קשיי שינה עקב השתנה מוגברת

גבר בתחילת שנות הארבעים סבל לאורך רוב חייו מהשתנה מוגברת בזמן השינה בלילה. המצב שלו נעשה קשה בעשר שנים האחרונות כאשר בהדרגה, פערי הזמן בין השתנה אחת לשנייה הלכו והתקצרו מצד אחד, מצד שני, הזמן שלקח לו להרדם בחזרה הלך והתארך, ומצד שלישי, למרות הלחץ העז להשתין, כמות השתן בכל השתנה, היתה מועטה ביותר. בחמש השנים האחרונות לפני הטיפול הוא ישן בממוצע 1-2 שעות כל לילה. למרבה הפתעתו, התפקוד שלו לאורך היום כמעט ולא נפגע (תפקידו היה סגן נשיא לענייני שיווק בחברת יבוא יצוא).
לפני שהגיע לטיפול הוא ניסה בהדרכת רופא את כל התרופות הקיימות לטיפול בבעיות השתנה אך ללא הועיל. הוא חקר לעומק באינטרנט את נושא ההשתנה המוגברת בלילות ובעקבות מירב ההצעות שעלו שם, עבר בדיקות רפואיות אינטנסיביות ששללו כל בעייתיות רפואית בשלפוחית השתן, הכליות, הפרוסטטה ו/או איברים או מערכות אחרים. כשהתברר לו מעל לכל ספק שאין כאן בעייה רפואית פיזית, פנה לטיפול אייפק.
כשהסתבר לי בתחילת הפגישות איתו שהוא התחתן כשבע שנים לפני שהגיע אלי, חשבתי לעצמי "בינגו", יש לשער שזה קשור באישה(נישואין ראשונים בחייו). אבל זה לא היה הכיוון כלל. חיפשתי עוד ועוד ולבסוף, בעבודה עם פרוטוקול טיפול אייפק הגעתי לסיבה האמיתית: הוא עבר טראומה בת 3 חודשים כשהיה בן 4, וחוסר העיבוד של הטראומה, הלך והחריף את מצבו לאורך השנים. בפוסט הנוכחי אציג את המקרה לפרטיו, מתהליך האבחנה דרך הטיפול שסיפק עליות וירידות עד לסיום מוצלח של ממוצע שינה לאורך 7-8 שעות כל לילה,  עם פעם-פעמיים בממוצע השתנות ליליות וחזרה מיידית לשינה.

כשהיה בן 4 היתה לו התנפחות כואבת בצד הבטן בגודל של כדור טניס. הסתבר שזו היתה הצטברות מוגלה. הוא אושפז ליומיים על מנת לשאוב את המוגלה ולתת לו להתאושש. לאחר הניתוחון האיזור התמלא שוב במוגלה באורח מסתורי בתוך כמה שעות. האישפוז הוארך כדי לנקז את המוגלה שוב על ידי מזרק. מיומיים אישפוז מצא עצמו הילד 3 חודשים רצופים בבית חולים, עובר אינספור הזרקות לשאיבת המוגלה על ידי צוות רופאים אובד עצות שלא הבינו את פשר התהליך. כשהילד חזר לביתו אחרי שלושה חודשים, המוגלה התייבשה ולא חזרה עוד. עשר שנים חלפו, ובהיותו בן 14 המוגלה חזרה באותו אופן בצורה של התנפחות מהירה באותו מקום בצד הבטן. שוב אושפז לכמה ימים ובניתוח פשוט המוגלה נוקזה והתייבשה. קצת אחרי שחזר הביתה בגיל 14, התחיל להרגיש דחפים חזקים להשתנה בלילה ובממוצע הלך  2-4 פעמים בלילה להשתין, במשך 20 שנים בקירוב. כאמור, כעשר שנים לפני טיפול אייפק סימפטום ההשתנה המוגברת החמיר בהדרגה.
כשמצאנו את הקשר בין קשיי השינה להשתנת הלילה המוגברת ולטראומת האישפוז בגיל 4, נראה שעלינו על מסלול מנצח אך למעשה, עלינו על דרך חתחתים. היו שיפורים אדירים בסימפטומים שהידרדרו לנקודת ההתחלה, היו שיפורים שהתייצבו ופתאום נפילות קשות. המטופל הינו בחור קשוח, לא מרבה להביע עצמו ובעיקרון, לא מרגיש הרבה רגשות בחייו. הוא בטוח בעצמו, מאד מצליח בחייו בכל התחומים ולוקח משברים בצורה קלילה. נקודת המפנה בטיפול חלה כשללא הכנה, המטופל החל לחוש חרדות גופניות חזקות אחרי השתנות הלילה הראשונות, חרדות שלווו בדפיקות לב מואצות והזעות קלות עד מאסיביות. חרדות אלו הופיעו ללא הכנה בלילות מסויימים והיו כלא היו בלילות אחרים. בזמן הטיפולים בקליניקה שלי תופעות אלו חזרו על עצמן בקטעי הטיפול, אחרי תהליכי הבדיקה באמצעות מבחני שרירים.
הדימוי שעלה בטיפול נוכח העליות והירידות האלו, היה של חיה שנדחפה לפינה וזה עניין  של זמן עד שתיתפס. הדימוי הזה, עם העובדה שהטראומה שעבר בגיל כה מוקדם, לא הביאו לצד המודע שלו כל תובנות, עזרו למטופל לפתח סבלנות בתהליך הטיפולי, ולהבין שאם הוא חווה היעלמויות זמניות של הסימפטומים, בשלב מסויים "החיה תיתפס". ולכן, לא היתה לו כל נפילה במוטיבציה הטיפולית שלו.
מכיוון שפגשתי הרבה לקוחות חרדים בשנות עבודתי, ידעתי לזהות דפוסים המתאימים למטופלים חרדים, שבעיקרם היו דיבור מהיר, חזרה על אותן שאלות פעם אחר פעם, הבעות דאגה על פניהם, שפת גוף ועוד. כל אלו לא קרו למטופל הנ"ל. הייתי נוגע באיזור הלב והייתי מרגיש אחרי טיפול את דפיקות הלב המהירות, החולצה היתה רטובה מזיעה והוא היה מעיד שיש לו תחושות גופניות כאילו של חרדה, אך הוא היה שקט, רגוע, שוקל את דבריו, ובו זמנית חווה חרדה גופנית אותה הוא הרגיש רק בגופו אך לא מבחינה רגשית.
תופעה זו של חרדה גופנית, נטולת קשר רגשי/נפשי/תוכני, היתה למעשה המפתח ליכולת שלנו להגיע לשורה התחתונה של איך ילד בן 4 שניתק ללא הכנה מביתו למשך 3 חודשים רצופים, שחווה כאבי הזרקות יומיומיים (ללא הרדמה או טשטוש), שבלילות משפחתו היתה עוזבת את בית החולים (אז לא אפשרו לאחד ההורים להישאר לישון ליד הילד). הבנו יותר לעומק את הגיל ההתפתחותי והשלבים הנדרשים מילד בן 4 שבשלב זה של חייו, מפתח בדרך הטבע דימיון עז, פחדים ממפלצות, וטשטוש הבחנה בין מציאות ודמיון. המטופל הנוכחי, חווה חוויות במציאות  בבית החולים, ההורים לא נמצאו איתו בלילה כדי לעזור לו עם פחדים טבעיים אלו, ולא היה כל מבוגר שיכול היה לעזור לו כמו שעוזרים לבני 4 לעבור את הפחדים ההתפתחותיים ולנרמל אותם למען הילד. הטראומה שלו היתה רבת שכבות, חוויית פחדים קשים שהיו מעורבבים עם מציאות לא תומכת (בעיניים של בן 4). ובנוסף, הילד לא ידע שיום אחד הוא יחזור לביתו. לילד בן 4 אין עתיד אלא, הווה. הרעיון של עתיד הוא דימיוני בלבד ולכן לא יכול היה לנחם אותו. בעיניו, יום אחד עזב את ביתו, וכל חייו השתנו מן היסוד.
המצב הנפשי המורכב הזה עיצב בצורה מאד ברורה את אישיותו של הילד לעתיד, להיות שקול, קשוח, שקט, מבויית מטרה, לא מתרגש בקלות ועוד. אלו תכונות נהדרות באישיות בוגרת, אך הוא שילם מחיר יקר של שנים ללא שינה וחוויית חרדות גופניות קשות שאותן לא יכול היה לשחרר כי לחלוטין לא היה מודע לקיומן.
טיפול של שנה הורכב מקילוף שיטתי של כל התובנות הנ"ל על ידי הבנה תחילה וניטרול אנרגטי מאוחר יותר. הוריו של המטופל היו בחיים בזמן הטיפול וכך יכול היה לחזור אליהם כל פעם עם משימות של ריאיון שלהם לגבי היבטים שונים של הטראומה בת השלושה חודשים בגיל 4.
שנת הטיפול התאפיינה בגדול בשלוש מדרגות התקדמות משמעותיות שכשהגענו אליהן כמעט ולא היתה נסיגה מהן. פעם אחת, המעבר אל שינה רצופה של לפחות 3-4 שעות בלילה עד להשתנה הראשונה, אך אחריה, חוסר יכולת לחזור לישון בגלל ערות חזקה וגם התקפי חרדה והזעה מוגברים. במדרגה שנייה, הוא ייצב עצמו על 3-4 שעות שינה רצופות עד להשתנה הראשונה, ואז החרדות לא תקפו יותר, אך החזרה לשינה היתה ארוכה ומתמשכת, מלווה בערות חלקית שבעקבותיה הוא נרדם לעוד 1-2 שעות שינה נוספות, של שינה טרופה ולא מספקת. במדרגה השלישית, היה חווה 3-4 לילות רצופים של שינה איכותית של 5-8 שעות שינה ללא השתנות וללא כל חרדות, ופתאום לאחר מכן נפילה קשה למצבי מדרגה ראשונה. במדרגה שלישית זו הוא שהה למשך פרק זמן של כחודשיים עד שעבר ללא הכנה ללילות רצופים של 7-8 שעות שינה כמעט נטולי השתנת ביניים והרצף נמשך כבר כחודשיים ללא נפילות.
הטיפול הזה הזכיר לי את כוח הטיפול באייפק, את האפשרויות הגלומות במענה למחלות כרוניות בדרך שיכולה לבוא לידי ביטוי רק בניקוי פיזי רגשי משולב, כמו שטיפול אייפק מסוגל להיות.
בברכה,

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק