חרדה ומצבי לחץ בתקופות משבר בקהילה

חרדה ומצבי לחץ בתקופות משבר בקהילה

דר. אורי קניג אוקטובר 2006
מבוא

בחודש אוגוסט 2006 הנחיתי יום עיון בנושא חרדה ומצבי לחץ בקהילה. זה היה בעיקבות המלחמה בלבנון, והידע שלימדתי שם נשאר מאד חשוב לנו כמטפלי IPEC בעבודה היומיומית שלנו. המאמר כולל נושאים חשובים כמו מצבו הנפשי של המטפל, מצבי FFF, תהליכים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים בזמן חרדה, ציר ההיפותלמוס-פיטואיטרי-אדרנל, והתמודדות טיפול IPEC עם מצבים אקוטיים וכרוניים. אני מאמין שכל אחד מאיתנו נתקל בלקוחות הסובלים מרמה כזו או אחרת של חרדה בחייהם והמאמר יוכל להכין את מטפל IPEC להתמודדות יעילה יותר עם מיקרים אלו, במיוחד כשהמטפל עובד עם שיטת טיפול עוצמתית כמו טיפול IPEC. לאלו מכם שעדיין לא קראו את המאמר, הנה נכונה לכם ההזדמנות הנאותה, ולאלו שכבר קראו אותו, אני מאמין שזה יכול להעשיר אתכם בקריאה נוספת בה תמיד מתגלים דברים עליהם דילגתם בקריאה הראשונה. המאמר מתפרסם באגף המטפלים הסגור בשני אתרי אייפק:
www.ipecisrael.co.il www.ipectherapy.com .
אני מאחל לכולכם קריאה מהנה.
המצב הנפשי של המטפל בזמן הטיפול

הייתי רוצה להתחיל עם הדגשה על מה נדרש ממטפל IPEC באופן כללי בזמן מתן הטיפול ובאופן ייחודי, לגבי טיפול במצבי לחץ. בכל סדנאות IPEC שלמדתם מסדנת המתחילים ולאורך כל השלבים, שמעתם אותי חוזר ומדגיש את חשיבות המצב הנפשי של המטפל. אני מרגיש צורך לחזור ולהדגיש נושא זה כי הוא בנפשנו, והרבה "כישלונות" טיפוליים היו נמנעים לו המטפלים היו לוקחים נושא זה במירב הרצינות לפני כל פגישה טיפולית.
טיפול IPEC הוא טיפול העוסק במדידת מערך האנרגיה של המטופל. לכל אדם, מערך אנרגיה המורכב מאינספור תת-מערכי אנרגיה, אשר יחדיו, יוצרים שדה אנרגטי חי ונושם. שדה זה, מחובר לכל השדות האנרגטיים של סביבות האדם, הקרובות והרחוקות, וביחד, הכל המצא בתוך "מרק" אנרגטי הכולל בתוכו את כל השדות האנרגטיים ביקום.
מכאן, ברור שהשדה האנרגטי של המטפל, נכלל באותו "מרק" אנרגטי.
המיוחד בטיפול IPEC הוא ההבנה ששדה אנרגטי של אדם יכול להשתנות בצורה דרמטית כתוצאה לשינוי בהתכוונות ובמודעות של האדם. אני יכול לעשות מאמץ נפשי לשנות התכוונותי לדקה, לשעה, ליום ובכלל. ככל שההתכוונות שלי ממוקדת יותר, כך זרימת האנרגיה לאורך מערכות גופנפש, חלקה יותר, יעילה יותר בריאה יותר. מאחורי ההתכוונות נמצא הריפוי, וכשאנחנו עובדים עם מטופלים, אנחנו למעשה משנים את ההתכוונות של המערך הריפויי בגוף המטופל, וכך הסימפטומים נרפאים.
השאלה הגדולה בטיפול תהיה איך כמטפל, אעזור למטופל להיות מסוגל לזהות את כוח ההתכוונות הפנימי שלו ובאמצעותו, ללמוד להתקשר עם עצמו, ובשלב מסויים, להזדקק פחות למטפל וללמוד להסתמך על יכולתו להתכוונן למערכת הריפויית של עצמו בעצמו. כשמטופל מרחיב יכולת זו, אנחנו אומרים שהמודעות העצמית שלו מתרחבת והוא הולך ומתפתח בתוך עצמו.
ובכן, בואו נחזור למטפל. אם מטפל נכנס לטיפול IPEC עם הפרעות בהתכוונות שלו לעזור למטופל, עם חוסר ריכוז, עם חרדות עצמו, עם עייפות, עם שאננות ועוד נושאים מסיטי אנרגיה, לא יוכל להיווצר משא ומתן אנרגטי מכוונן בין המטפל למטופל, ומה שיתרחש שם יהיה משא ומתן אנרגטי ספונטני, מקרי, בו אף אחד לא מנתב את האנרגיה למקומה. בתנאים אלו לא יתרחש ריפוי.
כאשר הארץ געשה במצב מלחמה, כולם, מטפלים כמטופלים חששו לחייהם, מה שהקפיץ לרבים מצב FFF אקוטי (ארחיב על כך בהמשך) באופן טבעי. כאשר הדי התותחים נדמו, החלו לעלות על פני השטח הדי הרעשים הפנימיים אצל חלק מהאנשים. רעשים אלו קשורים להטבעת דפוסים במשפחות המקור, דפוסים הקובעים את עמידות מערך האנרגיה של האדם במצבי לחץ משתנים.
אני מאמין שלאנשים הפונים למיקצועות עזר לזולת בכלל, ולאלו הפונים לעסוק בטיפול IPEC בפרט, חייבת להיות מודעות עצמית גבוהה יותר ממערך האוכלוסייה בו הם מטפלים. מטפל היכול לכוונן את חייו בכלל והיכול להתכוונן בתוך פגישה טיפולית למצב נפשי הדומה למצב של מדיטציה, הוא המטפל שיוכל לעסוק בהצלחה בטיפול באנשים הנתקפים בחרדות קשות, התקפי פניקה, ונסיגות ביכולותיהם להישאר בקשב. מטפל מאוזן אנרגטית אשר מסוגל בו זמנית לחוש אמפתיה (יכולת לשער איך מרגיש הצד השני והכרה בכך) אל המטופל, ועם כל זאת, להישאר נייטרלי ולא להיסחף אל קשיי המטופל בפגישה עצמה ולהזדהות עם קשיים אלו (סימפטיה), נמצא במצב טיפולי אופטימלי, הוא נמצא אז ב "ZONE".
FFF מהו?

שלושת אותיות ה – F, מוגדרות כדלהלן: לחימה – FIGHT; בריחה – FLIGHT; קפיאה – FREEZE
מרטין זליגמן, פסיכולוג התנהגותי אמריקאי, פיתח בשנות הששים תיאוריה בה טען שפסימיזם, מחשבות שליליות, אמונות שליליות על החיים הם נושאים נלמדים ולאלו הוא קרא חוסר אונים נרכש.
הוא ביסס תיאוריה זו על ניסוי מפורסם עם גורי חתולים בו הוא שיכן את קבוצת הניסוי בתוך כלוב ממתכת נטול דלתות. הוא שיכן את קבוצת הביקורת בכלוב עם דלתות פתוחות. הוא הפעיל זרם חשמלי כואב אך לא מזיק לרצפות הכלובים וצפה בתוצאות. קבוצת חתלתולי הביקורת ברחה מן הכלוב המחושמל בשניות. בקבוצת הביקורת שלא יכלה לברוח מהכלוב כי היה סגור, נצפו שלושה סוגי התנהגות: בזמן שהכלוב חושמל, היו חתלתולים שתקפו חתלתולים אחרים בפראות – FIGHT; היו חתולים שזינקו מקיר אל קיר בניסיון להימלט מהכאב – FLIGHT; והיו חתלתולים שקפאו במקומם ולא זזו כדרך התמודדות עם הכאב – FREEZE.
הוא ביצע את הניסוי פעם אחת בלבד ולאחר כשנה לקח את אותן קבוצות החתלתולים ושיכן אותן בדומה בשני כלובי מתכת אלא שהפעם, דלתות שני הכלובים היו פתוחות. בקבוצת הביקורת, החתלתולים זינקו החוצה בשניות ברגע שרצפת הכלוב חושמלה. בקבוצת הניסוי, החתלתולים לא עזבו את הכלוב למרות שדלתו היתה פתוחה לרווחה, ושלושת סוגי ההתנהגות נצפו שוב. מכאן הוא הסיק שהם למדו לסגל לעצמם חוסר אונים.
ומכאן, מצבי לחץ אקוטיים בכל תקופות הילדות, בהם הילדים חווים עצמם נלכדים בסיטואציות פיזיות ו/או פסיכולוגיות, מייצרים מסקנות פנימיות שליליות אשר יובילו את הילד במהלך התבגרותו, ורק לאחר שמסקנות אלו ינוקו מהמערכת, התנהגות ה FFF תפסיק להשפיע על מהלך חיי האדם ומחלות פסיכוסומאטיות יירפאו.
בטיפול IPEC אנחנו מאבחנים אדם כסובל מ FFF כאשר אנחנו מקבלים במבחן שרירים יד חלשה בשלוש נקודות: בנקודת הפיטואיטרי, בנקודת האמיגדלה ובנקודת ההיפותלמוס.
חשובה באופן קריטי האבחנה בין FFF אקוטי לבין FFF כרוני. במצב האקוטי, אנחנו פוגשים מטופל אשר התנהגותו, הקשב שלו, ההזעה, הרעד הדיבור המהיר, חזרה על אותן שאלות ללא הקשבה לתשובות, בולטים בחדר הטיפולים. נאמת במבחן שרירים האם ה FFF הינו אקוטי. במצב הכרוני, נפגוש מטופל אשר מופיע שלו, מאורגן, בהיר בתיקשורתו, אך סובל משפע בעיות פסיכוסומטיות ואינו מקושר רגשית לעצמו בצורה רצינית. בדיקת FFF שיגרתית במהלך ההכנה לפגישה טיפולית, תזהה את מצב ה FFF הכרוני.
ועוד נושא שכדאי לשים אליו את הלב הינו הרכב מיוחד של FFF אקוטי המופיע באופן קבוע לאורך זמן ולו אקרא FFF כרוני/אקוטי.
תהליכים פיזיולוגיים במצבי לחץ
ציר ה HPA

הנס סלייה, אנדוקרינולוג קנדי, נולד ב 1907 ומת ב 1982. הוא הקדיש את חייו לחקר השפעת הלחץ על בריאות האדם והגדיר את סינדרום הלחץ אותו פרסם בכ 30 ספרים וביותר מ 1500 מאמרים בנושא.
הוא גילה וטבע את מושג ציר ה HPA (HPA Axis) – היפותלמוס, פיטואיטרי (בלוטת יותרת המוח), אדרנל (בלוטת יותרת הכליה).
הוא גילה שקיימת בציר זה מערכת של היזון הדדי בין שלוש בלוטות אלו: ההיפותלמוס משמש כמקור המעריך באופן גלובלי את רמת הבטיחות הפיזית והפסיכולוגית של האדם בכל רגע נתון. במידה וההיפותלמוס מתרשם שהמערכת נתונה בסכנה, הוא מעביר מסרים לפיטואיטרי באמצעים כימיים (פפטידCORTICOTROPHIN RELEASING HORMONE [CRH]) וחשמליים, להכין את המערכת להתמודדות עם הסכנה. הפיטואיטרי מעביר את המסר באופן כימי (ADRENO CORTICOTROPHIN HORMONE [ACTH]) לאדרנל, והאחרון, מפריש לזרם הדם הורמוני לחץ להתמודדות עם הסכנה.
האדרנל מפריש אדרנלין ונור-אפינפרין להתמודדות עם לחץ פיזי, וקורטיזול להתמודדות עם לחץ פסיכולוגי.
במצב הלחץ יכולות להיווצר תגובות מוגברות (הייפר), היכולות להיות מלווות בעלייה בלחץ הדם, קשיי נשימה, עלייה בכולסטרול ועוד. יכולות להיווצר גם תגובות מוחסרות (הייפו) היכולות להיות מלווות בסוכר נמוך בדם, ירידה בכולסטרול, ירידה בלחץ דם, חולשה, תשישות, סחרחורות, כאבי ראש ועוד.
הנס סלייה צפה בפעילות ציר ה HPA בדרכו להשגת הסתגלות ויציבות. הוא מצא שאנשים אשר הפעלת מנגנון הלחץ פוגעת בהם, יגיבו בצורה של סינדרום הסתגלות כללי. הוא ראה בתהליך התהוות סינדרום זה שלושה שלבים:
1. אזעקה – בזמן שהמערכת מזדעקת לנוכח סכנה, ה FFF במידה ויפעל, יהיה גמיש ויאפשר הסתגלות מערכות הגוף והנפש לדרישות המשתנות של מצב הלחץ.
2. התנגדות – בשלב זה, המערכת מתחילה להתנגד, וה FFF יתקע, וכתוצאה מכך האדם כמו יתאבן לתוך מצב הלחץ ולא יאפשר הכנסת אינפורמציה חדשה שתעזור להתמודדות עם הדרישות המשתנות של מצב הלחץ. במצב זה, מאמין הנס סלייה, נוצרות המחלות, אותן הוא כינה מחלות הסתגלות. במחקרים על חיות שהוכנסו בתנאי מעבדה ללחץ, נצפתה התנפחות רצינית בבלוטת האדרנל.
3. תשישות – בשלב זה ההתנגדות מתמוטטת והמערכת נכנסת לתשישות, פיזית (מחלות עייפות כרונית למיניהן, לדוגמא) ו/או פסיכולוגית (דיכאון לדוגמא).
היבטים תזונתיים הגורמים התזונתיים הבאים צריכים להילקח בחשבון כתמיכה לטיפול במצבי לחץ:
תמצית אדרנל מבקר
קבוצת ויטמיני ה B – לחץ ומערכת העצבים; B מתרוקן מהגוף בלחץ
Co Enzyme Q 10 – אנטי חימצוני
לציטין – למוח ולעצבים
אנזימי עיכול לתמיכה במערכת העיכול במצב תשישות ולחץ
שמן אומגה 3 להגברת ההגנה על שריר הלב; במצב לחץ-עצירות-אומגה 3 משחרר
מינרלים – במיוחד סידן, מגנזיום, כרומיום, אבץ (ZINC) – חיזוק האדרנל
שמירה על תזונה מאוזנת שמחזקת האנרגיה ומערכת החיסון – ליידע את המטופל בדבר הנזקים המרעים את מצבו אם ישתה קפה מעל למיכסה, יעשן סיגריות ו/או סמים ויצרוך אלכוהול, סוכרים ופחמימות בצורה מוגזמת.
התמודדות גופנית יש לשער שהאדם הלחוץ יהיה שרוי במתח שרירים גבוה ועל כן, יש לשקול כחלק ממערך הטיפול שילוב של כל או חלק מהאספקטים הבאים:
תנועה, הרפייה, מתיחה
עיסוי (בכתפיים ובשכמות)
תיפוף על התימוס, טחול, כבד ובלוטות האדרנל
תרגול נשימה מבוקרת ועמוקה – ספירה עד 4 בשאיפה וספירה עד 6 בנשיפה. להסביר שצפוייה תגובה של סחרחורת עקב הכנסת חמצן מוגבר למערכת, ובכך לנרמל את התופעה.
תהליכים פסיכולוגיים בזמן לחץ וחרדה

הסובל ממצבי חרדה ולחץ, ככל שבעייתו חריפה יותר, כך תגדל נטייתו לסמוך כביכול על השיפוט הסובייקטיבי שלו ולהסתמך פחות על מה שהאחרים כולל המטפלים, מציעים לו. הבעייה היא, שבהתנהגותו הוא ישאל ויבקש המון מהמטפל אך לא יקשיב למה שנאמר לו ויחזור וישאל אותה שאלה וחוזר חלילה, מפני שהוא לא באמת סומך על תפיסתו את עצמו ובה בעת, אינו סומך על אף אחד, וכך הוא נקלע למצב נפשי של בדידות וריקנות תהומיים, וזוהי מהות הרגשת החרדה.
כשמצב הלחץ יהפוך להיות בלתי נסבל, זיכרונות טראומתיים ושליליים מהעבר ילובו (הם שוכנים קבוע בבלוטת האמיגדלה) וכמו כן ילובו הפרעות לחץ אחרי טראומה (Post Traumatic Stress Disorder-PTSD), שאלו מתבטאות בהצפה של חלקי חווייה לא אינטגרטיביים מטראומות עבר.
במצב של הצפת חרדה מתמשכת יהיו אנשים שיגנו על עצמם בצורה לא מודעת על ידי כך שבמוחם הם יהפכו מצבים מאיימים לסימבולים, והם יתחילו להיות אובססיביים בפחדים מהסימבולים כתחליף להתמודדות עם מקור החרדה האמיתי. התנהגות סימבולית כזו נקראת פוביה; אנשים מפתחים פוביות ממקומות גבוהים, מנהיגה, ממקומות סגורים, ממקומות פתוחים, מלדבר בפני קהל ועוד.
נקודה נוספת הראוייה לתשומת לב בנושא התהליכים הפיזיולוגיים הינה סיגול של תפקידים חברתיים חדשים שלא היו חלק מפסיפס ההתנהגות של הסובל מהחרדה, טרם פרוץ החרדה. אנשים במצבי לחץ וחרדה יכולים לנטוש את עמדות החיים הרגילות בהן חיו במצבים נטולי לחץ ולהפוך להיות בעמדות חיים של קורבן, מסכן, זקוק, נסמך מצד אחד לעומת מנהיג, מציל, עוזר מצד אחר.
התנודות הרגשיות של הסובל יכולות לנוע מחרדות קיצוניות עד לתחושות של דיכאון עמוק וניתוק רגשי.
הערך העצמי של הסובל בזמן ההתמודדות עם מצב החרדה יכול לסבול עליות וירידות רציניות מעברים קיצוניים מביטחון עצמי לחוסר בביטחון העצמי, תנודות חזקות בין תקווה לייאוש, ומין חווייה של חוסר עמוד שדרה בחיים, הרגשה שאין על מה להישען.
נושא הדורש התייחסות מיוחדת הוא ההתמודדות עם אובדנים. במצבי מלחמה בהם הרבה אנשים סופגים הרבה אובדנים אישיים, ראוי לבחון אצל הסובל ממצב החרדה עד כמה החרדה היא תולדה של אובדן מה שקרה, מתי הוא קרה, האם אובדן בהווה מגרה התפרצות של אובדן בעבר שלא נחווה במלואו ועוד הקשרים אישיים בקשר עם אובדן.
פחד לעומת חרדה

תגובת פחד היא חלק ממנגנון ההישרדות של כל יצור אורגני. כאשר חל איום ממשי על הקיום הפיזי של האורגניזם תגובת הפחד היא המנגנון המפעיל את היצור האורגני להגן על עצמו דרך מנגנון ה FFF. האיום כאמור חייב להיות ממשי, מיידי, ריאלי, הגורם לאורגניזם להרגיש שהסופיות קרובה והוא עשוי להיכחד.
במצב חרדה יש תגובת פחד עמומה, לא ברורה, מאיום ספקולטיבי. בחרדה, אין כל מיקוד על גורם מאיים מכיוון שאחד כזה לא קיים בסביבה הקרובה. התחושות המלוות חרדה יהיו בעיקרן מתח, חוסר מנוחה, עצבנות, דיבור חסר תכלית בניסיון להרגע ותחושה כללית של חוסר סיפוק לא ממוקד.
פוביה היא דרך מעניינת כיצד האדם מתמודד עם הרגש הכללי של החרדה; הוא מייצר תגובת פחד מאיום ספקולטיבי ספציפי, סימבולי, ובכך הוא מנטרל את התחושה העמומה של מתח החרדה והופך את החרדה לפחד מהנושא עליו מולבשת הפוביה, וזה עוזר לו להרגיש "בסדר" עם עצמו כל זמן שלא יהיה בסמיכות לנושא מעורר הפוביה.
תהליכים רוחניים בזמן לחץ וחרדה

לאדם החרד, קיימת משמעות קיומית/ רוחנית/פילוסופית באשר לעצם התהוות האירועים מעוררי החרדה. המשמעות יכולה להיות אישית ו/או חברתית ו/או לאומית ו/או דתית ו/או בתחומים נוספים. עצם פרוץ מלחמה, עצם אירועים דרמטיים בעוצמתם הקורים לאדם יכולים להעלות שאלות פילוסופיות עמוקות שלא היו עולות בזמן אחר, כמו "למה?", "למה עכשיו?", "למה זה קורה לי?" "האם כל זה מכוון או מקרי?" ועוד הרבה שאלות שונות. מצבי לחץ וחרדה יכולים לגרום לאדם לדבוק באמונות דתיות ומילוי טכסים דתיים בדבקות בתוך המצב עצמו למרות שלא היה בוחר לעשות זאת בזמן רגיעה.
שאלות של מזל וגורל מתעצמות ברגעים של לחץ. האם אובדן, פציעה, או הינצלות נובעים ממזל, או שמא כל אלו נכתבו מראש על ידי כוחות עליוניים וזהו גורל האדם, הקהילה, המדינה.
בתרבות המזרח מדברים על קארמה, כל מה שקורה סימן שצריך לקרות כי זוהי הקארמה, הגורל. תרבות זו מסתכלת מעבר לקארמה על אפשרויות ההינצלות ממסלול הקארמה על ידי עבודה שעושה האדם על עצמו, יכולת התפתחותו בכל הרמות, יכולת ההתקשרות לרגשותיו ובכך להגביר את יכולת הבחירה החופשית ולקבוע את מסלול חייו יותר תחת השפעות בחירותיו ופחות כתוצאה של חוקי הקארמה.
התמודדות עם מושג המוסר בזמן תקופות משבר פרטיות, משברים קהילתיים ומלחמה עם ארץ אחרת, הוא נושא רוחני המעסיק בני אדם בזמן שאירועים אלו קורים. במפגש בין עמים המנוגדים בדתם ובתרבותם, אושיות אבני היסוד של המוסר יכולות להשתנות באופן דרמטי. חוקי יסוד של "לא תרצח" "לא תשקר" ועוד, יכולים להיות מנוגדים בין מערכת מוסר אחת לשנייה, ומפגש בין תרבויות במצב של מתח ואלימות יכול להפיק השתאות ובלבול באלו הניקלעים לתווך המפגש בין חוקי מוסר נוגדים בין עמים.
ולסיום, ראוי לבחון את האספקטים הרוחניים של האמונה בזמן משבר – אמונה בכוח עליון, אמונה בממסד, אמונה באדם. לאדם הנלחץ, החרד, יש סט אמונות על טוב ורוע האדם, האם ניתן לסמוך? על מי? עד כמה? האם הממסד (הצבא, הממשלה) יהיה שם בשביל האדם במצבי לחץ? והאם קיים כוח עליון שהאדם מרגיש נשמר על ידו? האם הוא ננטש על ידו? האם הוא לא נראה על ידו? ועוד.
מערכת האנרגיה של גוף-נפש

וכמובן, כשדנים במצבי לחץ, אנחנו, כמטפלים בשיטת טיפול באנרגיה, מעוניינים להבין ולהתייחס לעומק לכל הרובדים של האנרגיה. כמו שדיברתי בפיסקה הראשונה על נוכחות המטפל, אנחנו רוצים לזכור שהכל הוא אחד והאחד הוא הכל. אם ננסה לראות את האדם על כל בעיותיו באור אמיתי, אסור לנו לשכוח שמדובר בחלקיקי אנרגיה המתייחסים אחד אל השני ואל השלם שהם חלק ממנו, בקודים מושלמים השומרים את הסדר בתוך כל אובייקט ובין אובייקט לאובייקט.
מהחלקיק הקטן ביותר הקיים, עד לחלק הגדול ביותר הקיים – היקום כולו, הכל רוטט ללא הפסק. מהירות הרטט של האובייקט תיקבע לפי רמת הדחיסות, הצפיפות של חלקיקיו. באובייקט פיזי, צפיפות החלקיקים גבוהה מאד ולכן מהירות האובייקט תהיה נמוכה. באובייקטים רגשיים ו/או מנטליים, צפיפות החלקים מאד נמוכה ביחס לאובייקטים פיזיים ולכן מהירות האובייקט רבה יותר.חלקיקים בעלי מהירות אחידה חוברים אחד אל השני ויוצרים אובייקטים מורחבים המתאחדים עם אובייקטים מתרחבים בעלי אותו רטט, אותה מהירות, וביחד, כל אלו מתאחדים לרשת אחת גדולה הכוללת בתוכה אינספור רשתות קטנות יותר.
כך זה קיים בין חלקיקי האדם היוצרים באינטראקציות שלהם את מערכות ואיברי האדם, את זיכרונותיו וחוויותיו ואת יצירתו. במצב שלום לעומת מצב מלחמה, במצב שקט לעומת מצב חרדה, מהירויות הרטיטות-ויברציות, משתנות, איכותן משתנה והן פועלות באינטראקציה עם רטטי זיכרונות מהעבר המגורים בזמן שהאירועים הדרמטיים קורים, ויוצרים השפעות שליליות המעוותות את תהליך זרימת האנרגיה במערכות גופנפש ויוצרות מערכות של חסימות בזרימת האנרגיה, ואם חסימות אלו יתמידו, סביר להניח שבסופו של תהליך יווצרו סימפטומים.
מכיוון שהמטפל הינו חלק מהרשת ומושפע על ידי ההשפעות השליליות, הוא גם יכול להתרכז ב ZONE שלו, לחזק את התכווננותו, ולחזק בכך את הרשת על מרכיביה.
כמובן, שכמטפלי IPEC, עומדת לרשותנו מערכת בדיקה משוכללת באמצעות מערכת השרירים ושאר כלי העבודה (מטריצות, דיאגרמת גופנפש, מולקולת החיים, אישרורים ועוד), באמצעותם ניתן לגלות ולהגדיר את אופי המחסומים ברשת; מחסומים במערכת המרידיאנים ומחסומים במערכת הצ'קרות.
התמודדות טיפול אייפק IPEC עם לחץ וחרדה – לטווח קצר ולטווח ארוך

מצבים רגשיים טעונים בתוך הפגישה הטיפולית – טיפול לטווח הקצר
אבחן FFF (אקוטי או כרוני); אבחן KI + ST ופעימות וכמו כן את צ'קרת השורש
במצב אקוטי אבחן אם הסימפטומים הבאים נראים לעין: הייפר ונטיליישן, דפיקות לב מואצות, הזעה, דיבור מואץ/אובססיבי, שאלות החוזרות על עצמן, מצמוצי עיניים מהירים, תנועתיות יתר, חוסר מנוחה
הימנעות מחזרה על החוויות הטראומתיות – מחקרים מראים בבירור שניסיון להחיות את הטראומה כדרך לריפוי וניטרול התחושות מהאירוע אינם מביאים ריפוי אלא להיפך, הם מגבירים את היקף ועומק הטראומה.
טכניקות הרגעה

1. סריקת תחושות גופניות – בקש מהמטופל לתאר את התחושות הגופניות; לכוון את המטופל בעדינות לתאר את התחושות ולא לערב אותן עם תיאורי רגשות ופחדים ובכך להתנתק מהגוף. החיבור של אדם לגופו, היכולת לתאר את התחושות הגופניות בזמן אמיתי, הן כלי מאד חשוב לחבר את החרד חזרה אל עצמו ובכך להתחיל לעזור לו לפתור ולהרגיע את חרדתו
2. דימיון מודרך – בדוק עם המטופל במבחן שרירים האם דימיון מודרך יעזור, איזה תוכן, האם להדריך את המטופל האם לתת לו לדבר בקול רם את דימיונו. הדימיון המודרך צריך להיות חיובי בתכניו ובמגמתו, שהמטופל יוכל לדמיין עצמו בסופו של דבר ללא חרדות במצב תיפקודי מלא.
3. ראיון הכלה – לעקוב אחרי צורכי המטופל, קיצבו ותכניו; ללכת צעד אחד אחרי המטופל. לא לתת לו להיות בשקט אם הוא גומר להגיד מה שהוא אומר. אווירת שקט בחדר כשהמטופל נמצא ב FFF אקוטי, בחרדה גבוהה, יגרום למטופל להרגיש נטוש. אם עברו 10 שניות מאז סיים את דיבורו ולא נראה שיש לו כיוון להמשיך, המטפל צריך להיות מוכן עם רשימת מילות גירוי שימשיכו את הביטוי של המטופל. מילות ו/או משפטי גירוי קצרים יכולים להיות:
ספר לי עוד . . .
תן לי דוגמא . . .
מה קורה?
כן
מה עוד היה?
המטפל משתתף בהבעת התעניינות (אמיתית) בתוך הראיון ונותן למטופל תחושה של התעניינות. אי אפשר לזייף את זה; מטופל בחרדה עמוקה ירגיש מייד בהתעניינות לא אמיתית ולכן התהליך לא ייצור ריפוי והמטופל לא ירגיש שרגשותיו מוכלים.
4. כדאי לערוך בדיקות סל"א תכופות כדי לדעת אם המטופל מתייצב מבחינה רגשית ולתת למטופל תחושה של התחברות והתקדמות התהליך הטיפולי.
5. שילוב של תיפוף מאסיבי לאחר יצירת אישרורים המתאימים לתכנים שעלו בראיון ההכלה. עם החרדים יותר קל, אלו שיש להם את עצמם בפגישה הטיפולית, יתאים אולי טיפול במסקנות, וזאת יש לבדוק באמצעות מבחן שרירים, מסקנות באיזה נושא, כמה וכמה זמן עד להשלמת הכתיבה. במקרה של חרדה גבוהה אפשר לאלתר מסקנות קצרות בדיבור ולחזור עליהן בקול רם תוך כדי טיפול.
6. חיזוק על ידי הומיאופתיה (911), שמני מרפא (לפרטים נוספים וייעוץ נא לפנות לציפי שלוס משמני שלוס – 0505696902) וצמחי בך (לפרטים נוספים וייעוץ, נא לפנות לשרית מזוז בטלפון 0544722199)
חשוב להבין שאנשים בחרדות עמוקות יכולים לנוע באופן דינמי על הרצף של הצפה מצד אחד והימנעות מצד שני. אחת משתי קיצוניויות אלו ו/או תערובת של השתיים יוכלו לקרות למטופל. בואו ננסה לראות איך נאבחן את מצב המטופל ברגע נתון, בהנחה ואנחנו עוסקים במקרה של FFF אקוטי.
הצפה – גבולות נפרצים, אגו משותק, קשיים באינטגרציית המציאות החיצונית והפנימית – גירויים מרובים
הימנעות – מערכת גוף/נפש נאטמת, שיתוק במערכת הרגשית הגנה מהצפה – צמצום גירויים
הימנעות הצפה
בכי התאבנות
זיכרונות עבר מקוטעים חוסר תגובה
פחדים ניתוק רגשי
בלבולים הסתגרות
קושי באוריינטציה אינטלקטואליזציה
דיבור אינטנסיבי קשיים בזיכרון
דיבור אסוציאטיבי אפטיה
דיבור לא ממוקד חוסר אכפתיות
תזזית, חוסר מנוחה חוסר קשר ועניין
חוסר ריכוז
תגובות פסיכוסומאטיות