אישה באמצע שנות החמישים פנתה לטיפול לאחר דיכאון בן חמש שנים שהחל אחרי שהמאהב שלה עזב אותה. היא היתה נשואה עם ילדים וחוותה את חיי הנישואין שלה כריקים מתוכן עד שפגשה גבר נשוי שחש בצורה דומה לגבי חיי הנישואין שלו. הם התאהבו והחלו לקיים מערכת יחסים בת שנים במהלכה הגבר רצה מאד להתגרש מאשתו ולהתחתן עם המטופלת אך היא סרבה. נוח היה לה להתרגש מהרומן ולא להתחייב מעבר לו. לאחר חמש שנים הגבר התייאש ועזב אותה מאוכזב ולא רצה לשמור איתה על כל צורה של קשר. בתוך כמה חודשים שקעה המטופלת לדיכאון, ופנייה לטיפול בן שנתיים מלווה בתרופות לא שיפרו ממש את מצבה. היא הגיעה לטיפול אייפק מאד סקפטית אך בעיקבות המלצה חמה של חברה. בטיפול גילתה מקבילה מדהימה בין צורת ההתייחסות של אביה אליה לבין הדרך בה התייחס אליה בעלה; שניהם התייחסו אל הפיזיות שלה ואל צרכיה הקיומיים אך לא יכלו להכיל את ריגשותיה ועולמה הפנימי בתוך מערכות היחסים שלה איתם. בטיפול, התבררה לה הדינמיקה שהובילה אותה להתחתן עם בעלה, מעין דרך לפתור את היחסים הלא פתורים שלה עם אביה, ויותר מכך הבינה מה משך אותה בריגוש של הרומן ואיך לא הרשתה לעצמה להגשים את חיי האהבה שלה עם גבר שבאמת אהב אותה. כל הגילויים הללו באו בתוך מבחני שרירים עם שיחה יחסית מועטה ביותר. בתוך כמה חודשים לתוך הטיפול, כאשר הדיכאון החל לעבור בצורה שיטתית, החלה את תהליך הפרידה מבעלה. כאשר השלימה את גירושיה, היא חזרה אל החיים והדיכאון היה כלא היה.
