בנושא האישרורים – חלק 1

דר. אורי קניג אוגוסט 2009

מהם אישרורים?

אישרורים מהווים אחד מכלי הטיפול החשובים בשיטת אייפק. אישרור הינו משפט הבונה כיווניות חיובית במטופל ביחס לנושא ספציפי המעיק עליו, וכאשר מחברים את האישרור לאחת משיטות ההתערבות הטיפולית בשימושו של אייפק, אנחנו עוזרים למטופל בצורה משמעותית לפתור את הנושא הנידון, ולקדם את בריאותו. האישרור נוצר באמצעות המערכת המודעת של המטופל ומכוונן אל הרובדים הלא מודעים של המטופל כדי לפתור קונפליקטים, חסימות ולקדם את בריאותו של המטופל
אנסה במאמר זה לנגוע יותר באשר לרציונאל הטיפולי העומד מאחורי אישרורים, לתאר את התבטאות רעיונות האישרורים בחיינו, ולא רק במסגרת טיפול אייפק, ולהבין כיצד האישרורים עובדים על המטופל ומשנים את מערך מחלותיו והסימפטומים מהם הוא סובל.
אישרורים קיימים מקדמת דנא. הם לקחו חלק לאורך ההיסטוריה האנושית ועד לימינו אלה, בצורה של קמעות, קלפי המזוזה, תפילות, עמודי הטוטם בשבטים פרימיטיביים, ציורים על קירות המערות, לכישות אנשי המרפא בשבטי האינדיאנים ובתרבויות שונות, ברכות שנותנים רבנים ביהדות, וברכות הניתנות על ידי ברי סמכא בדתות אחרות, פתקים הנטמנים באבני מקדשים, קברים קדושים, ועוד ועוד.
לאישרורים יש שלושה היבטים אשר מתערבים ומתערבבים זה בזה. הבנת היבטים אלו תקל עלינו להבין יותר את האישרורים:
1. ההיבט האינטלקטואלי
2. ההיבט הרגשי
3. ההיבט הרוחני
ההיבט של הרבה אישרורים יתחיל בהיבט האינטלקטואלי. זהו תוכן מסויים הנכתב ו/או נאמר ו/או נחשב. הרבה אנשים מצפים שעצם אמירת, כתיבת, חשיבת תכנים מסויימים, חלקם חד פעמית וחלקם באופן רציף, תיצור שינוי מיוחל בנושא אליו הם מתכווננים באישרור. לא משנה מהי צורתו או הרכבו של האישרור – כתיבה על נייר, גילוף בעץ, מתכת או פלסטיק, תפילה, שינון משפטים וחזרה עליהם, או בכל צורה בה בוחרים, הציפייה היא שההיבט החיובי שמבוטא באישרור יתגשם במסגרת חיי האדם.
אם ננסה לבודד את ההיבט האינטלקטואלי באופן מלאכותי משני ההיבטים האחרים, הרי שאנחנו עומדים בפני תופעה מסויימת של משא ומתן; האדם המשתמש באישרור מבקש את בקשתו מכוחות עליונים בהם הוא מכיר, בהנחה מסויימת שמצבו יוכל להשתנות רק אם יבקש בקשה מהכוח העליון. כלומר, חוסר בקשה, בעיני המבקש, יכול להתפרש בצורה פסיבית בפנימיותו כהיתקעות במצב, כחוסר אונים, כהודאה בפני עצמו שאין בו היכולת ליצור שינוי. כאן נמצאים באותה הכפיפה הברכה שבאישרור והסכנה שבו.
אנחנו לא צריכים להיות אנשים דתיים בהכרח כדי להודות בפני עצמנו שהיקום, כדור הארץ, החיים האורגניים על פני כדור הארץ, האדם, החיות, הצמחים, אלו, על כל התופעות הכוללות אותם, כל היחסים בין המרכיבים האלו, הם מעבר למקריות באשר לדרך התפתחותם וקיומם בהווה. כל אלו, מעידים על כך שיש סיכוי גבוה ביותר לקיומו של כח עליון, בעל אינטלגנציה גבוהה בהרבה מעבר לאינטלגנציה של האדם, אשר הוא אחראי על שלל התופעות הנ"ל, תופעות הפועלות תוך סדר הרמוני מופתי בתוכן וביניהן.
אל מול כוח כזה, האדם יכול באמת להרגיש כגרגר אבק, חסר יכולת, חסר ערך, ובצר לו, מודה באפסותו ופונה בבקשה אל הכח העליון. כאן אנחנו מתחילים לפגוש את ההיבט השני, ההיבט הרגשי. מצבי חולי, מצבי מועקה וכאב אשר אינם נפתרים על ידי האמצעים המלאכותיים שיצר האדם (הרפואה על שלל גווניה), יכולים לקרב את האדם אל הכוח העליון בבקשה ממנו להעניק למבקש, ריפוי, פיתרון, יציאה מהמצוקה אליה נקלע המבקש ועוד. התקרבות זו יכולה לבוא מתוך רגשות של חולשה וביטול, בהם המבקש באמת מרגיש חסר חשיבות ויכולת שינוי מצבו, ולכן בקשתו כמוה כהטלת עצמו על הכוח העליון עם מסר כמו: "אם אתה לא תעזור לי אני אבוד". זוהי הסכנה בשימוש באישרורים. לבוא בביטול עצמי שהמסר שלו הוא "אין בי כלום ולך יש הכל, לכן, תן לי, ואם לא, אני גמור". כמובן שיש גם ההיבט הרגשי האחר של שימוש באישרורים והוא "אני יכול, אני מאמין בעצמי, אני רוצה, אך יש כאן קשיים הגדולים ממני, ולכן, אני זקוק לדחיפתך כדי שאוכל לעזור לעצמי". כאן נמצאת הברכה שבאישרור.
המסר בדוגמא הראשונה טוען כלפי הכוח העליון "אתה אחראי עלי ובלעדיך אכשל". המסר בדוגמא השנייה טוען כלפי הכוח העליון "אני אחראי על עצמי ובעזרתך אצליח". בשתי הדוגמאות האדם עורך משא ומתן עם הכוח העליון, והמחשבה המעניינת היא שבדוגמא הראשונה במשא ומתן, אחד הצדדים מבקש הכל ולא נותן כלום; האם יהיה כאן כוח עליון שיהיה מעוניין לערוך משא ומתן חד כיווני שכזה? ובדוגמא השנייה, כמאמר הפתגם הידוע, אלוהים עוזר לאלו העוזרים לעצמם, המבקש בא למשא ומתן עם מוכנות נתינה ולא רק נכונות לקבל הכל לעצמו. מכאן, נוכל להבין יותר את עומק הברכה והסכנה הטמונים בהיבטים האינטלקטואליים והרגשיים של השימוש באישרורים.
ובכן, האישרור הינו מסר אינטלקטואלי חיובי המפעיל בצורת השימוש בו את הרגשות ומביא את האדם לחיבור לכוח העליון המתחבר אל הכוח הגבוה בתוך האדם, כלומר, המרכז הריפויי האוניברסלי שבתוך עצמו. כך עובד חלק מהטיפול באישרורים. אך אנחנו, מטפלי אייפק, יודעים משהו נוסף על כוח המלים; אנחנו יודעים מתוך לימוד ומתוך ניסיון הטיפול באייפק, שלא רק המסר התוכני של המילים יוצר את השינוי, אלא, בעיקר, אנו עוסקים באנרגיה המתקבצת מתוך תוכן המסרים של המילים, מגע המילים עם הנייר, עם הדיו, עם צורות המילים, עם הזיעה העדינה של הכותב, של ריחו, של מחשבותיו, של רגשותיו, של אישיותו, של האנרגיה בחדר הטיפולים, האנרגיה בעיר בה נערך הטיפול, האנרגיה בארץ בה נערך הטיפול, ביבשת, בסידור האסטרולוגי של הכוכבים בזמן הכתיבה, במיכלול האנרגיות האופף את האישרור בצורתו השונה, בהיבטו הרוחני.
בהיבט הרוחני, אנחנו יוצרים בתהליך הדיאגנוזה מעין טבלית אנרגטית דמויית צינור אנרגטי בין האספקט הטיפולי הספציפי בו אנו מטפלים, העובר דרך כל מערכות גוף-נפש האדם, דרך המרכז הריפויי, ומתחבר אל היקום שמסביב, וחיבור זה, הוא התפילה, הוא הבקשה של האדם מהכוח העליון לקבל עזרה לעזור לעצמו. הבקשה הזו אינה ברמת התוכן, אלא היא ברמה של אנרגיה עדינה, גבוהה, המתורגמת מן המימד הפיזי של הגוף על מיכלול איבריו ורקמותיו ונוזליו דרך המימד האנרגטי הנמוך של המחשבות, דרך המימד האנרגטי הגבוה יותר של הרגשות ועד למימד הגבוה ביותר של האנרגיה המתחבר אל הכוח העליון. התהליך הזה, הוא פשוט זרימה אינסופית של אנרגיה, בה המילים הן חלק מהזרימה אך הן לא מגדירות אותה.

<h3><span style="text-decoration: underline;"><span style="color: #008080; text-decoration: underline;">בנושא האישרורים חלק 2</span></span></h3>
<h4>הפיכת האישרור השלילי לאישרור חיובי</h4>
מתחילת הדרך באייפק, למדנו על הכוח האדיר של הנפש. הנפש היא שדה אלקטרו-מגנטי מוגדר, חסר כל היבט פיזי בהרכבו, ועם זאת, שדה זה קבוע ומחובר אל הגוף בצורה בלתי נפרדת ובלתי משתנה לרוב, עד למותו של הגוף הפיזי.
גוף אנרגטי זה אינו ישן לעולם; הגוף הפיזי זקוק לשינה, אך לא כך הנפש. הנפש זורמת, עובדת, מעבדת, פועלת, ללא הפסק, בתוך עצמה ובסביבתה. ביטוי גבוה של הנפש בא מהחיים הפנימיים של האדם המתבטאים בחלק הארי של אישיותו – הלא מודע. אנחנו קוראים באייפק ללא מודע, הגוף. לגוף, בהקשריו עם הנפש, יש היסטוריה הקורית מרגע ההפרייה (ואני מאמין שגם לפני ההפרייה), לאורך כל שנות ההתפתחות החובקות בתוכן אינספור אירועים, ועד לרגע הנוכחי. כל שנייה ושנייה בחיי האדם מעובדת על ידי הגוף ונרשמת בזיכרון על פי שני עקרונות בסיסיים: 1. מה גורם לכאב 2. מה גורם להנאה.
זוהי בתמצית דרך חייו של הגוף; הוא מעוניין להגביר את ההנאה מחד ולברוח מכאב מאידך. כוח הבריחה מכאב גדול לאין ערוך בעוצמתו מהמוטיבציה למצוא הנאה. אצל אנשים שנחשפו להרבה כאב וטראומה בתהליך גדילתם, ההנאה יכולה להתבטא אצלם כהפחתת כאב. היחסים בין בריחה מכאב וחיפוש אחר הנאה יכולים למצוא הגדרה דיאגנוסטית נאותה בתהליך טיפול אייפק ולעזור למטפל בצורה רצינית בהתקדמות הטיפולית של מטופליו.
הבריחה מכאב אצל רבים מתבטאת במחשבות ו/או התנהגויות אובססיביות. זאת אומרת, אדם יכול להיתקע במשך שעות, ימים, שבועות, חודשים, שנים, עם דפוסים קבועים שמה שמאפיין אותם זה תכנים שליליים. "אני לא טוב בזה" "אני בטוח שאכשל" "הוא לא באמת אוהב אותי" "היא רק רוצה את הכסף שלי" "זה לא ייגמר בטוב" "מי ירצה אותי עם שכל כזה, עם מראה כזה, עם גובה כזה, עם משקל כזה" ועוד ועוד. מחשבות והתנהגויות אובססיביות אלו מבטאות אמונות שליליות של האדם על עצמו הבאות בדרך כלל ממקומות בהם מסרים אלו "הוענקו" לו בצורה החוזרת על עצמה בתהליך אינטראקציה מתמשך עם אנשים אחרים חשובים בחייו. זהו הכוח ההרסני של הביקורת המופעלת בתוך יחסים.
הביקורות המתמשכות בתוך היחסים יוצרות לאיטן תחושת התקפה על העצמי של האדם, נגדו הופנתה הביקורת, ואנחנו בעיקר מדברים על תקופת הילדות, על היחסים בין הילד הגדל להוריו. תחושת ההתקפה יוצרת מצוקה נפשית של פחד לאבד את הקיום, ובסופו של דבר מפעילה לפרקים את מנגנון ה FFF מתוך צורך של האורגניזם לשרוד את המתקפה. ביקורות אלו הופכות להרגל שני בחיי האדם עוד בילדותו, והוא מפנים את המסרים השליליים של האחרים החשובים בחייו כלפי עצמו. ככל שכוח ההפנמה של מסרים אלו חזק יותר, כך תחושת ה"דאון" ומישכה יהיו קשים יותר, וזו הדרך בה הולך ונוצר הדיכאון.
כאשר המסרים השליליים מזוהים על ידי האדם, ניתן לו לעבוד בכוחות הפוכים כנגד המגמה השלילית של הדיבורים העצמיים השליליים. ברמה האינטלקטואלית, האדם יכול לציין לעצמו שמחשבות אלו הן רק מחשבות, והן אינן האמת האובייקטיבית. אדם יכול לגייס לצורך זה את מנגנון האובססיה אשר באופן טבעי המחשבות השליליות משתמשות בו, ובאופן מודע לחזור על המסר, שתכנים שליליים אלו העולים במוחו, אינם בהכרח האמת האובייקטיבית, הם אינם פרי מחקר מדעי, אלא, הם תגובות אוטומטיות הנובעות מזיכרונות היסטוריים כואבים. כמובן ששימוש כזה יעבוד בעיקרו בהיבט האינטלקטואלי, וחזרה אובססיבית של מסרים אלו לאורך זמן, תתחיל לצבור אנרגיה ההולכת ומתחזקת, אשר בסופו של דבר, תפעיל את המרכז הרגשי של האדם ותוכל להחליש ואף למוטט את מערך האובססיות השליליות. תהליך זה מכונה מדיטציה.
הדבר דומה למכונית המתחילה לנסוע קדימה מתוך מקום חנייה בכביש תלול ביותר. המכונית מתחילה לנסוע במהלך ראשון, הנמוך ביותר והחזק ביותר במכונית, כי כל תפקידו הוא, להניע את המכונית ממצב נייחות מלאה, ועוד בעלייה תלולה, למצב של צבירת תאוצה. אנחנו נעבור עוד מספר מהלכים ככל שהמהירות מתגברת, עד למצב בו מסתיימת העלייה ואנחנו מגיעים אל המישור, במלוא היכולת לשמור על התאוצה אותה השגנו, ושם, האנרגיה זורמת ומתבססת לא על פעולת המנוע בלבד, אלא, גם מהמהירות בה המכונית נעה. זהו המעבר מהאיזור האינטלקטואלי דרך ההיבט הרגשי אל ההיבט הרוחני.
וכשאנו נמצאים בתהליך בו קל לנו לשמור על התאוצה של המערכת האינטלקטואלית, החזרה האובססיבית על המילים, הולכת ויוצרת רגשות, ואלו, יוצרים זרימה של אנרגיה והנושא השלילי מאבד את אחיזתו לנוכח התהליך הנגדי. טיפול אנטי דיכאוני באמצעות תרופות עוזר להדחיק את הסימפטומים של הדיכאון, אך אינו מעלים את המחשבות השליליות. תהליך מדיטטיבי של אישרורים חיוביים הנהגים באופן רציף עשויים לבנות תהליך ריפויי איתן.
<h4>אישרור, אושר ומשמעות</h4>
מיהו האדם המאושר? מה עושה אדם מסויים למאושר ואת האחר לא? מהו אושר? האם זו הרגשת שמחה רגעית, שעתית, יומית, תחומה בתוך מסגרת זמן? האם אושר קשור בהכרח למצב הרגשי שלנו? אלו שאלות גדולות היכולות להצדיק דיון לעומק בנושא זה בפני עצמו. ועם זאת, רציתי לנגוע נגיעה קלה במושג האושר מפני שכשאנחנו עוסקים באישרורים, להזכירכם, אנחנו עוסקים במצב בו אנחנו עוסקים בשידרוג, בהקלה, בפיתרון, בשיפור ובהתקדמות. אלו בהחלט יכולים להוות מרכיבים במצב הנפשי של האדם המאושר. אז אולי האישרור מסמל בו זמנית את מה שחסר לנו כדי להיות מאושרים ובו זמנית פותח בפנינו אפשרויות להגדיל את אושרנו?
הדרך בה אני מסתכל על אושר היא הסתכלות על תהליך, על תנועה, על דינמיות, ולא על תמונה או על מצב. אני לא תופס אושר כמצב של שחור ולבן; "אתמול הייתי מאושר אך היום אני אומלל". אני תופס אושר כתנועה לאורכו של רצף. אדם מאושר בעיני הוא אדם המסוגל לקבל את כל מה שיש בעולמו הפנימי וכל מה שיש בעולם הסובב אותו בכל רמות ההתבטאות של התופעות, במימדים הפיזיים ובמימדים הרוחניים. הקבלה היא קבלה מוחלטת של המציאויות הפנימיות והחיצוניות, הגשמיות והרוחניות, ללא וויכוח וללא משא ומתן. קבלה אינה אומרת שהוא מסכים לכל. לאדם המאושר יש אינטלגנציה מספקת לעשות הבחנה בין מה שהוא לא מסכים איתו ויכול לשנותו לבין מה שהוא לא מסכים איתו אך אינו יכול לשנותו. והגם שמדובר בבר שינוי ו/או לא בר שינוי, האדם המאושר אינו רב ומתווכח עם העובדות, ואינו שוחק כוחו בהתנגדות לאספקטים של המציאות עימם אינו מסכים.
כל אלו אפשריים לאדם המאושר מפני שיש לו משמעות בחייו. לאדם המאושר יש תכלית, יש מטרה, יש חיבור נפשי למשהו שהוא גבוה ממנו. המטרה של האדם המאושר אינה לצבור כסף ורכוש הגם שהוא יכול להיות מאד עשיר אך זה לא הכרחי כדי להרגיש מחובר למשמעות. המטרה של האדם אינה לעשות קריירה מצליחה בתחום עבודתו ו/או תחביבו, למרות שהוא בהחלט יכול להצליח באלו אך זה לא הכרחי כדי להיות מחובר למשמעות.
המשמעות בפירושה הראשוני, היא חיבור בכל הרמות החושיות, רגשיות, שכליות, פסיכולוגיות, רוחניות, של האדם לעולם הסובב אותו. זהו הרצון העז לדעת מה שניתן, להשתוקק אל הנושאים אותם רוצים לדעת, ולהרגיש בכל רגע נתון את עוצמת אנרגיית החיים מפעפעת בו. אצל אדם דתי זה יהיה החיבור אל האלוה שיקנה לו את המעטפת של המשמעות אשר אינה מתערערת באותם ימים בהם הוא מרגיש מדוכדך ושפל רוח, והיא לא מתרוממת גבוה יותר באותם ימים בהם הוא מרגיש שמח ויצירתי. החיבור אל האלוה נותן את המשמעות. ואכניס כאן הערה זהירה: לא לכל אדם דתי יש בהכרח משמעות; ישנם אנשים דתיים שעסוקים במילוי החוקים והריטואלים של הדת אך הם אינם בהכרח מחוברים בכל נימיהם אל האלוה.
אצל רופא זה יהיה החיבור למיקצועו כצינור לקשר עמוק אל סבל האדם והאפשרויות האינסופיות לעזור לסובלים מתוך שיכלול מתמיד של הכלים, הדרכים השונות לטיפולים בחולים שיקנה לו את המעטפת של המשמעות. ושוב אכניס את אותה הערת אזהרה: לא לכל רופא המצליח בקריירה הרפואית שלו בהכרח יש חבור למשמעות עליונה.
האדם עם המשמעות הוא אותו אחד שבבסיסו מקבל את מה שיש בעולמו הפנימי ובעולמות החיצוניים לו, מתוך חיבור עמוק, כל אחד בצינור הספציפי שלו, אל הכוח העליון. אנשים אלו יכולים לבקש אישרורים, אנשים כאלו יבואו לבקש מהכוח העליון דחיפה לטובת השתפרות ולעולם לא יסירו מעליהם את האחריות לחייהם. ולמרבה הפלא ואולי לא למרבה הפלא, אלו האנשים שהאישרורים לרוב יעבדו בשבילם.

<h4>מבנה האישרור</h4>
מעצם טבעו, מטרות האישרור הן שיפור, שידרוג, התקדמות, חיוביות. במצב של חסר, במצב המרגיש בחוסר מוצא, בכאב, בהיתקעות, האדם הסובל מבקש הקלה, שיפור, יציאה מן המצב. כאשר התנאים מצדיקים יצירת אישרור, אנחנו בונים אותו בתוך המציאות בה האדם חי. האישרור מתייחס אל המציאות ומבקש לעזור לאדם להגיע למקום טוב יותר מהמקום הכואב בו הוא נמצא. במילים אחרות, האישרור מבקש להעלות את האדם למקום הסמוך למקום בו הוא נמצא אך ברמה גבוהה יותר, פחות כואבת, פחות תקועה.
כאשר האישרור מבטא בקשות הרחוקות מהמקום בו האדם נמצא, מתחיל להיווצר הטעם של משא ומתן בו האדם מבקש הרבה ומוכן לתת כלום. אם האישרור מבקש זכייה בסכום גדול בפיס לעומת בקשה להשתחרר מהעול הכלכלי, אלו שתי בקשות הדומות זו לזו מצד אחד אך עדיין, רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, מצד שני.
המציאות מורכבת מניגודים של חיובי אל מול שלילי. האישרור ילבש את צבע הניגוד ומבנהו יתייחס לרצון להשתדרג על אף המרכיב השלילי מתוכו המטופל רוצה לצאת. אנחנו קוראים כאן למציאות בשמה, ומפרטים את ההיבטים החיוביים של הבקשה על רקע המצב השלילי והיבטיו. למשל: "אני מקבל עצמי עם יכולת הכתיבה שלי, עם יכולת ההבעה בכתב שלי, למרות פחדי שלא אצליח כסופר". "אני מרגיש בסדר עם עצמי לבקש העלאה בשכרי בעבודה, למרות חששותי שהבוס שלי אינו מחבב אותי". "אני פתוח ומוכן לאפשר לפצע בברכי להחלים למרות הפרשות המוגלה החוזרות ונשנות, למרות החום הגבוה התוקף אותי בגלים, למרות גלי הכאבים הפוקדים אותי ולמרות חששותי שלעולם הברך לא תחלים".
<h4>אישרור ותפילה</h4>
מבנה האישרור בתפילה, על פי מסורות כל הדתות, יהיה שונה מהאישרור המובנה בו אנחנו משתמשים באייפק. בעיקרון, כל אותם כוחות נפשיים פועלים באדם המבקש הטבה במצבו, בין אם זה אישרור כתוב או תפילה הנקראת מספר ו/או נאמרת בעל פה, נלחשת, או נאמרת בלב. המתפלל מודה בגדולת הכוח העליון, מכיר בקטנותו ומבקש שיפור. בתפילה, ישולב כוח רגשי/ספיריטואלי טעון יותר מפני שהאדם אינו מניח את בקשתו על הכתוב ולאחר מכן מחכה לתוצאה. בתפילה, האדם מתגייס עם כל יכולותיו הנפשיים – אינטלקטואליים, רגשיים ורוחניים לתהליך של תיקשורת רצופה עם הכוח העליון, ולאורכו של התהליך הוא נמצא במגע גבוה עם בקשתו על מרכיביה. זהו מין תהליך מדיטטיבי הנמשך כל זמן התפילה. נכון הוא שהמתפלל מחכה לתוצאה ממש כמו כותב האישרור, אך במובן מסויים, הוא חי את הבקשה בצורה אינטנסיבית לאורך התפילה. וכמובן אסור לשכוח שרבות מהתפילות נעשות במוסדות מקודשים הכוללים עשרות ואולי מאות אנשים ההמתפללים יחדיו ומעצימים בכך את האנרגיה הרוחנית הנובעת מהמעמד.
<h4>אישרור וקלף המזוזה</h4>
קלף המזוזה קרוב מאד לגישת אייפק לאישרורים; יש לנו קלף הנכתב בתהליך ספציפי על ידי אדם מיוחד, והוא מכיל מסרים אינטלקטואליים חיוביים אשר לאדם שעל מפתן ביתו היא הורכבה, אינו רואה את הקלף ואינו קורא את מסריו, יום ביומו. ועם זאת, הקלף מכיל לאמונתו של האדם (ורבים מעידים שלתחושותיהם) כוח אנרגטי השומר את באי ביתו מבחינות שונות. המזוזה והקלף שבתוכה הופכים למעשה לטבלית אנרגטית, והכוח שבה הופך להיות בעיקר רוחני.
<h4>אישרור ופסלים, ציורים, סמלים</h4>
במידה דומה לקלף המזוזה, בציורים, בסמלים, בפסלים, בזמנים העתיקים ובמקומות מסויימים בעולם, בעת החדשה, תושבי אותם המקומות המאמינים בתחומים אלו, מעניקים כוחות רוחניים מאד גבוהים לאמצעי ביטוי אלו, ובאמצעותם הם מרגישים שהם יכולים להתקשר ולבקש את בקשותיהם מהכוח העליון אליו הם מקושרים במסגרת הריטואלים המגדירים את אמונתם.
<h4>מה בין אישרורי אייפק להיפנוזה?</h4>
ואם אני עוסק בנושא אישרורים, אני מחוייב לדבר על היפנוזה. בטיפול בהיפנוזה, אדם במצב היפנוטי נכנס לרלקסציה כל כך עמוקה עד שהוא מאבד את המגע עם מוחו המודע בנוכחות אדם אחר ומוכן לתת לאחר לנהל אותו באופן זמני (מצב של אמון גבוה ביותר במטפל). המהופנט מקבל מסרים ספציפיים, לא בהכרח חיוביים, ובמקרים בהם רוצים להפסיק התנהגויות מזיקות, המסרים אף יהיו שליליים. המטפל המהפנט בוחר לפנות אל איזורים בצד הלא מודע של האדם אשר שניהם הסכימו לפני המפגש שלשם המטפל יפנה. זהו מעין תהליך השתלה; אדם הרוצה להפסיק לעשן לדוגמא, המטפל יחדיר לו מסר שלילי שסיגריות "זה לא טוב", "אתה תרגיש רע אם תעשן" וכיוצא בזה, מסרים דומים. כתוצאה מכך, במצב עירות לאחר מכן, בכל פעם שהמהופנט ירצה לעשן, הוא יחטוף בחילה וירגיש רע מאד, ותיווצר לו אסוציאציה של עישון גורם להרגשה רעה, וכך, התנהגות העישון תוכחד. זהו טיפול מאד יעיל במצבים ספציפיים כמו הפסקת עישון, צימצום כמויות האוכל אצל אנשים שדיאטות רגילות לא מועילות להם, וגם במצבים בהם פוביות שולטות על אספקטים מסויימים בחיי האדם, פחד ממעליות, מגבהים מנחשים וכדומה. בטיפולים אלו, אמנם יש פנייה לאיזורים ספציפיים באיזור הלא מודע, ופניות אלו יכולות ליצור תוצאות מקומיות יעילות לחיי האדם, אך אין כאן אינטגרציה של כל חלקי המודעות והאישיות. היעילות בנושא ההיפנוזה אינה מתבטאת בהגברת הבריאות הכללית בתהליך ההיפנוטי. אין וויכוח על כך שכשההיפנוזה עוזרת לאדם להפסיק לעשן או לאזן את הדיאטה שלו או להשתחרר מפוביות, הבריאות הכללית שלו תגבר. במצב אישרור, האדם פונה אל המיכלול של גוף-נפש, ואל הקשר השלם עם סביבתו. האישרור מטפל בו זמנית בכל יחסי הגומלין בין כל מרכיבי מערכות גוף ונפש, והאיזון החדש שנוצר מגביר בצורה כללית וכוללת את בריאות האדם. האישרור לא יעסוק אף פעם בהיבטים שליליים אלא יגביר את החיובי למרות השלילי וייתן לאדם אפשרות לטפס מדרגות משמעותיות בדרך לשיפור בריאותו. במצב היפנוטי, המטפל עושה את העבודה בשביל המטופל, ובטיפול באישרורים, המטפל הוא רק מתווך נייטרלי העוזר לאדם להרכיב את האישרור הנכון למטופל. זוהי עבודת צוות בתהליך יצירת הדיאגנוזה, בה המטופל נותן מידע על עצמו, והמטפל פועל כמתווך בין האיזור המודע של המטופל לבין האיזור הלא מודע שלו. אך בסופו של דבר, האדם המטופל עצמו, במגע עם האיזור האוניברסלי הריפויי שבו, הוא זה שיעשה את כל עבודת הריפוי.
<h4>סיכום</h4>
האישרורים הם מסרים חיוביים על אספקטים שונים בחיי האדם, אשר גורמים לו סבל, מועקה, חסר, ובאמצעותם מבקש האדם עזרה לפיתרון אספקטים אלו מהכוח העליון ממנו. האישרורים יוכלו לעזור משמעותית לאלו המסוגלים לעזור לעצמם, לאלו הלוקחים אחריות על חייהם, לאלו היכולים לקבל את הטבע מחוץ להם ואת החיים הפנימיים שלהם, מתוך קשר וחיבור אינטלקטואליים, רגשיים, רוחניים עם כל מיגוון האלמנטים מחוץ להם ובתוכם, חיבור שבמהותו יוצר לאדם משמעות עמוקה בחייו.
במובן מסויים, אישרורים תמיד היו חלק מהוויית חייו של האדם, ואם כי באו ובאים בצורות ביטוי שונות כמו, כתיבה, ציורים, פסלים, תפילה, ועוד, המסר של האישרור תמיד בא לבקש מהכוח העליון עזרה לקדם, לשפר במצבים בהם האדם נתקע ללא יכולת להתקדם, והבקשה מבטאת בהחלט השתתפות עצמית של האדם "אעשה כל מאמץ אפשרי . . . ", "אני מקבל לחלוטין . . ." ועוד. הבקשה תמיד תביע מסר חיובי למרות המצב השלילי ממנו האדם רוצה להתקדם.