ריפוי מחלות בדרכי הנשימה באופן טבעי וללא תרופות 1

שכיחות המחלות הכרוניות בדרכי הנשימה הולכת וגוברת משנה לשנה. הרבה תוויות הודבקו להרבה קבוצות סימפטומים שונים כמו אסטמה, ברונכיטיס, אמפזימה, COPD, שיעולים, נחירות, דום שינה, סינוסיטיס, אלרגיות, צפצופים וחרחורים נשימתיים ועוד.
הרפואה המערבית מתמודדת עם בעיות נשימה כרוניות בעיקר באמצעות תרופות וניתוחים. האמונה היא שמחלות נשימה כרוניות קשות אינן ניתנות לריפוי, נקודה.
הבעייה עם מחלות נשימה היא שהחמרת סימפטומים יכולה להביא אדם במהירות אל מותו. כל בני האדם נמצאים באופן קבוע במרחק של שתיים-שלוש דקות מהמוות. כשהמוח לא מקבל חמצן יותר מ 2-3 דקות, כל אדם ימות במצב זה. סימפטומים נשימתיים מזכירים לחולים עובדות קשות אלו, ובמצב של מצוקות נשימה והתקפי שיעול האדם חייב לקחת במהירות תרופות על מנת להקל על המצוקה ולחזור למצב מאוזן פחות או יותר בו אין איום על אספקת החמצן לגוף.
אני לא מאמין שהמסר הזה נכון מעיקרו. ניתן להביא לריפוי מוחלט של מחלות נשימה כרוניות ו/או לפחות להקלה משמעותית ביותר בסימפטומים ובסבל הכרוך במחלות אלו. אני מבקש שתבינו אותי בצורה נכונה: אני לא קורא כאן לאנשים להפסיק להשתמש בתרופות ולפנות אך ורק לטיפולים טבעיים. ובכל אופן, אני קורא תגר על האמונה שאדם שחלה במחלת נשימה כרונית נידון לסבול ממנה לתמיד ולהיות מסוגל להתנהל בצל המחלה רק באמצעות תרופות ו/או ניתוחים.
אני טוען שיש אפשרות להגיע לריפוי מוחלט של מערכת הנשימה ומיגור של כל הסימפטומים שלה. זהו לא תהליך מיידי כמו שהתרופה מספקת הקלה בין רגע. זהו תהליך הדורש השקעת זמן ומאמץ, נכונות להיכנס למשמעת ניהול נכון של התהליך הנחוץ, והבנה יסודית של מרכיבי הבעייה הנשימתית, מה גרם לה להיווצר, איך אפשר בשילוב עם טיפול אייפק לשחרר את הסיבות להיווצרות המחלה ולחזור לשיקום היכולת הנשימתית שלרובנו היתה כשנולדנו ולאורך שנות ילדותנו.
ואם אתם מוכנים להתקדם איתי הלאה, וכדי לפתח מצב בריאותי מתקדם שיוכל למנוע התפתחות מצבי מחלה נשימתיים ו/או מחלות אחרות (לב, טרשת העורקים, סוכרת, דלקות פרקים, מחלות עור, התנפחויות איברים פנימיים, מחלות עיכול, מחלות במוח ומערכת העצבים ועוד הרבה מצבים קליניים במערכות אחרות בגוף), בואו נבחן את חמשת הנושאים שאנחנו חייבים להתמודד איתם בו זמנית כדי לשקם את בעיית הנשימה:
1. הבנה של האנטומיה/פיזיולוגיה/פתולוגיה של מערכת הנשימה והקשר שלה למערכת הלחץ
2. אימון מחדש של מערכת הנשימה
3. פתרון של מרכיבי הלחץ שיצרו את בעיות הנשימה מלכתחילה
4. פעילות גופנית נכונה ומספקת
5. תזונה נכונה
כאשר חמשת הנושאים האלו מקבלים תשומת לב ממוקדת ובו זמנית, הבראה מוחלטת של בעיות הנשימה הופכת להיות אפשרית, מוחשית וממשית, ברוב המקרים, בין שישה חודשים לשנה.

חמצן הוא החומר הכי נחוץ לשמירת קיומנו. ללא אספקת חמצן מעל לשתי דקות, האדם מת. כדי לספק את תצרוכת החמצן לגוף שלנו, אנחנו צריכים לנשום בסביבות 14 פעמים בדקה, כאשר כל נשימה ממלאת את הריאות בחצי ליטר אוויר המכיל 21% חמצן ו 0.5% של דו-תחמוצת הפחמן (CO2).

פעילות הנודיות

החמצן עובר דרך הסימפונות (Bronchus & Bronchioles) אל הנודיות (Alveoli) שבריאות. ריאות של אדם בוגר מכילות כחצי מיליון נודיות. כל נודית מוקפת ברשת סבוכה של נימי דם הקולטים את החמצן מתוך האוויר הנשאף דרך האף או הפה. נימי הדם מכילים כדוריות דם אדומות המכילות פרוטאין בשם המוגלובין אליו נקשר החמצן, ואז, הכדורית יוצאת לזרם הדם כדי להגיע לתא מטרה אי שם בגוף, שם החמצן הטרי משתחרר אל תוך תא המטרה והכדורית האדומה מעמיסה את הפסולת של ה CO2 מתוך תא המטרה, וחוזרת חזרה אל הריאות.
כל כדורית אדומה קושרת אליה בועת אוויר אחת; גודל כדורית הדם האדומה קבוע פחות או יותר אך גודל בועת האוויר משתנה בהתאם ליעילות מערכת הנשימה. נשימה יעילה ביותר תייצר בועיות אוויר קטנות ביותר לעומת מערכת נשימה לא יעילה המייצרת בועות אוויר גדולות. זוהי נקודה קריטית להבנהכאשר אדבר מאוחר יותר על אימון מחדש של מערכת הנשימה. ככל שיש יותר בועיות אוויר המחכות להישלח לתוך הגוף, כך יגדל מספר הכדוריות האדומות המתרכזות בתורן בתוך נימי הדם המקיפים את הנודיות. בועיות קטנות יותר מגרות את הגוף לייצר יותר תאי דם אדומים.

ניצול החמצן בגוף

21% מתוך בועות האוויר, הגדולה והקטנה, הינו חמצן. חמצן הוא חומר מחמצן, ובנוכחות דלק, הוא יתלקח. ולכן, 21% תכולה מתוך בועה גדולה יכיל הרבה יותר חמצן מ 21% תכולה של בועה קטנה. הממברנה של תא הדם האדום עטופה במעטפת שומנית; ככל שהיא תהיה במגע עם יותר חמצן, כך עוצמת הבעירה שלה תהיה גדולה יותר. הרבה חמצן ישרף בבעירה וישאר מעט חמצן שיוכל להגיע אל התאים הנזקקים לחמצן בגוף. ככל שבועות האוויר גדולות יותר נוצרת בעירת חמצן גדולה יותר באיזור הריאות, שם, האוויר נקשר אל כדוריות הדם האדומות, ונשאר פחות חמצן עודף שיועבר אל שאר הגוף. לכן, אנחנו חייבים לשאוף לייצר בועות אוויר קטנות ככל האפשר כדי שהבעירה באיזור הריאות תהיה מינימלית ושיוותר הרבה חמצן למטרות חימצון איזורים רחוקים בגוף. במילים אחרות, אנרגיה חייבת להיות מחולקת לאורכו ולרוחבו של הגוף אך אם חלקים גדולים שלה מתבזבזים באיזור הריאות, נשארת מעט אנרגיה לחלוקה לכל חלקי הגוף.

הפיזיולוגיה של מערכת הנשימה

התפיסה הבסיסית הקיימת, טוענת שחמצן חשוב לגוף ו CO2 הוא פסולת שעלינו להיפטר ממנה. ואכן, תוצר הפסולת של הנשימה הוא CO2, אך ברמה מסויימת הוא חייב להיות נוכח בכל מקום בגוף. ה CO2הינו כימיקל טבעי שפועל בשתי צורות התומכות בבריאות מערכת הנשימה. ראשית, כדי לשחרר את החמצן מהקשר שלו להמוגלובין של תא הדם האדום אל תוך תא המטרה, חייבת להיות נוכחות של CO2במקום. ללא CO2, החמצן ישאר קשור להמוגלובין ולכן, לא יוכל לחמצן את תא המטרה ולא יוכל לאסוף את ה CO2 שנוצר כתוצאה מחימצון קודם של התא. שנית, ה CO2 תומך בפעילות הגלית של מערכת השרירים העדינה השזורה בתוך כל העורקים, והוורידים וכן, בצינורות השונים במערכות הגוף המובילים נוזלים, גזים, מוצקים ועוד. תנועת הגליות של השרירים האלו, היא זו שמניעה ומסיעה את כל החומרים השונים בתוך הצנרות וברגע שנוצר חסר של CO2, תנועת השרירים העדינים נפסקת, וחוסר פעילות כזה לאורך זמן, יגרום לשתי בעיות מרכזיות: 2. חסימות בצנרות 2. יובש, קיפאון וחוסר תנועה של הצינורות השונים, דבר שיוביל להיווצרות סדקים בקירות הצנרות, ויגביר את הסבירות להיווצרות תהליכים של טרשת העורקים (atherosclerosis). חייב להיות איזון עדין של שני הכימיקלים המרכזיים של מערכת הנשימה: חמצן ודו-תחמוצת הפחמן, כדי להימנע מבעיות אלו.
כמו שכתבתי קודם לכן, נשימה יעילה ובריאה תצטיין בבועות אוויר קטנות אשר יגרו את הגוף לייצור מוגבר של תאי דם אדומים. ייצור בועות אוויר קטנות יוכל לקרות יותר כאשר הנשימה מתאפיינת על ידי מספר גורמים:
א. נשימת סרעפת ולא נשימת חזה – הריאות מתחלקות לשני איזורים – החלק העליון הקרוב לכתפיים והחלק התחתון בתחתית הריאות הגובל במערכת העיכול. החלק העליון מהווה מעין מחסן רזרבי לאוויר. כאשר האדם נחשף למאמץ גופני גבוה כמו ריצה ארוכה, טיפוס על הרים, סחיבת משאות כבדים וכו, הוא זקוק מיידית לכמות אוויר גדולה זמינה וזו יכולה להיטען במהירות אל החלק העליון של הריאות. כמות כלי הדם באיזור זה נמוכה בהרבה מזו של האיזור הנמוך אך היא מספקת כאמור הרבה אוויר ומייד. מכיוון שהחימצון נמוך באיזורים אלו, האוויר נועד לחמצן בעיקר את איזור הלב-ריאה התומכים בעיקר המאמץ של הפעילות המוגברת, ונשימה זו מכונה “נשימת חזה”.
החלק הנמוך של הריאות מאד עשיר בכלי דם כך שכשאוויר מגיע לאיזור זה, רוב החמצן ייספג בקלות אל זרם הדם. וכדי שהנשימה תהיה יעילה, האוויר כאמור צריך להתפרק לבועות קטנות ביותר הגורמות ליותר כדוריות דם אדומות להופיע ולהוביל את הדם אל כל הגוף. הנשימה חייבת להיות שקטה, איטית, שלא תמתח את המרווחים בין הבועיות, ובשל כך רק בועיות קטנות יכולות לחדור אל הנודיות. הנשימה שתאבטח פעילות כזו היא “נשימת סרעפת”. הסרעפת (diaphragm) הינה שריר גדול העובר לרוחב הבטן ומפריד למעשה את איזור הלב-ריאה ממערכת העיכול. בשאיפת אוויר הסרעפת מרפה, הבטן מתנפחת ועימה החלק הנמוך של הריאות מתרחב. בנשיפת האוויר הסרעפת נמתחת פנימה ולוחצת את הריאות כלפי מעלה כדי לסחוט את האוויר שנשאף החוצה. בשאיפת אוויר, לחץ הדם בריאות יורד ובנשיפת אוויר לחץ הדם בריאות עולה. ככל שפעולת הנשיפה מתארכת, גובר לחץ הדם בריאות, ואיתו, גובר הלחץ על כל שרירי מערך הריאות, הסרעפת והשרירים העדינים העוטפים את מערך הריאות. הלחץ הנ”ל בונה את יכולת השרירים הנשימתיים, מווסת את כמות האוויר הנשאפת וכמות האוויר הננשפת, תורם ליצירת בועיות אוויר קטנטנות ובעצם, מווסת תהליך של הפחתת החמצן הנשאף כדי להגיע לכמות חמצן אופטימלית, וכמו כן, מווסת את הגברת כמות דו-תחמוצת הפחמן הנשאר בגוף ברמתו האופטימלית הנדרשת. זה נשמע כמו אבסורד; במצב של נשימה תקינה, כדי לשמור על מספיק חמצן ומעט CO2, שואפים כמות חמצן נמוכה יותר וכמות CO2 גדולה יותר.

להמשך קריאת חלק 2

 

2 מחשבות על “ריפוי מחלות בדרכי הנשימה באופן טבעי וללא תרופות 1

  1. תגובה מתאריך 11/3/2014 הוכנסה ב 25/5/2014 בעקבות מעבר לאתר חדש.
    מאמר מרתק!!
    בדיוק סיימתי לימודי אנטומיה פיזיולוגיה וניכר קשר הדוק בין החומרים, מה שהופך את זה המאמר למאוד ברור ומעניין.
    מחכה כבר לכתבות ההמשך…

  2. אורי שלום,
    העניין האישי שלי במאמר הזה (כמו גם ביום העיון שהעברת בנושא) הוא גבוה מאד.
    כידוע לך, אני מטפל כבר 8 שנים בסובלים מבעיות נשימה באמצעות חדר מלח.
    מאז שהתחלתי לטפל באנשים אלו, תמיד דאגתי לערוך היכרות הוליסטית עם המטופל. גם אם מבחינתו הוא הגיע “רק” לטיפול בחדר המלח.
    ההתייחסות לטיפול בחדר מלח, הייתה ועודנה כאל טיפול פאסיבי. באים, שוהים בחדר והולכים הביתה.
    מהר מאד התחלתי להבחין בקשר בין מצבו הרגשי של המטופל ואופן התנהלותו בעולם, לבין בעיית הנשימה ממנה הוא סובל. בהרבה מקרים, השינוי המשמעותי הגיע רק לאחר ששילבנו טיפולי ipec כחלק מהתהליך.
    מצאתי גם, שהמטופל מקבל הסבר על מהי נשימה בכלל ואיך לנשום נכון בפרט, הוא מסוגל להרגיע התקפים ואף לזהות אותם טרם התפרצותם.
    במהלך השנים למדתי את דרכה של מערכת הבריאות לטיפול באנשים אלו. ב-99% מהמקרים הטיפול הסתכם אך ורק במתן תרופות (בעיקר משאפים).
    התחלתי להפנות מטופלים לפגישות שיקום נשימתי עם דר’ דיצה גרוס בבי”ח איכילוב. אישה יקרה שמבינה את תהליך הנשימה ויודעת להרכיב למטופלי תוכנית אישית של תרגילי נשימה לחיזוק השרירים.
    למשל, אנשים הסובלים מ-boop (ברונכיוליטיס אובליטרנס) והיו מוגבלים בהליכה, חזרו לתפקוד תוך 4-6 שבועות של תרגול נשימתי.
    היו גם מקרים רבים, במהלך השנים, בהם פנו אלי אנשים שהחלו לסבול “פתאום” מבעיות נשימה. בד”כ הם הגיעו אחרי מסכת של בדיקות ונסיונות טיפול תרופתי שלא הועילו. השאלה הראשונה שאני מציג להם היא- האם מישהו קרוב להם נפטר?. במקרים רבים התשובה הייתה חיובית, ולכן הטיפול שלהם היה קודם כל ללכת ולסיים את תהליך האבל והפרידה. כל מי ששיתף פעולה בעניין חזר לנשום מיד.
    מרגע שצירפתי את שיטת ipec לארגז הכלים שלי, התחילו להגיע מטופלים חדשים. גם הם עם קוצר נשימה, מטופלים בד”כ בונטולין ושום דבר לא עוזר. אלו הם מטופלי החרדה שלא ידעו שהם חרדתיים. לרוב, לאחר 2 טיפולי ipec קוצר הנשימה נעלם ועלתה אצלם המודעות המלאה למצבם הרגשי. רובם המשיכו לסדרת טיפולים שפתרה גם את בעיית החרדה.
    לסיכום, בעיות נשימה יכולות לנבוע ממספר גורמים. החל מנזקים מבניים בריאה/סימפונות ועד למצבים רגשיים של אבדן. המשותף לכולם היא הירידה ביכולת האוורור של מערכת הנשימה. אם מזהים את הגורם במדוייק ויחד עם הטיפול משלבים שיקום נשימתי, השיפור באיכות הנשימה יהיה ודאי ומשמעותי.

    רועי בן יהודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

8 + 2 =

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>