גבר באמצע שנות השלושים שלו, סגן נשיא בחברה גדולה, קודם לעמדה בכירה יותר אשר הביאה עימה גידול משמעותי בשכר ובתנאים בד בבד עם גידול משמעותי באחריויות המיקצועיות שלו. בתוך מספר חודשים מהקידום הוא מצא עצמו עובד בממוצע 12-14 שעות ביממה, כולל בסופי שבוע ובחגים, ובכך, התפשר בצורה רצינית על איכות הזמן החופשי שלו. בקושי התראה עם משפחתו ומצא עצמו במצב בו מוחו היה באובססיית עשייה מתמדת גם כשהיה חופשי. למרות שהיה מוכשר במיקצועו ומסוגל להרבה, הוא חי תחת פחד מתמיד שאם ישים גבולות ויאמר "לא", הוא יפוטר מייד. במקביל, הוא פיתח רגשי אשמה קשים על שהזניח את משפחתו. הוא חש כל הזמן לכוד בין נאמנותו למקום עבודתו ואהבתו למשפחתו. הוא פיתח טיקים קשים בעיניו אשר התבטאו במיצמוצים חזקים ואינטנסיביים ובצורה לא רצונית ואז פנה לטיפול IPEC. במש עזר לו לגלות את הקשר לתקופות בילדותו בהן הרגיש עצמו לא מוכשר ולא חשוב. הוא נחשב לילד לא פופולרי, שקט וביישן, תמיד מחוץ לעיניינים. רגשות אלו וטראומות קטנות מאותה תקופה אוזנו אנרגטית ושוחררו. מצמוצי העיניים הלכו וירדו עד שנעלמו כליל. מספר חודשים מאוחר יותר חזר עם עוד אפיזודה של מיצמוצי עיניים לא רצוניים; מערכת גופנפש היתה מוכנה לשחרר עוד תכנים מהעבר, הפעם היו אלו תכנים של יתמות מאם בגיל 10 וגדילה על ידי אב מוכה אבל על מות אשתו שלא יכול היה להתגבר על אבלו ומת 4 שנים מאוחר יותר. ניקוי אנרגטי של אירועים אלו נמשך הרבה זמן והביא עימו לחילופין מגוון של מחלות תכופות עד אשר המיצמוץ נעלם סופית.