האם מטפל אייפק דואג לעצמו, באמת

מטפלים חברים יקרים.
לפני כשבוע העברתי סדנת קלפים להורים לילדים חריגים, במהלך הסדנה נתקלתי כמו בסדנאות רבות בעבר בתגובות העוצמתיות המתעוררות בהורים בעודם מתמודדים עם הצרכים המיוחדים של ילדיהם. שאלות בדבר היכולת להתמודד, הקושי לפגוש מקומות חלשים בארועים המצריכים חוסן רגשי , האתגר להישאר ולשמור על ה"סנטר" ועל בטחון עצמי בתקופות של חוסר וודאות .תוך כדי תהליך העבודה ותהליכי המודעות הנחווים בסדנה הרהרתי בתלמידי הרבים, ובמספרם ההולך וגדל של מטפלים אלטרנטיביים, מטפלי אייפק ואחרים. על האתגרים הרבים העומדים בפניהם, ועל סיטואציות שמעירות קולות רדומים , מפגשים המייצרים תחושה של אי נוחות , שעמום, לחץ, עצב, שמחה, ספוק וכד' האם גם אתם כמוני, מתייחסים למקום המיוחד של המטפל בתהליך ? האם אתם רואים עצמכם ככלי טיפולי חי נושם מרגיש, אשר יש לטפח ולהזין אותו על מנת שיהיה מאוזן, מתי לאחרונה טיפלתם ביכולת ההכלה שלכם כמטפלים, ביכולת להיות כנים עם עצמכם לגבי רגשות שצצים עקב טיפול כזה או אחר? בסמינר אייפק החדש להכשרת מטפלי איפק הנפתח בימים אלו. אני מתכוונת להתמקד ולהקדיש זמן רב יותר לתהליך האישי שעובר כל תלמיד בדרך להכשרה ואדגיש שוב ושוב שימת לב . בפאן האישי אני מזמינה אתכם להיות ערים לתחושותיכם בעת הטיפול עצמו, וכמובן לאחריו להיות כנים ביחס לרגשותכם , אם יש צורך לרשום לעצמכם הערות ולהתייחס אליהן במיפגש שלכם עם עצמכם. ואל תשכחו גשו לסופרויז'ן על מנת לקבל הדרכה בברכת הצלחה,

ד"ר חמד מידן
יועצת ומרצה בקורס מטפלי איפק – איפק