איך לשמר את בריאותך בצורה נכונה

איך לשמר את בריאותך בצורה נכונה או, איך לתחזק את מכוניתך בצורה נכונה?
בוקר אחד פגשתי בשכני היקר פול שמיהר כהרגלו לעבודה.אחרי שבירך אותי לשלום נכנס למכוניתו התניע אותה ומייד נסע. במשך הזמן ראיתי אותו שוב ושוב מתניע את המכונית ומייד נוסע. תהיתי בליבי, איך “מרגישים” המנוע ,מערכת הגיר ושאר המערכות במכוניתו, הנדרשות לפעול במלוא יכולתן יום יום ללא חימום והכנה מתאימים. ערב אחד, אחרי שחזר מהעבודה והיה מעט יותר נינוח, שוחחנו קלות על הכביש המפריד בין הבתים שלנו.

הוא סיפר לי שלפני מספר ימים היתה לו חווייה מאד מעצבנת בנסיעה. פתאום נדלקה לו מנורה אדומה על לוח המחוונים שהפריעה את שלוות הנסיעה שלו. הוא הקיש על לוח המחוונים אך המנורה המשיכה לדלוק. בהמשך הנסיעה המנורה החלה פתאום להבהב ופול ממש התעצבן. למזלו ברחוב בו עבר היה שלט של חשמלאות רכב. הוא נכנס למוסך וביקש מהחשמלאי לסדר שהמנורה לא תדלק. החשמלאי הסביר לו באדיבות שהמנורה מתריעה על בעיה כלשהי במנוע אך פול הסביר לו שהוא יפנה למכונאי בעניין בשלב יותר מאוחר. בינתיים ביקש פול שיפסיק את ההבהוב המעצבן. החשמלאי הסביר לו שהדרך המהירה לעשות זאת היא לנתק את חוט החשמל המוביל אל לוח המחוונים. פול הסכים לכך בשמחה. תוך כדי עבודת המכונאי ביקש פול אם הוא יכול לנתק חוטים אחרים המובילים למנורות שונות כי זה גורם לו למתח ולחץ שנורות מהבהבות תוך כדי הנסיעה. וכך עשה החשמלאי.

כחודש לאחר שיחה זו, פגשתי את פול ליד ביתי, יוצא ממונית, קודר כמו הקוטב הצפוני. “מה קרה?” שאלתי אותו והוא אמר: “כשקניתי את מכונית המרסדס שלי החדשה, האמנתי שהיא באיכות גבוהה. המוכר הבטיח לי שאהנה ממנה במשך שנים, ללא בעיות, והיום, באמצע הנסיעה לעבודה, ללא התראה מוקדמת, המנוע שלה שבק חיים, ומערכת הגיר מגמגמת. הייתי חייב להכניס אותה למוסך והמכונאי במוסך אליו נגררה המכונית אמר לי שכדאי שאחשוב על קניית מכונית חדשה כי המכונית הנוכחית שלי נמצאת במצב הקרוב לאובדן מוחלט. אני אומר לך, בחיים לא אסמוך יותר על אנשי מכירות ועל הסיפורים שהם מספרים לך כדי שתקנה את כל מה שהם מוכרים”.

ובכן קוראים יקרים, אתם תוהים בליבכם מה העניין לספר לכם על מכוניות ואחזקתן. אתם בטח חושבים בליבכם שאין אנשים כמו פול. הרי זוהי איוולת לנתק את החוטים המובילים אל מנורות האזהרה המתריעות על בעיות שונות במערכת המכנית של המכונית. ואני מסכים אתכם. רוב בעלי המכוניות לא מנתקים את החוטים במכונית. אבל פול הוא לא שכני, הוא רק יציר דימיוני. המצאתי אותו לרגע כדי להעביר מסר. מיליוני אנשים בעולם, מנתקים את החוטים למנורות האזהרה במכונה הנקראת- גופנפש כאשר מופיעים איתותים שונים המתריעים על בעיות.

מערכת הגוף-נפש מתוחכמת מעל ומעבר לתחכום של מערכות המכונית. מכונית מתמודדת בכל רגע נתון בו היא פועלת עם 10-20 פעולות שונות, הגוף הפיזי מתמודד עם כ 100,000 פעולות בו זמנית, בכל שנייה נתונה, 24 שעות ביממה כל יום, כל זמן שהגוף חי. אם נוסיף את התערבות המערכת הנפשית על כל רמות המחשבה והרגש, נגיע למספרים עצומים של סך כל האינטראקציות והפעילויות השונות המתרחשות בגוף-נפש האדם בכל שנייה נתונה. כדי שהמערכת תפעל בהרמוניה מתמדת ובסינכרוניזציה בין כל המרכיבים, אנרגיה מהירה ביותר זורמת בין כל החלקים ושומרת את חיות הגוף-נפש, אנרגיה שכולנו מכירים, הצ’י, אנרגיית החיים. כשהאנרגיה זורמת ויש חילוף חומרים, נוצרים גם תוצרי לוואי, פסולת הנדרשת להתרוקן כדי לאפשר את המשך תהליך החיים באופן בריא, נשמר האיזון בין רגשות קיצוניים, נשמר איזון מתמיד בין פעולות איברים, מערכות והמערכת הנפשית. צורכי האיזון והריקון, באים בצורת דחפים אותם אנחנו מרגישים בתחושות שונות, חלקן נעימות וחלקן פחות נעימות ואפילו כואבות. כאשר אנחנו מתעלמים מתחושות אלו, רמת הכאב שהן מייצרות עולה ואז אנחנו מתחילים לחוות סמפטומים.

ובמצבים אלו, רוב בני האדם פועלים באופן דומה לפול כשניתק את חוטי החשמל שנועדו להתריע על בעיות. כמוהו, בני אדם מחפשים דרכים איך להפסיק מהר את הסמפטומים, אי הנוחות והכאבים, מבלי לדעת, שסמפטומים אלו, הם איתותים הבאים להתריע שזרימת האנרגיה נתקעת, נחלשת, ויש לפתוח מחדש את הערוצים, כדי לאפשר את ניקוי הרעילים והפסולת, כדי לאזן בין הדרישות המרובות של כל מרכיבי גוף-נפש וכדי לשמר את החיות והבריאות.

כשאדם חווה צרבת חוזרת ונשנית ולוקח כדור נוגד חומצה, הוא מדכא את הסמפטום ולא בוחן וחוקר על מה הצרבת באה להזהיר; אולי מדובר בבעיות בלב (באנגלית צרבת היא heartburn, שריפה בלב), אולי מדובר בחוסר במיצי עיכול, הגורם למזון לא להתעכל, להרקב ולייצר חומצות הנובעות מתסיסת האוכל הנרקב בקיבה. כשאדם המרגיש קוצר נשימה, משתמש במשאפים ותרופות כדי להקל על הסמפטומים ולא חוקר מה גרם לקוצר הנשימה להופיע מלכתחילה, ולטפל בשורש הבעייה. כשאדם מתחיל לחוות ירידה בזיכרון, בגיל יחסית צעיר לתופעות כאלו, (בשנים האחרונות השכיחות של ירידה בזיכרון הולכת ועולה ומתחילה להתגלות כבר אצל גילאי 30-40), הרפואה מציעה תרופות שונות המטפלות כביכול בבעייה וגם הרפואה האלטרנטיבית מציעה מיגוון של צמחים ותוספי מזון להקלת הסמפטום. אך עלינו לחקור את הסיבתיות; יכול להיות שמשהו השתנה בכימיה של המוח, ואולי זה קשור להיסטריה ההולכת וגוברת בציבור להוריד את רמות הכולסטרול, מבלי לתת את תשומת הלב לעובדה שהמוח מורכב בעיקרו מכולסטרול, ורמות נמוכות מידי של חומר זה, עלולות להביא לפגיעה הדרגתית בתפקודי המוח. ופרט נוסף שכדאי לדעת, התרופות הנמכרות ביותר על ידי חברות התרופות, והמייצרות את הרווחים האדירים ביותר, הן הסטטינים, תרופות המעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד. יותר ויותר מחקרים שנעשו על יד מכוני מחקר מכובדים, מתחילים למצוא הקשרים בין שימוש בסטטינים ושכיחות התפרצות מחלת האולדסהיימר, ולהפתעת החוקרים, התפרצות מחלת האולדסהיימר מתחילה לקרות בגילאים צעירים בהרבה מהגילים שהורגלו למצוא בעבר.

אז כטענתי, התנהגות חסרת אחריות באחזקת המכונית, פחות שכיחה מהתנהגות חסרת אחריות בתחזוקת גוף-נפש האדם. והשאלה הגדולה היא איך כל זה קורה? איך כל כך הרבה אנשים אינם מקשיבים למסרים הבאים אליהם בצורת התפתחות סמפטומים ובעיות ומעדיפים לקחת תרופות להרגעת הסמפטומים ולהיעלמותם? ובכן, בתהליכים סוציולוגיים-תרבותיים בני זמננו, המוסדות הרפואיים הפכו להיות אוטוריטה לגבי מחלות וריפויין בהעבירן בצורה שיטתית את המסר, “לנו יש תרופה לכל סמפטום ובעיה.” כבר באמצע המאה העשרים התבטא נשיא ארצות הברית דאז, תיאודור דלאנו רוזבלט, שלאמונתו, קרוב היום בו לכל מחלה תהיה תרופה מתאימה. ההשתלטות של הממסד הרפואי על האג’נדה הרפואית, הכניסה את רוב הציבור למין היפנוזה של אמונה שהממסד הרפואי באמת יודע טוב מהם מה טוב בשבילם. המסרים באים בשיטפון של פרסומות בטלויזיה לתרופות לכל מצב, מסרים בלתי ניתנים לערעור הבאים בעיקר מחברות התרופות, המעבירות את המסרים לרופאים המעבירים את המסרים לחולים, בצורת פסיקות רפואיות חד משמעותיות ללא כל מקום לערעור (ראה בלוג קודם שלי “כשהמרפא מתחזה לאלוהים”). כתוצאה מההיפנוזה המתגברת אליה נופל הציבור בכללותו, המפונק מצד אחד בטכנולוגיה מדהימה של גאדג’טים מתוחכמים, מאכלים מהירים וקלים להכנה, מאכלים טעימים המאפילים על האמת של מרכיביהם, ומעל לכל, מעין תחושה פנימית של לסמוך על הממסד הרפואי על פלגיו, משמע, “אם הם אומרים אז הם יודעים.”

אני טוען שהממסד אינו יודע הכל. הוא יודע מעט, הוא יודע חלק, אך הוא לא יודע הכל. אני מאמין, כי פחד, פסיביות, ורצון למצוא פתרונות מהירים, קלים, שאינם דורשים לקיחת אחריות על בריאות האישית מעניקה לממסד הרפואי כוח ורשות להמשיך בדרכם, לאמר לאנשים מהם הפתרונות הנכונים לבעיותיהם, או נכון יותר, מהן התרופות שהם צריכים לקחת כדי לפתור את בעיותיהם.

ועם זאת, אתה, כאדם בוגר האחראי למעשיו, מחוייב לקחת אחריות על העובדה שיש לך סמפטומים, ולהתייחס אליהם בכל כובד הראש כי אלה הם חייך, ולא של אף אחד אחר. אתה חייב לשים את הסמפטומים שלך בראש סולם העדיפויות שלך כאשר הם מופיעים, ולמצוא דרכים להבין מה אומר הסמפטום, מה נדרש לעשות כדי להקשיב לו, ועד שלא תגיע לשורה התחתונה ותבין למה תקף אותך סמפטום זה, מחלה זו, אתה פשוט לא יכול לעזוב את הנושא. זה אומר שריפוי בעיות המאותתות על קיומן על ידי יצירת סמפטומים, הוא באחריותך ולא באחריות הממשלה. אמנם אתה לא יודע מה לעשות ואיך לאבחן, אך אחריותך היא לחפש ולחקור עד שתפגוש את האדם מקצועי המתאים שיוכל לעזור לך, ושתרגיש בחושיך שאיש מקצוע זה מוכן לעזור לך באמת, כשהוא מתרשם שאתה מוכן להשתתף בתהליך ולא סתם מוסר עצמך בהכנעה לידיו.
גישות טיפוליות המכירות באמת הקיומית שמערכת גוף-נפש מורכבת ומתופעלת על ידי אנרגיה, הן הגישות, שיעזורו לך בדרכך באפלת המחלות בהן אתה מוצא עצמך לפעמים, והן תעזרנה בסמפטומים שלך כדי לעזור לך להבריא. גישת טיפול אייפק היא גישת טיפול כזו, הבוחנת את משק האנרגיה של גוף-נפש האדם בכל רגע נתון ויכולה לקבל מידע מדוייק על מצבו של האדם, באמצעות קבלת פידבק אמיתי ממערכת השרירים שלו.
ולסיכום, אני מייעץ לכולכם להביט באופן קבוע בלוח המחוונים של מערכת גוף-נפש שלכם, ולהתייחס במלוא הרצינות לנוריות הנדלקות. בסך הכל, היצרן שלנו ידע בדיוק מה הוא עושה. מאחל לכולכם נסיעה מהנה ובטוחה.

דר. אורי קניג