מאד הצטערתי לקרוא על מותו של משה גרסטנר. זה לא נתפס בעיני שבחור חיוני, מלא חיים וטוב כמוהו, פשוט ככה נעלם לנו.
משה ביקש להצטרף לקורס מתחילים בדצמבר 2005. היססתי בתחילה מפני שלא היה איש מקצוע מוסמך באחד ממקצועות העזר לזולת, תנאי שהיצבתי לקבלה לקורס זה. משה התעקש, הסביר לי שהוא אוהב ומתמצא בתחום הרפואה האנרגטית/טבעית הגם שאין לו כל תואר רשמי בתחום. הסכמתי. ומהפגישה הראשונה שלי איתו באכסניית הנוער בני דן, שם התקיים קורס המתחילים, התרשמתי מנחישות הדעת שלו ללמוד את המקצוע החדש ולהצליח בו. הוא הביע את עצמו את דעותיו והפגין נחישות רבה ללמוד. לא הופתעתי כשנרשם לקורס המתקדמים ובשנים לאחר מכן, לקורס בכירים.
אני כל כך שמח שנתתי לו אז את ההזדמנות והוא אכן מיצה אותה עד תום. הוא למד בשקידה את כל ההיבטים של טיפול אייפק והפך להיות מטפל מוכשר, רגיש, איכפתי ומשפיע באופן חיובי במהלך הטיפול.
כמובן שזה הפסיק להפתיע אותי כשהופיע עם מיזם ללמד אייפק לקהל הרחב ולא רק דיבר, אלא, הוציא לפועל מספר קורסים מוצלחים.
לאורך הדרך בלט משה בתעוזה הרגשית והאינטלקטואלית שלו. הוא לא התבייש לשאול שאלות ולהתעמת כשצריך היה לעמוד על דעתו ובה במידה יכול היה לקבל דעות שונות משלו. עם השנים הוא הלך והשתבח והפך להיות מומחה באייפק למרות שבפועל לא קיבל את תעודת המומחה.
בכינוסי אייפק השונים תמיד הקפיד להופיע ולהמשיך ללמוד ולהשתכלל וכמובן, להעניק נינוחות עם אישיותו החמה והקורנת.
בשנים האחרונות לא היה לי איתו הרבה קשר מעבר לאימיילים בודדים שהחלפנו בינינו. מאד הפתיע אותי שחלה בסרטן, כי תמיד נראה לי סמל הבריאות. מאד ציער אותי לקבל את החדשות המרות על מותו ואני בטוח שבמעבר אל הפרק הבא שלו בצורה של אנרגיה, הוא יעבור אל מקום שכולנו נוהגים לכנות גן עדן.
יהי זכרו ברוך,