תשוקה ומחלה

לפני מספר ימים פרסמה ליאת שפר-בן-יעקב פוסט בבלוג בנושא אושר ודיכאון. אני רוצה להתייחס לפן מסויים של האושר אשר מתייחס לבריאות אופטימאלית או יכול לדרדר אותנו להיווצרות מחלה. אני מדבר על תשוקה (passion).בתחילת שנות התשעים, עוד לפני שפיתחתי את אייפק ולפני שהייתי מעורב בנושא של רפואת גוף-נפש, שכרתי קליניקה בבניין משרדים רב קומות בו רוב המשרדים היו בבעלות חברה אמריקאית בענף הבידור ומאות אנשים עבדו שם במשרדונים קטנים. שמתי לב לשיחות שניהלו העובדים בינם לביו עצמם במעליות שנעו מהחנייה לקומות השונות. השיחות ששמתי לב אליהן היו בעיקר ביום שני בבוקר (תחילת שבוע העבודה) ויום שישי אחרי הצהריים (סיום שבוע העבודה). ביום שני בבוקר השיחות נשמעו כמו “אוי ואבוי, שבוע שלם לפנינו” וביום שישי אחרי הצהריים השיחות נשמעו כמו “תודה לאל, השבוע הסתיים”. כשהתופעה הזו התמידה, אני זוכר שחשבתי לעצמי איזו חווייה קשה היא לאדם לעבוד ולהשתכר בעבודה אותה הוא לא אוהב, אינו מגוייס אליה, אינו מרגיש תורם ובעל משמעות, אינו מרגיש כל תשוקה ביחס לעבודתו.
ובכן, לא הרבה השתנה אצלי בקשר למחשבות האלו, אך בכל זאת, למדתי בשנים מאז הרבה על הקשר בין אושר ובריאות. אלו מכם שחוו התאהבות, את תחושות ההיסחפות לאהוב אדם אחר, להרגיש חלק משמעותי מזוגיות, להרגיש שכל דבר אפשרי בחיים, להרגיש בריאים בגוף ונפש (למי יש זמן לחלות, להצטנן, לפתח שפעת כשאנחנו מאוהבים). מחקרים לאורך השנים מוצאים שמערכת החיסון של אדם מאוהב נמצאת חזקה ויציבה הרבה יותר מהמערכת החיסונית אצל אלו שאינם מאוהבים. לתשוקה כמו להתאהבות, אין היגיון; קשה לאדם להסביר את הסיבות לכך שיש בו תשוקה לנושא מסויים, לקריירה מסויימת, לתחביב מסויים, לאדם מסויים. אי אפשר לשכנע שתשוקה של אדם הגיונית. אך התשוקה הקיימת, כשהיא קיימת אצל הרבה אנשים, היא כוח מניע ובאמצעותה האדם המשתוקק מרגיש שהוא כובש עולמות. האחד כובש ומקבל הכרה מרבים והאחר כובש עולמות בתוך עצמו ואינו מקבל הכרה על פרי תשוקתו מאחרים ועדיין, עוצמות התשוקה עומדות בעינן ללא קשר לתוצאות. לדוגמא, סופר שכותב ספר וזוכה לתהילת עולם לעומת סופר שכותב ספר הנח לו על מדפיו ולא יוצא החוצה אל העולם. יכול להיות שלשני הסופרים תשוקה רבה בעוצמה דומה שהתבטאה בכתיבת הספרים, למרות שהאחד השיג תוצאות חיצוניות והאחר לא.
טיפול אייפק הוא טיפול מיוחד. הוא מיוחד מפני שהוא מסתכל על העולם בדרך שונה, מזווית אחרת, על הקשר בין בריאות וחולי. פרסום הטיפול ברבים, המגנט שהוא משמש להרבה מטופלים הוא תולדה של תשוקה של המטפלים העוסקים בטיפול, הדרך בה למדו את השלבים השונים, הדרך בה התנסו בו, בדרך בה האמת של הטיפול נגעה בהם. באופן טבעי, בדרך למידת הטיפול וצבירת הניסיון הטיפולי, אלו יכולות להיות רצופות אצל מטפלים רבים עם מתחים, חוסרי ביטחון והיסוסים שיכולים לאפיין מטפלים מתחילים בכל תחום טיפולי. התשוקה לדעת עוד, להשתכלל, לקבל פידבק מאחרים, לראות את השינויים שחלים במטופלים, נותנים להרבה מטפלים תחושות של אושר.
כשתשוקה הינה כמו דלת פתוחה היוצאת מתוך בית סגור אל העולם, האושר שהולך ונבנה כתוצאה מהתגברות התשוקה, מורכב מאינספור חוויות, לימודים, מעידות, הצלחות, לאורך תהליך הגדילה כמטפלים.
זו שאלה חשובה לכל אדם לשאול את עצמו שאלות אלו: “האם אני משתוקק בחיי למשפחה, לחברים, לקריירה שלי?” “האם אני מרגיש אושר במעורבות שלי בתחומים אלו?” ואם אתמקד ספציפית במטפלי אייפק: “האם אני מרגיש תשוקה לקריירה המיקצועית שלי כמטפל אייפק? האם אני חש שביבי אושר אחרי פגישות טיפוליות, אחרי שאני פותר אתגרים מקצועיים?” מקווה בשבילכם שבהרבה פעמים התשובות לשאלות אלו יהיו חיוביות.

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק

מחשבה אחת על “תשוקה ומחלה

  1. פורסם ב 26 לנובמבר 2013
    האם מותר לי להיות מאושר?
    בהקשר הזה אני באמת שואלת הרבה פעמים מטופלים שלי את אותה שאלה (כמו גם את עצמי). ובמקרים רבים התשובה שלהם היא שאי אפשר. אי אפשר לשנות, אי אפשר להיות מאושר. מעין השלמה עם המציאות ועם דכאון יום שני ומה שעומד מאחוריו. הרצון שעוד שבוע יעבור ויגמר.
    עם השנים מצאתי שהקושי המרכזי של אנשים הוא לאו דווקא למצוא את אותו תחום שיגרום להם להיות מאושרים, אלא קודם כל להרשות לעצמם להאמין, שזה אפשרי בכלל עבורם. לקום בבוקר בשמחה ובציפייה ליום חדש.
    לא חינכו אותנו שזה ערך ששווה להתאמץ עבורו. לא לימדו אותנו שזה בכלל משהו שאפשרי עבורנו -
    באמת להנות מהקריירה המקצועית שלי, מהמשפחה, מהחברים.
    מאחלת לכולנו שנדע שמותר שיהיה לנו טוב, שזוהי זכות טבעית לנו, והיא גם אפשרית עבורנו.

סגור לתגובות.