלכם יתפתח והן ממשיכות לקבוע זאת, אבל כשאתם מוסיפים עליהן את השאיפות, את ההרגלים ואת הכוונות שלכם, תכונה קבועה יכולה להתברר כגמישה מאוד. רטט קלוש של תשוקה יכול לשנות את ה-DNA. כמה אירוני לחשוב שכעת התברר כי שני הדברים שמדע הרפואה ראה כיסודות מקובעים הם למעשה המפתחות להמצאת הגוף מחדש.

הספר “להמציא מחדש את הגוף, להחיות את הנשמה, ליצור את עצמך מחדש” יצא בהוצאת “מודן”.