חופשות, הפסקות וסיומים – חלק 1

חופשות, הפסקות, סיומים

ד"ר אורי קניג  מרץ 2004

חלק 1

עם השנים הולך ומצטבר אצלי יותר ניסיון עם נושא חופשות ו/או הפסקות ו/או סיומים. ישנן תקופות בשנה בהן יש חגים, אירועים, חופשת קיץ, שבהם כולם בחופש. ישנן תקופות חופש פרטיות שאדם יוצא לחופשה באופן פרטי ללא קשר לאירוע לאומי. ישנן חופשות בגין הריון/לידה, מחלה, אבל, וישנם מצבים בהם יוצאים לפנסיה, מסיימים פרוייקט, מתפטרים או מפוטרים ממקום עבודה ועוד.
הפסקות הן חלק מרצף החיים. מפסיקים לעבוד בסוף היום, יוצאים להפסקת צהריים, יוצאים להפסקת סוף שבוע.
הרבה בעיות מטופלים קשורות בחופשות/הפסקות/סיומים, נובעות מהן ומתפתחות מהן. העיניין הוא שמטופלים אינם שמים לב להקשרים של בעייתם לאירועים בעברם. אני מתאר לעצמי שרבים מכם עברו את החווייה של גילוי הקשר של בעיית מטופל שלכם לאירוע בעברו, מבלי יכולת המטופל עצמו לראות ולקשר את תחילת הבעייה לאירוע רציני בחייו שהתחיל באותה תקופה.
חוסר מודעות זה להקשרים, יבוא לידי ביטוי גם בנושאי חופשות/הפסקות/סיומים. אם אנחנו כמטפלי IPEC נפתח את המודעות שלנו לאפשרות הבעייתיות הפוטנציאלית בנושא זה, נוכל לשאול את השאלות הנכונות ובכך לזרז את תהליך הריפוי. הרבה מחקרים לאורך שנים מוצאים שכמות התקפי הלב בזמן יציאה לחופשה ובזמן פרישה לגימלאות עולה בצורה משמעותית מהכמות הנמדדת אצל אנשים הנמצאים במקום עבודה סדיר ואינם בחופשה בזמן המדידה.
כמטפלי IPEC , אנו חייבים לפגוש את הלקוחות שלנו כאשר אנחנו נמצאים בו זמנית בשני מקומות; מקום אחד הוא האדם האיכפתי המרגיש לעזור לזולת, מקשיב באוזן חדה לתלונות המטופל, מה נאמר בגלוי ומה נאמר בין המילים. המקום השני בו מטפל IPEC נמצא הוא הפילוסוף; פילוסופיה היא החשיבה בגדול על החיים, על ההקשרים בין האדם לעצמו, לסובב אותו, ממשפחתו דרך חבריו, דרך דתו, דרך מדינתו ודרך היקום בו הוא חי. מטפל IPEC יעזור למטופל כשנחוץ, להסתכל על בעייתו בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה, פרספקטיבה פילוסופית.
מנקודת המבט הפילוסופית, נוכל להגדיר את חיינו כתהליך של מעבר מחוויה לחוויה, גדולות כקטנות. הנשימה היא חוויה קטנה, המשכית, ובסוף כל שאיפת אויר פנימה, באה הפסקה ולאחריה נושפים את האויר החוצה ובאה הפסקה נוספת.
אנחנו נושמים מהר, קרי הפסקות קצרות בין שאיפה לנשיפה, והמשמעות היא שאנו בלחץ.
החוויות הגדולות בחיינו הן כל שלבי ההתפתחות דרך ממסד הלימוד, למשל.
אנחנו לומדים בגן פרטי, עירוני, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון, וכך הלאה, וכל מעבר משלב לשלב הינו פעימה והפסקה, כך לאורך כל חיינו. אנחנו מקבלים כמובן מאליו את רצף החויות בחיינו וכבני אדם מהישוב איננו חושבים כפילוסופים שכל מה שקורה בתוכנו ומחוצה לנו הוא תהליך זרימה מתמיד של פעימות אשר יש הפסקה בין פעימה לפעימה, וחלק מהפעימות בשלב מסוים פוסקות לתמיד ובמקומות אחרים ובזמנים אחרים פעימות חדשות מתחילות.
כשמטפל IPEC ניגש למטופל כשהוא חדור בהכרת התופעה המתמדת הזו, יהיה קל לו יותר לעזור למטופל לראות, להבין, להרגיש ולפתור את הקשיים הקשורים להפרעות בזרימת פעימותיו, לסיומים של פעימות מסוימות ולהתחלות של פעימות חדשות.
החולשה הפסיכולוגית הקשה מכולן היא תחושת הבדידות, התחושה של ניתוק, של חוסר שייכות, שאף אחד בעולם אינו יודע אותי, מבין אותי ואכפת לו ממני.
אנחנו כמטפלי IPEC יכולים לעזור רבות דרך תהליך זיהוי וניקוי המחסומים הרגשיים, הפיזיים והרוחניים. אך אם וכאשר נוכל להסביר ולהעביר למטופל את חוויית הזרימה האינסופית של הפעימות בטבע, נוכל להגביר בצורה משמעותית את עוצמת הטיפול, להקל בהרבה את לחץ הבדידות, ולהתחבר למעגל החיים הכולל.
מתוך החשיבה על נושאים אלו, רציתי לשתף אתכם במחשבותי על נושא העבודה עם חופשות/הפסקות/סיומים, איך להעמיק את ההערכה, איך לעזור למטופל להעמיק את ההבנה הפנימית שלו, השכלית והרגשית, לגבי אופן היווצרות המחלות בו ודרכי הבראתן.

הגדרת סוג החופשה/הפסקה/סיום

לכל סוג חופשה/הפסקה/סיום יש משמעות שונה בעיני אנשים שונים. לאחד, חופשת חג תגרום מצב רוח דיכאוני ואילו חופשה פרטית תרומם את רוחו, בעוד האחר יחווה זאת בצורה הפוכה. אחד ייצא לגמלאות ויחגוג בעוד האחר יכנס לדיכאון קשה. בואו נראה ונבין יותר לעומק את סוגי החופשות/הפסקות/סיומים.

חופשה לאומית/ארגונית

ימים רשמיים של חגים דתיים, אידיאולוגיים, על ידי המדינה, על ידי ארגון מקום העבודה וכ´ו. המצב המאפיין את האדם בזמנים אלו הן התנהגויות המוכתבות מלמעלה. יש מעט חופש בחירה לפעילויות פרטיות, ואלו ש"בוחרים" לנהוג על פי כלליהם הפרטיים בזמנים אלו, מסתכנים בסנקציות חברתיות,
ובמקרים מסויימים אף בסנקציות רשמיות. המטפל העובד עם מטופל שחזר מחופשה כזו, או עומד לצאת לחופשה כזו, ישתדל להבין (כמובן כשיש אינדיקציה לכך) מה המשמעות של החופשה בעיני המטופל, מה הם לדעת המטופל הכללים והחוקים המאפיינים התנהגות בזמן חופשות אלו (למשל בימים נוראים-הליכה לבית הכנסת, צום וכ´ו), איזה יחס רגשי יש למטופל כלפי חוקים אלו. חשוב כאן לבדוק את ההסבר המודע של המטופל לעומת חקירה באמצעות מבחן שרירים כדי להבין את הצדדים הלא מודעים שהמטופל אינו מסוגל להביע, פוחד להביע, מכחיש רגשות הקשורים לחופשה ועוד רגשות ונושאים לא מודעים.
זה מזכיר לי לקוחה שהציגה את בעייתה ככאבי בטן עונתיים שהרופאים אינם מוצאים כל ממצא. העונות שכאבי הבטן תוקפים אותה הן הסתיו והאביב. נשמע מתאים לחילופי מזג האוויר. לפני שהסתערתי לטפל בכיוון חילופי מזג האוויר, תישאלתי יותר לעומק מתי הפעם האחרונה שזה קרה ועוד כמה פעמים לפני כן, ולהפתעתי כי רבה, באופן מקרי הסימפטומים קרו בסביבות ראש השנה ופסח.
צירוף המקרים הנ"ל הוביל את הטיפול בכיוון אחר כמובן, ובמקום לטפל בכל האלרגיות האפשריות לקור חום ושאר מרכיבי מזג האוויר, נכנסנו לדינמיקה המשפחתית בהווה ובעבר, מה שבהדרגה החל לשחרר אותה מכאבי הבטן.

חופשה פרטית

אדם יוצא לחופשה פרטית פעם בכמה זמן. זוהי חופשה בה אדם רשאי לבחור בצורה שלמה מה הדרך בה יבלה את חופשתו. הבעיות מתעוררות כאשר הרבה אנשים יוצאים לחופשות פרטיות ומוצאים עצמם מתפשרים לגבי בחירתם, נכנעים ללחץ סמוי ו/או גלוי לגבי מה "הדרך הנכונה" לבלות את חופשתם. הלחץ יכול לבוא מהמשפחה, חוג החברים, קולגות בעבודה, וגם לחץ פנימי של האדם התוהה בליבו איזו צורת חופשה תראה טוב בעיני החברה. אותם אנשים שאינם באמת בוחרים בצורה שלמה את חופשתם, ונכנעים ומתפשרים, יש סיכוי שהכניעה תיצור לחץ פנימי שהאדם אינו מסוגל להביע, ואז הסימפטומים יתחילו לצוץ. וישנם גם אלו שכבר שנים לא יצאו לחופשה כי "יש המון עבודה לגמור", כי "אני לא יכול להרשות לעצמי", כי "מה כבר יצא מחופשה? סתם בזבוז זמן", ועוד כהנה וכהנה תירוצים.
מטופלים אלו יופיעו בחדרי ההמתנה שלכם ויסבירו לכם שכאבי הראש, הבטן, השרירים, שהתחילו לפני כמה ימים הם אלרגיה למשהו שהם אכלו, שתו, נגעו, ולא עולה בדעתם לחבר את כאבי השונים למה שהם עוברים, יעברו ו/או עברו בחופשתם הפרטית, ו/או תחושות רעות על כך שאף פעם אין להם חופשה וכ´ו.

כמו שלמדנו בסדנאות לא פעם ולא פעמיים, מטופלים המגיעים עם סימפטומים, הרבה פעמים מגיעים עם תיאוריות לגבי הסימפטומים. לפעמים תיאוריות אלו נכונות ולפעמים לא. אתה, מטפל IPEC, אינך נמצא שם כדי לאמת או לסתור תיאוריות אלו, אלא, לבדוק בדרכך האישית מה הסיבה האמיתית לכל שלל הסימפטומים בהם מותקפים מטופלינו. אם בחקירה אתה מגיע לקשר לחופשה פרטית או חוסר חופשה פרטית, חשוב בשלב ראשון לדובב מילולית את המטופל לגבי החופשה שהיתה (או תהיה) , מה מטרת החופשה, מי מצטרף, מה הציפיות, מה לא מוצא חן בכל חבילת החופשה (זמן, מקום, משתתפים, פעילויות, מחיר וכ´ו), למה לא יצא לחופש כל כך הרבה זמן ועוד.
כשהתמונה ברורה, רוצים להעמיק יותר באמצעות מבחן שרירים לכיוון האיזורים הלא ברורים מהתשאול, לגבי נקודות בהן יש סתירות בדברי המטופל, סתירות היכולות לרמז על קונפליקטים לא מודעים או אפילו תת מודעים.
לפעמים תשאול נכון מילולית ולאחריו מבחן שרירים משלים, יכולים לעזור למטופל ליצור את הקשר במוחו, אינטלקטואלית וגם רגשית, בין הסימפטומים והחופשה הפרטית, וקישור זה יהווה טיפול עמוק בבעייתו, ממנו יוכל בקלות להשליך בהווה או בעתיד, את הקישור לבעיות אחרות דומות בחייו.
בהקשר לזה עולה לי מטופל הסובל מכל פגע אפשרי ברמה פיזית, אלרגיות קשות, חולה בתדירות גבוהה, וברמה פסיכולוגית, פקעת עצבים, מתח ופחדים. בתהליך התשאול לגבי הבנתו את בעיותיו, הסביר לי שברור לו מעל לכל ספק שהכל גנטי מכיוון שגם אימו סבלה בצורה דומה ונראה לו שגם סבו, אב אימו סבל מאותם קשיים. מה שבעיקר משכנע אותו לכיוון הגנטי זה שבעיות אלו קורות ללא הפסק במשך שנים. אתם יכולים לנחש כמה לאט התקדם הטיפול. והנה בא היום הנפלא והמטופל יצא לחופש השנתי שלו 10( ימים של טיולים רגליים בטבע עם חברים).
ראיתי אותו לפגישה שלושה ימים אחרי שחזר והוא דיווח לי שכל הבעיות התחילו לחזור כיומיים לאחר שחזר. כשבררתי מה הכוונה הסביר לי שכל פעם שהוא יוצא לחופשה השנתית כל הבעיות נעלמות לחלוטין וחוזרות כשהוא חוזר לחיים השגרתיים. מייד שאלתי איך זה מסתדר עם תיאוריית הגנטיקה שלו והוא הסביר שזו נקודה שבאמת הפליאה אותו תמיד אך אין לו תשובה על כך.

פגישה טיפולית זו, לאחר כמה חודשי עבודה של התקדמות מילימטרית, היתה נקודת המפנה בטיפול. התחלתי לתחקר בשיחה ובמבחן שרירים, את כל המשמעות של החופשה בעיניו, וככל שהעמקתי, הלכה ונחשפה הרגשת דיכאון בחיים, שהכל קשה, שהחיים כובלים, לכולם יש דרישות ממנו, שום דבר אינו מספק את אשתו וילדיו, וכך גם בילדותו, הוריו תמיד דרשו ממנו עוד ועוד ללא הפסקה. בחופשה הוא יוצא לטבע עם חבורת גברים שהם חבריו מהילדות המוקדמת, אין מסלול מתוכנן, יש רק איזור בו הם מתחילים ומתקדמים ונחים ומשחקים איך שבא להם. ככל שראה את התמונה הרגשית שלו, כך הטיפול החל לצבור תאוצה ולהתקדם ובמקביל, ההפסקות בין התקפי האלרגיה והמחלות הלכו וגדלו.

מעבר לחלק 2