האם זה אפשרי להרפא מאסטמה?

ישנן הרבה הגדרות רפואיות המכסות את מחלת האסטמה. מעבר להגדרות יבשות אלו קיים כאן מצב מחלה מתמשך, כואב, מעייף, של קוצר נשימה קבוע, תחושות מחנק וכבדות על החזה שאינם פוסקים.סימפטומים משתנים של שיעולים, חריקות וציפצופי נשימה, נזלות כרוניות, סינוסים חסומים, אלרגיות, שפעות וקירורים תכופים, נחירות, הפסקות נשימה בשינה, נוזלים סמיכים המופרשים מבסיס הגרון, התעייפות רצינית אחרי התעמלות קצרה ו/או פעילות מוגבלת, שינה מלאת הפרעות, ומעל לכל, מאמצים שאינם פוסקים לנסות לנשום עמוק יותר ומהר יותר כדי לספק לכל תאי הגוף את כמות החמצן הנדרשת בכל רגע נתון.
הרפואה המערבית טוענת שאין כל ריפוי ותרופה למחלת האסטמה. התקווה היחידה העומדת בפני הסובלים מהסינדרום היא הקלה בסימפטומים באמצעות תרופות ומשאפים.
מכיוון שאני עצמי סבלתי לאורך הרבה זמן מאסטמה/ברונכיטיס, ובעצמי עברתי את כל הסימפטומים המוזכרים לעיל, יש לי אמפתיה מדרגה ראשונה לכל מי שסובל מסינדרומים אלו. לאורך כל הזמן שהייתי חולה, זה לא הפסיק להתמיה אותי איך זה שאין כל ריפוי למצב זה מלבד הקלה וניהול הסימפטומים על ידי תרופות. לא יכולתי לקבל עובדה זאת כגורל הכרחי, שמשמעותו היא שאקבל עצמי כחולה כרוני החייב לקבל את עובדות החיים שזוהי צורת החיים של אנשים שחלו במערכת הנשימה שלהם.
מכיוון שכך, התחלתי להשקיע עצמי בחקירת עומק לגבי מה שאפשרי וקיים בנושא הריפוי הטבעי מעבר לתלות בתרופות. החקירה שלי החלה לתת תוצאות, ווגיבשתי הבנה על עצמי, מה גרם לי לחלות, איך המצב שלי הלך והחמיר, למה התרופות בהן השתמשתי רק הקלו על הסימפטומים שלי לפרקי זמן קצרים (זה לא מפתיע כמה זה דומה לדינמיקה של שימוש בסמים), ומה עלי לעשות באופן טבעי כדי להחלים בצורה שלמה ולחזור לנשימה בריאה שפעם היתה לי. לקח לי מאמץ מרוכז של כארבעה חודשים לנקות לחלוטין את האסטמה והברונכיטיס. כיום אני נושם חופשי, מתאמן בפעילות אירובית אינטנסיבית בסביבות 1-2 שעות ביום, ואוכל כל מה שאני רוצה ללא תגובות אלרגיות קשות מה גורם למחלות נשימתיות בכלל, ואסטמה וברונכיטיס בפרט, להיווצר, ולהחליש כל כך את הסובלים ממצבים אלו. הבנתי מה צריך לעשות כדי להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את החולה למצב הראשוני בו נהנה מנשימה בריאה ובריאות ללא דופי.
עצם היותי פסיכולוג המתמחה במשך שנים ברפואת גוף-נפש, נתן לי את האומץ לא להיכנע לדרישות המערכת הרפואית המשדרת ללא ליאות שלכל מחלה יש פתרון תרופתי או ניתוחי. יכולתי לקחת את ההבנות שלי לגבי מצבי האישי ולהכליל אותן על לקוחותי הסובלים מבעיות דומות. אותם לקוחות שהחלו בטיפול שכיוונתי ספציפית לבעיות נשימה, החלו להפגין תוצאות חיוביות בחייהם שלהם.
בעיקרון, להבין את הדינמיקה של היווצרות מחלת האסטמה וההתגברות עליה הם נושאים לא מסובכים כלל ועיקר. המעניין הוא, שכשאנחנו צופים בתינוקות הנולדים וחיים את שנותיהם הראשונות, רובם המכריע לא סובל מכל בעיות נשימה. נשימת הילד הבריא היא נשימת סרעפת, כלומר, הבטן יוצאת החוצה בשאיפת אוויר,וחוזרת פנימה בנשיפת האוויר. החזה אינו זז כלל בזמן נשימה במנוחה, הנשימה לשני הכיוונים שקטה ושטחית ואיטית, ובעיקרה, מתבצעת מהאף ולא מהפה.
אז מה קורה שמצב זה משתנה לרעה אצל חלק מהם כשהם גדלים? אחד או חלק או כל ארבעת הגורמים הבאים מתחיל להתערב בחייהם לרעה:
1.   תפיסת אירועי חיים מרכזיים בחייהם לאורך זמן כמאיימים על הקיום שלהם. זוהי תפיסה סובייקטיבית ולא בהכרח אירועים מאיימים
2.   התזונה שלהם מאבדת את הערכים החיוניים והם מתחילים לפתח אלרגיות ורגישויות למזונות שונים
3.   התנאים הסביבתיים שלהם משתנים לרעה (קור/חום קיצוניים, יובש/רטיבות קיצוניים, חשיפת יתר לכימיקלים/קרינות, גלים רדיואקטיביים, חומרי ביגוד לא מתאימים ועוד)
4.   חסר קיצוני בהתעמלות פיזית (משחקים פיזיים, ריצות/הליכות/ריקוד ועוד)
גורמים אלו מפעילים לחץ על מנגנון מערכת הלחץ. כל פגישה עם אחד או יותר מגורמי לחץ אלו יוצרת הפרעת נשימה זמנית. אורך ההפרעה עומד ביחס ישר לאורך החשיפה לאחד או יותר מארבעת הגורמים לעיל. כמובן שככל שיותר גורמי לחץ יופעלו על המערכת, ולאורך זמן ממושך, כך מערכת הנשימה תופרע מהקצב הרגיל שלה לאורך זמן רב יותר.
תארו לעצמכם ילד בן 9 חוזר מבית הספר לאחר שננזף על ידי המורה על כך שלא הכין את שיעוריו ובמקום זאת העדיף להפריע לאחרים. אם דברי המורה ונימת דבריו איימו על הילד והפחידו אותו, וכתוצאה מכך הוא יושב להכין את שיעוריו מתוך פחד מהמורה, אולי גם יאבד את התיאבון מהחרדה שנוצרת בו. במקום לאכול את הארוחה הבריאה של אימו הוא אוכל חטיף מלא שמן, ומכיוון שתקופת השנה היא חורף, הוא לבוש בגדים מאד חמים, אך בבית דולק החימום והוא מזיע מרוב חום אך מתרכז בהכנת השיעורים ומתעלם מהטמפרטורה הלא תואמת. כבר כאן, הילד חשוף למנה לא קטנה של לחצים. כל לחץ כזה נתפש על ידי המערכת הנפשית הלא מודעת כמאיים, ואיום זה פוגע בסדירות מערכת הנשימה (ראיתם פעם ארנבת המלחכת עשב ופתאום שומעת רעש מרוחק? באופן מיידי הארנבת קופאת על מקומה, עוצרת את נשימתה ומנסה להעריך את גודל הסכנה). כאשר נוצרת חשיפה ממושכת (מספר חודשים עד מספר שנים) של הילד הנ”ל לעומס הגורמים המלחיצים, יש חשש שהילד יפתח בזמן זה בעיית נשימה, קרוב לוודאי אסטמה.
הפרעת הנשימה הזמנית עקב חשיפה לגורם לחץ כלשהו, היא האטה בקצב הכנסת האוויר בשאיפה לריאות. באופן טבעי, האטת קצב השאיפה תקטין את כמות החמצן הנדרשת לגוף. באופן אוטומטי, הילד ינסה לשאוף יותר אוויר פנימה כדי להשיג את כמות החמצן החסרה. הניסיון הזה ילווה בשאיפה עמוקה יותר שתביא איתה יותר אוויר המכיל בחובו יותר חמצן. ככל שמספר גורמי הלחץ מתגבר, וכל זאת קורה במצב מנוחה, לא במצב של פעילות גופנית אינטנסיבית, כך שאיפות הפיצוי על החסר בחמצן הולכות וגוברות. בשלב מסויים, מרוב חשיפה לגורמי לחץ לאורך זמן, הנפש מתחילה לצפות גורמי לחץ ומקדימה רפואה למכה, היא מתחילה לשאוף יותר ויותר אוויר, והיא יוצרת הרגל הנקרא “נשימת יתר”. ככל שיותר אוויר נכנס, כך יותר אוויר חייב לצאת. מצוקת חוסר החמצן גורמת לגוף לנשום נשימות מהירות יותר, עמוקות יותר, פנימה והחוצה, ובעיית הנשימה מתחילה להתבסס כהרגל. זו כבר לא נשימת התינוק הנינוחה, שקטה ואיטית, אלא, זוהי נשימה מהירה, רעשנית ועמוקה. כשזה הופך להיות המצב הטבעי של הילד, במקביל הוא מתחיל להתלונן על מצוקת נשימה. ביקור אצל רופא המשפחה מבהיר שהילד לקה באסטמה. אמנם אין לזאת תרופה אומר הרופא אך יש ברשותנו מגוון גדול של תרופות שיקל על הסימפטומים. זהו השלב בו הילד נידון לאסטמה לכל חייו.
כאמור, אין כאן כל מיסתורין; הבנת היווצרות התהליך פשוטה. להיפטר מההרגל וללמד את הילד להפסיק את נשימת היתר, ולהתמודד עם אחד או חלק או עם כל ארבעת גורמי הלחץ שלמעלה זה כבר יותר קשה מפני שזה דורש מאמץ של התמדה ועבודה. רוב האנשים יבחרו בתרופות כי ההקלה מסימפטומים היא מיידית. יש חלק קטן מחולי האסטמה שאינו מודע לתכנים אלו אותם הסברתי כאן, ובהחלט הם מוכנים להתגייס כדי לרפא את האסטמה שלהם באופן טבעי. הבלוג הנוכחי מכוון לקבוצה זו.
הצעד הראשוני הנחוץ הוא לחנך את הגוף מחדש כדי לבטל את המכניקה של נשימת היתר. לשם כך כדאי להתחיל להתאמן יומיום במשך 20-30 דקות במכשיר לאימון נשימה פרולוב. מכשיר זה הוא טבעי לחלוטין, אינו משתמש באיזשהם חומרים או תרופות. רק אימון נקי של מערכת הנשימה שמטרתו היא ללמד את הגוף לחזור לנשום טבעית ולהפסיק את נשימת היתר. אולי זה המקום לציין שמחקרים באוכלוסיות החיות בחברה המערבית, מוצאים שקרוב ל 90% מהאוכלוסייה נושמים נשימת יתר. אפשר למדוד את זה בצורה פשוטה. ספור כמה נשימות אתה נושם בדקה. נשימה היא שאיפה ונשיפה. אל תתחרה ואל תתאמץ, פשוט מדוד במצב מנוחה כמה פעמים אתה נושם בדקה. נשימה נורמלית תהיה 12-14 נשימות בדקה. יותר מכך, יש לך בעיית נשימה. מעל ל 20 נשימות בדקה זהו מצב אסמתי. פחות מ 12 נשימות בדקה אתה במצב נשימתי טוב.
במקביל לאימון הנשימתי לחינוך מחדש של מערכת הנשימה, חייבים להקדיש התייחסות רצינית יותר לארבעת גורמי הלחץ המוזכרים כאן ובעיקר, אם מדובר בנשימה, להיכנס לפעלות גופנית מסודרת שתגביר את מחזוריות הדם ותגביר את החימצון של כל תא ותא בגוף.
להפוך את היוצרות על מחלת האסטמה זה לא תהליך פלאי של הוקוס-פוקוס. נדרשת כאן עבודה, פיתוח מודעות, התמדה ומאמץ לאורך זמן. אך כשהאדם האסמטי מאפשר לתנאים אלו להתקיים, התוצאות לא יאחרו לבוא. האימון על מכשיר פרולוב הוא למעשה כמו אימון כושר בתנאי גיאוגרפיים של הרים גבוהים בהם האוויר דליל. אחרי חודש וחצי חודשיים מתחילים להבחין בתוצאות. חשוב להבהיר שהתוצאות מאד אישיות ותלויות בהרבה גורמים אישיים של המתאמן אך התוצאות תראינה.
זהו תהליך מעשי ואפשרי, ואם אתה הסובל מאסטמה, בוחר באפשרות של פרידה משלל התרופות והסימפטומים שמכתיבים את חייך, אני נמצא כאן ואשמח לענות על כל שאלה.

דר. אורי קניג