להירפא מדיכאון – למצוא את הדרך למעלה באופן טבעי

דר. אורי קניג מרץ 2013

כשאנחנו במצב רוח רע, כשדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים ואפילו כשמזג האוויר קר ורטוב אנחנו יכולים להרגיש תחושות דיכאון, אבל כל זמן שזו הרגשה זמנית וחולפת זה טבעי ונורמלי לחלוטין. כשסובלים במשך תקופה ארוכה ממצב רוח רע, כשמתקשים למצוא הנאה בדברים שפעם אותנו ומרגישים "דאון" כוללני, זה כבר מעבר למצב רוח רע ונדרשת התייחסות רצינית לעניין. יש לשער שדיכאון מתחיל להיווצר. כדאי גם שתדעו שאתם לגמרי לא לבד. על פי נתוני אירגון הבריאות העולמי, כ 5% אחוזים מאוכלוסיית העולם, סובלים מדיכאון. זאת אומרת שאחד מתוך כל עשרים אנשים חווה במהלך חייו לפחות אפיזודה דיכאונית אחת או יותר ונשים נוטת לסבול מדיכאון בכ50- אחוז יותר מגברים.
איך אפשר לזהות דיכאון? מצב הרוח ירוד, חוסר רצון לעשייה, אנרגיה ווויטאליות נמוכים, התעניינות חברתית ירודה במה שקורה מסביב ויש קושי ליהנות מהחיים ברמה היומיומית. מי שחווה דיכאון יודע שהסבל הנפשי יכול להיות מאד קשה. מרגישים רע ושלילי כלפי העצמי רוב הזמן, תחושות קשות של אשמה, ביקורת עצמית עד למצבי שנאה עצמית. חוסר אונים, ייאוש ובדידות קשים מכבידים ובאופן לא מפתיע מקשים על תיפקוד בחיי היומיום.
דיכאון משפיע לא רק על החווייה, אלא גם על הפיזיולוגיה של הגוף. במצבי דיכאון, דפוסים פיסיים יוצאים מכלל איזון, כמו נדודי שינה או עודף שינה, תיאבון ירוד או מוגבר הגורם לשינויים דרסטייים במשקל. החשק המיני יכול להיפגע באופן משמעותי, ותחושות כאב מתחלפות כמו כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות ועוד הן אופייניות.
דיכאון מתמשך פוגע במערכת החיסון ומגביר את הסיכון להידבק ולפתח דלקות שונות. מחקרים מוצאים שדיכאון מתמשך מגביר את הסיכון להתפתחות אירועים מוחיים, אוסטיאופרוזיס, מחלות לב, סכרת ועוד מחלות.
דיכאון יכול להיות סימפטום של הפרעות פיסיולוגיות כמו תת-פעילות של בלוטת התריס, סרטן בלבלב, בעיות ביותרת הכליה, התפשטות קנדידה ועוד. אנשים אחרי התקף לב נוטים לסבול מדיכאון על רקע פיסיולוגי וחשוב להיות מודעים לכך.
דיכאון משפיע באופן שלילי על כל היבט של חיינו, כולל מערכות היחסים שלנו. לדיכאון של בן הזוג ישנה השפעה על הזוגיות, יש חוסר תקשורת, מריבות תכופות או התרחקות היכולים לגרום לדיכאון ביחסים, ולירידה בתשוקה, במיניות ובאינטימיות הרגשית. יש כאלה המגיבים לדיכאון בתופעות קלסיות של "שקיעה", אבל חשוב לדעת שהתנהגויות של שתייה, סמים, התעסקות אובסיסיבית בעבודה וכמובן בגידות, הן דרכים בהן לא מעט אנשים מנסים להתמודד עם הדיכאון שלהם, התמודדות על ידי בריחה, ניתוק מהמציאות ויצירת התרגשויות קיצוניות שהן הרסניות ומסתיימות בנפילה קשה.
למשל, איילת ודני הם זוג בתחילת שנות הארבעים שלהם. איילת סבלה מדיכאון במשך כשנה לאחר לידת בנה השני. דני חש כעס ובדידות, וגם דיכאון. הדרך שלו להתמודד עם המצב היתה על ידי העדרות מן הבית וחזרה בשעות מאוחרות, אם בכלל. הסיבה לדבריו היתה שעכשיו, כשיש ילדים באחריותו, הוא חייב לעבוד קשה יותר, והוא שקע בעבודתו ונשאר מנותק מרגשותיו. איילת שקעה לדיכאון יותר עמוק שהלך והחמיר ונעשה כרוני.
דיכאון יכול להופיע בעקבות אירועי חיים ונסיבות כמו סיום יחסים, גירושין, אובדן מקום עבודה, מעבר לעיר או ארץ אחרת, מחלה מגבילה, או, שינויי חיים אחרים הדורשים הסתגלות למציאויות חדשות. זהו תהליך שבמהלכו אפשר לפתח דיכאון בגלל קשיים רגשיים לקבל את המצב החדש ולאפשר שינוי וגדילה.
דיכאון יכול להופיע במהלך מעברים התפתחותיים כמו גיל ההתבגרות, כניסה לעולם המבוגרים, הריון והורות, גיל המעבר ובגיל המבוגר. במהלך מעברים אלו מתחוללים שינויים רבים בפיסיולוגיה, בדימוי העצמי, בהשקפת העולם ובמערכות יחסים המשפיעות על התפיסה, הרגש והתפקוד. תחושות של חוסר ביטחון, תלישות ואיבוד המוכר והידוע יכולים לתרום להתפתחות דיכאון .
דיכאון אינו סימן של חולשה אלא איתות לחוסר איזון. מסיבה זו, אנשים בדיכאון לא יכולים בעצמם סתם "לצאת מזה" ולהרגיש טוב יותר וזקוקים לעזרה חיצונית.
הסיבות לדיכאון לא תמיד גלויות בטווח המיידי ולכן חשובה הערכה זהירה ואיבחון של מומחה בתחום בריאות הנפש. טראומות ילדות לא פתורות של התעללות, הזנחה וחסכים רגשיים יכולים לגרום להתפרצות דיכאון בבגרות עקב הדחקות שנפתחות.
אילו שגדלו עם הורים שסבלו מטראומה ודיכאון, רגישים יותר ובעלי נטייה גבוהה יותר לפתח דפוסי דיכאון בבגרותם על רקע חוסר היציבות הנפשית של ההורה.
דיכאון מאופיין בפסימיות וייאוש ותחושה ש"שום דבר לא יעזור". רגשות קשים לא מבוטאים המלווים בתחושה של בידוד, יכולים רק להחמיר את הדיכאון. חוסר מוטיבציה וכוחות להעזר, הבושה והפחד מסטיגמה, מקשים על פניה לטיפול אבל זהו הצעד ראשון והכרחי בדרך להחלמה.
לדעתי, טיפול אפקטיבי צריך לשלב את הגוף והנפש בהתאם לסוג הדיכאון ורמת חומרתו. אז בואו נדבר עכשיו על איך עולים ממצולות הדיכאון למעלה באופן טבעי.
ההכרה בקיום הדיכאון, והמוכנות להעזר, אלו הצעדים המשמעותיים הראשונים. המטפל משמש כעוגן, מדריך ומורה דרך, המבין את המצב ומוביל את המטופל למעלה במסע להתחברות לשמחת החיים וגילוי העוצמה הפנימיים.
ברובד הנפשי של טיפול אייפק בדיכאון, אני מתמקד באיתור וזיהוי של מערכת אמונות יסוד ודפוסי חשיבה שליליים והרסניים התורמים באופן משמעותי להיווצרות הדיכאון. אמונות מגבילות אלו, שהופנמו בעקבות טראומות וחוויות חיים, הן בעלות כוח עצום הממשיך להשפיע על ההווה. למרות שאמונות אלו לא נמצאות במודע, הן פועלות מתחת לפני השטח ומעצבות את ההרגשה, התפיסה וההתנהגות הדיכאונית.
טיפול אייפק הוא ייחודי בכך שהוא עוזר לגלות אמונות שליליות אלו והקשרן לדכאון ע"י אינפורמציה המתקבלת על ידי מערכת הביופידבק של הגוף. טיפול שיחתי בשילוב עם טיפול אנרגטי, עוזרים לאדם לשחרר אמונות אלו מן היסוד ולהתחבר אל החיות והאופטימיות הטבעיים שלו.
הלקאה עצמית, אשמה כרונית ודיכוי עצמי הן תופעות מוכרות למי שסובל מדיכאון. טיפול אייפק עוזר לשחרר דפוס הרסני זה ולטפח סליחה וקבלה עצמית ע"י טיפול באישרורים חיוביים ודימיון מודרך. אלמנט חשוב נוסף הוא טיפול בבידוד הרגשי ועזרה להיפתח לאחרים.
ברובד הגופני חשוב לזהות חוסרים של מרכיבי תזונה חשובים שהידלדלו עקב דיכאון מתמשך. אני בודק באמצעות מערכת הביופידבק של הגוף אילו תוספים יעזרו בחיזוק, הרגעה ואיזון של מערכות העצבים, המוח והחיסון.
אני מעודד חשיפה לשמש, לטבע ולפעילות גופנית מתאימה למצב העוזרת בהגברת החימצון בגוף, חיזוק מערכת השרירים, והגברת הכושר הגופני הכללי. התוצאה – שיפור ברמת האנרגיה ומצב הרוח, ושיחרור טבעי של מתחים ולחצים מצטברים.
מטפל אייפק צריך להבין ולדעת, וכמוהו המטופל, שכמו שהכניסה לדיכאון לא קרתה יום אחד, אלא, הדיכאון "זחל" באיטיות פנימה, לכן, הטיפול לעזור לפתור את הדיכאון, ייקח קצת יותר זמן מטיפול אייפק ממוצע בבעיות אחרות המתאפיין בהשגת תוצאות מהירה יותר. כאן מדובר בתהליך בו הדיכאון יימוג לאיטו בתוך תהליך הטיפול.
דיכאון הוא קריאת הצלה של המקומות הפגועים בנפשנו המבקשים ריפוי והחלמה כדי שנוכל ליצור שינוי וגדילה ונוכל לחוות את שמחת החיים שבנו. מטפל אייפק צריך להזכיר בצורה מתמדת למטופל שהרגשת הדיכאון אינה מהווה הגדרת המציאות, אלא, בסופו של יום גם הדיכאון הקשה ביותר יכול להיות הרגשה חולפת, אם רק נתייחס למרכיבים שלו במלוא הרצינות.