גיל ההתבגרות – פרשת דרכים משפחתית-אייפק 1

ד"ר אורי קניג
ינואר 2008

מתבגרת הולכת לאיבוד

לפני מספר שנים קיבלתי לטיפול מתבגרת כבת 16, שלטענת הוריה היא מתדרדרת במהירות; במהלך פגישותי עם המתבגרת, התחוור לי סיפור טיפוסי למשפחות שילדיהם הגיעו לגיל ההתבגרות.
במהלך 14 השנים הראשונות לחייה, היא הייתה סמל להצלחה; תלמידה מצויינת, חברותית, ששימשה מקור גאווה להוריה, הקשיבה להם, שיתפה פעולה איתם והתחשבה. התפתחותה הגופנית החלה לתפוש תאוצה בחצי השני של גיל 13 ועימה החל לגבור העניין בבני המין השני. היה לה יופי מיוחד שמשך תשומת לב לא רק אל המיניות שלה, אלא גם נתנה הרגשה של חוצפה המעורבת בביישנות, וזרם הבנים המצלצלים אליה ובאים לבקר, הלך וגבר.
תשומת הלב החדשה שקיבלה בשפע וללא מאמץ, מצאה מאד חן בעיניה; לפתע יחסיה עם משפחתה הקרובה והרחוקה נראו משעממים ולא מלהיבים לעומת הכיף שהיא חוותה עם החברה. היא החלה לחזור בערבים בשעות מאוחרות, לא נתנה להורים דין וחשבון על מעשיה, והם הרגישו שהם מאבדים את השליטה על ילדתם. הדרך היחידה להתמודדות עם המצב היתה הטלת הגבלות ומתן עונשים, מה שרק הגדיל את הכעס וחוסר התקשורת, וריבים וצעקות הפכו למחזה שכיח בבית. היא החלה למצוא דרכים לעקוף את ההגבלות והחלה לשקר ולהעדר מהבית. הקש ששבר את גב הגמל היה העלמותה מן הבית ליומיים; בשלב זה פנו אלי לעזרה.
היא היתה מוכנה להיפגש איתי כשהשתכנעה שלמרות שהוריה שכרו את שירותי, זה לא אומר שאני הנציג שלהם. היא ראתה שלמעשה יש כאן קונפליקט ואני, כאדם אובייקטיבי, עשוי לעזור למשפחה לקבל את השתנותה. בפגישות שטחה טענות על היותה לא מובנת במשפחה, שהוריה רק רוצים לשנות אותה ואינם מתחשבים ברצונותיה. מאוחר יותר החלה לעסוק יותר בעצמה, והחלה לגלות מהם ערכיה ורצונותיה, ומצאה דרכים יעילות למלא את צרכיה.
הוריה עברו קושי להיפרד ממנה ולהבין שילדתם הקטנה אינה קטנה יותר ושהיא מסוגלת למלא חלק גדול של צרכיה ללא עזרתם. היה להם קשה לסמוך עליה שהיא תהיה בסדר בלעדיהם ושחלק מרגשותיה מופנה גם לאנשים אחרים מחוץ למשפחה. במהלך הטיפול הם פיתחו בהדרגה יכולת לשאת יותר ויותר מצבים בהם בתם הביעה דעות שונות משלהם ולהתרגל לעובדה שלא תמיד היא רצתה להיות איתם. בשלבים אלו, החלו הקונפליקטים לגווע לאיטם.
במאמר זה, הייתי רוצה לשפוך יותר אור על גיל התבגרות, ההיבטים השונים של מה צפוי כאשר הילדים מתבגרים ואיך להתמודד עם קשיים עתידיים. הרבה הורים מאמינים שאם לילדם בן העשרה יש קשיים, זוהי בעייתו בלבד; האמת היא שקושי של המתבגר הוא קושי של המשפחה כולה, והשתנות של המתבגר מעמידה את המשפחה כולה בצומת דרכים בה כולם חייבים להתארגן לקראת דרך חדשה, ועל כך נדון בהמשך.

דרישות ההתפתחות של גיל ההתבגרות

מתבגר של היום, חייב להתמודד עם חיים מורכבים יותר מאשר צריכים היו הוריו בהיותם בגילו. הקדמה הטכנולוגית, המתירנות המינית, השינויים הפוליטיים הקיצוניים העוברים על העולם ומחסום מחלת האיידס הם חלק מהגורמים המקשים על חייו, ונותנים לו להרגיש פעמים רבות בדידות וחוסר יכולת לקבל עזרה.
גיל ההתבגרות, במובנים מסויימים יכול להחשב כאחת התקופות הקשות בחיי האדם, אם לא הקשה מכולן. המתבגר עובר בתוך כמה שנים אינטנסיביות מהפך טוטאלי בחייו, בסיומו הוא אמור להיות אדם בוגר האחראי למעשיו ומודע לרגשותיו. המעבר הזה אינו חלק, ודורש פיתוח מיומנויות המקיפות תחומי חיים רבים ומגוונים בזמן קצר ביותר.
המטלה המרכזית העומדת בפני המתבגר היא גיבוש זהותו האישית. ישנם מקרים בהם המתבגר משיג בשלות נפשית קודם להשגת בשלות גופנית, ואפשר למצוא מתבגר מפותח מבחינה גופנית אך ללא בשלות נפשית מספקת. בגיל ההתבגרות יש פערים גדולים בין דימוי חיצוני ודימוי פנימי.
ישנם מספר נושאים מרכזיים אותם חייב המתבגר לפתור:
1. גדילה פיזית – תהליך צמיחת הגוף ושינויים במערכת ההורמונאלית מציבים דרישה בפני המתבגר להסתגל נפשית
לשינויים החיצוניים והפנימיים אותם הוא עובר ולבנות רציונל שיעזור לו להסביר לעצמו מי הוא ומה הוא בהתייחס
לשינויים אלו.
2. התפתחות מינית – שינויים הורמונאליים הבאים בד בבד עם התפתחות איברי מערכת המין מעוררים במתבגר
תחושות ודחפים להם לא היה ער קודם לכן והוא מוצא עצמו חושק ונחשק, ונדחף להתנהגויות אשר לא תמיד ברורות
בעיקרן. נושא המיניות, עם כל היותו פתוח לכל, ובדור בו הוא יכול לקבל תשובות אינטלקטואליות לכל שאלה שעולה בו
באמצעות האינטרנט, עדיין הוא מוצא עצמו לא מסוגל למצוא תשובות מיידיות לדחפים החדשים ודרכי פורקנם. ובנוסף,
הוא צריך להסתגל בכל הרמות להתנהגויות חברתיות בהן הוא אמור להציג עצמו בהתאם למינו הביולוגי ובלבולים
באשר לנטיות משיכה לאחרים בני אותו מין, שאלות בדבר הזהות המינית שלו ועוד.
3. התפתחות אינטלקטואלית – המוח מגיע לשיא התפתחותו הפיזית בסביבות גיל 16, והוא מסוגל לעבד מידע ולפתור
מצבים בשיאו וכמו כן מסוגל לצבור מידע בצורה מסיבית. שם עולות הדרישות החברתיות של הצלחה בלימודים,
התפתחות הזהות של הכושר השכלי, זהות יכולת קליטת ועיבוד אינפורמציה, ומכאן, התפתחות המרכיב
האינטלקטואלי של הדימוי העצמי.

המתבגר נמצא בבלבול מתמיד הנובע מהציפיות השונות הבאות מן המערכות השונות בהן הוא חי – משפחה, בית-ספר, חברה, מדינה מחד, ומגודש הלחצים ההתפתחותיים העולה מתוכו מאידך, ואלו וגם אלו, תורמים להיווצרות תחושות מתמידות של חוסר יציבות ואי- ידיעה באשר למה צופן העתיד.

החוויה הפנימית של המתבגר

אדם בוגר שמוכן לחיות את חייו במלואם תוך מימוש מלוא יכולותיו, הוא אדם שפתר את דילמות גיל ההתבגרות שלו. דילמות שלא נפתרו, עלולות ללוות את האדם לאורך כל חייו ולגרום לו להרגיש "תקוע".
הרגשה של תקיעות היא הרגשה המאפיינת מתבגרים רבים. המתבגר שואף להיות עצמאי אך אינו מרגיש עצמאי מבפנים. זה מפחיד ומייאש להרגיש את התלות החזקה בהורים ובו זמנית לחוות את גופו גדל, להבין יותר דברים, לחוות תשוקה מינית ועוד חוויות חדשות. הוא מרגיש שהוא גדל ומתבגר מצד אחד, והוא מזהה את ציפיות הסביבה שיתנהג וירגיש כמו מבוגר אך הוא מרגיש הרבה פעמים כמו ילד קטן, אך מבין שאסור לו להראות זאת החוצה כי זה לא בסדר. וכך חייו הופכים להיות מורכבים מקונפליקטים של תלות עצמאית, ציות-מרידה, הבעת עצמו-חיקוי אחרים ועוד. כאשר הוא לא ברור עם עצמו, הרבה פעמים מרגיש המתבגר תלוש, מיואש, בדרך ללא מוצא. אף אחד לא מבין אותו ואין כיוון ממנו הוא יכול לקבל הדרכה נכונה.
מחקרים רבים מוצאים שאחוז ההתאבדויות באוכלוסייה גבוה במיוחד בקבוצת גיל העשרה. דרך התמודדות נפוצה של מתבגרים עם בעיותיהם היא, השלכת הקונפליקטים הפנימיים שלהם, מחוץ להם, להאשים גורמים חיצוניים כאחראים לבעיותיהם, והמטרה הראשונה הנוחה להם היא ההורים והמשפחה.
ההורים מסמלים את כל מה שיודע הנער ומרגיש על החיים; המתבגר רואה בהורים כאחראים למצבו. להצלחותיו ולכשלונותיו. מכיוון שאין לו עדיין תחושה של זהות עצמית, נוח לו להטיל את כל האחריות לבעיותיו על הוריו, והאחריות להצלחותיו, על אחרים. אין לו יכולת להפריד את עצמו מהוריו מבחינה רגשית והוא עושה זאת בצורה מלאכותית על ידי פיתוח התנהגויות אנטי; הוא מתנגד להורים, להוראותיהם, לדעותיהם, מתנתק מהם, ולא משתף אותם בעולם שלו. כאשר המתבגר מאבד את ביטחונו האישי בצורה קיצונית ואינו מרגיש היכולת למרוד, להביע את רגשותיו החוצה, הוא נשאר מופנם ויכול לשקוע לתוך דיכאון עמוק ולאבד עניין במה שקורה מסביב, ובמקרים קיצוניים, אף לפנות להתאבדות. דרך התמודדות אחרת של המתבגר היא הדחקת רגשותיו והתנהגות כאילו שום דבר לא קרה, הבעת הרגשות מודחקת, והם מופנים פנימה אל הגוף והופכים לבעייה גופנית, ועל כך בקטע הבא.

המשך קריאה חלק 2