ד"ר אורי קניג

יולי 2010

הקדמה

נוכחתי לדעת שהמילה "מודעות" אינה מילה שלמה, ואם אנחנו בטיפול אייפק, עוסקים במילים, מודדים את האנרגיה המופקת מהן כחלק מיצירת בעיות וכחלק מפיתרון בעיות, מגדירים באמצעותן תופעות, הרי שחובה עלינו לתת הגדרה מלאה לאותה מודעות אליה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שמודעותו של המטופל גדלה, מתרחבת, משתפרת וכ'ו.

מכיוון שכך, מחשבה זו העלתה אצלי על פני השטח צורך ישן יותר והוא התוויית הרקע התיאורטי של טיפול אייפק ברמה התיאורית וברמה המילולית. כל מטפל אייפק העוסק בתחום לאורך זמן חווה שתי תופעות בהן הוא נתקל מידי פעם. תופעה ראשונה היא שהטיפול מייצר תוצאות מאד חזקות, בטווח הקצר ובטווח הארוך. תופעה שנייה היא הפגישה בלקוחות שאינם מבינים/מאמינים/ קולטים/חווים את המשמעות של טיפול אייפק. המטפל מסביר את הרקע התיאורטי בצורה המופשטת לאנשים לא מקצועיים ועם זאת יהיו כאלו שלא יעברו אינטלקטואלית את הרעיונות העומדים מאחורי השיטה.

כל המטפלים לומדים בסדנאות ההסמכה את התיאוריה של הטיפול, את הרעיון שסימפטומים הם ייצוג של מחסומים אנרגטיים עמוקים יותר ושעל ידי חשיפת המקור האנרגטי המתבטא בסופו של דבר ביצירת סימפטומים, המטפל מאבחן את ההקשרים של הבעיות לרבדים עמוקים יותר ומפעיל בעקבות האבחנה התערבות טיפולית העוזרת למערכת הריפוי של המטופל לפתוח את החסימות וכתוצאה מכך מערכת גוף/נפש המטופל מבריאה.

ובכן, הכל נכון, אך הייתי רוצה להוסיף במאמר זה עומק למה שאנחנו כבר יודעים. הייתי רוצה להרחיב ולהעמיק את ההגדרה התיאורטית של הטיפול, לטבוע מושגים שיוכלו לעזור לנו כמטפלים לשוחח מקצועית אחד עם השני ושיקלו במובן מסויים את הדרך בה אנחנו מסבירים את הטיפול למטופלים. מושג האנרגיה הוא כה מרכזי בתהליך האבחנה ובתהליך ההתערבות הטיפולית, וגם אם בכל הרצאת פתיחה של סדנאות ההסמכה, העמקתי בנושאי הויברציה/רטט/תנודה/גל/תדר, אני מעוניין לתאר כאן בצורה מדוייקת את ההקשר של מושגים אלו אל טיפול אייפק, לקשור אותם אל מושג המודעות, לברר לעומק למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו משתמשים במילים "מודעות", "תובנה", לתת תשובה מלאה ומקיפה יותר לכוונה הזו ולראות כיצד כל תרשים הזרימה הטיפולי יקבל היבט מדוייק יותר, מלא יותר, שיעזור למטפלים כמו גם למטופלים לתקשר טוב יותר את הרעיונות הטיפוליים.

מודעות

המילה "מודעות" נגזרת מהשורש "ידע". כל הטייה של המילה – מודעות, ידיעה, דיעה, דעת, תודעה לדוגמא – מצביעים על שימוש מוחלט של המערכת האינטלקטואלית של האדם. מערכת זו מודדת את כמות ואיכות האינפורמציה שהאדם אוגר בתוכו, את הדרכים בהן הוא עורך השוואות בין מדדים שונים של מושגים שונים על מנת להגדיר חוקיות, שיטתיות של תופעות. החשיבה והחישוב וההשוואה הם הכלים הפועלים לטובת המערכת האינטלקטואלית והאנשים אותם אנחנו מכנים אינטלגנטים הם אותם אלו היודעים הרבה אינפורמציה, מסוגלים לקטלג בתוך מוחם את האינפורמציה לפי חלוקות לקטיגוריות העוזרות להם לשלוף את האינפורמציה הדרושה במצב נתון במהירות האפשרית, ויכולים לערוך השוואות של קטיגוריות האינפורמציה לקטיגוריות דומות יותר או פחות, לאינפורמציה הנידונה ברגע נתון.

תהליך בו המטופל קולט במוחו אמת כלשהי על עברו, על ההווה שלו, על הקשר ספציפי של התנהגות מסויימת שלו במצבים מסויימים נקראת "תובנה". ככל שהתובנות מתרבות, כך הופכים חיי המטופל לטובים יותר, מהנים ומלאים יותר והוא אומר שמודעותו מתרחבת. חשוב בנקודה זו להבין שהתובנה הינה הגשר בין האינטלקט לעולם הרגשות. המטופל החווה תובנה, הינו "שמח", "מופתע", "נדהם", מילים המביעות תחושות, רגשות, התרגשויות, ואינן עוסקות יותר בהשוואה, בכמות ובכימות של אירועים. המילה "מודעות" הינה מילה עם היסטוריה, עם שימוש נרחב ביותר לתיאור מצב בו לאדם יש הבנה ומגע וחיבור לעצמו, לסביבתו, לעברו, למשפחתו ולחבריו. למילה זו כוח ממשי של מותג ומתוך שימוש בן עשרות שנים על ידי אוכלוסיות ותרבויות רבות ומגוונות, הפך השימוש בה כמילה שאינה בהכרח משקפת את הכוונה המלאה אליה מתכוון המשתמש הממוצע.

השפה המדוברת, המילים בהן אנחנו משתמשים, עוזרים לנו לגשר על פערים בינינו, לתקשר את כוונותינו ולהתנהל האחד עם השני בדרך שתומכת בחיים משותפים ויעילים. אך השפה (כל שפה) אינה אידיאלית למימוש תקשורת יעילה וטובה בין בני האדם. כשם שהשפה היא כלי המובן מאליו, כך הקונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מההווייה האנושית. בבסיס הקונפליקטים נמצאות תקלות עמוקות בתקשורת. אדם א' אומר לאדם ב' משפט מסויים הנובע מכוונתו להביע משמעות מסויימת. ברוב המקרים האדם נוגע רק חלקית במשמעות האמיתית שמאחורי מסריו. הנגיעה היא חלקית מפני שכוחות ישנים הנובעים מרגשות, מאמונות, הקיימות בתוכו, פועלים מבפנים כל הזמן בניסיון להגיע להגשמת מסריו. מכיוון שכוחות ראשוניים אלו כל כך חזקים (הצרכים להיות נאהב, מוערך, נראה), ואין לו תמיד בנמצא מספיק מילים ברורות ומתארות היכולות להביע את עוצמתם, ומכיוון שבדרך גדילתו למד לסגור כוחות אלו בתוך עצמו, הרבה פעמים, מפני שאלו אינם מקבלים ייצוג מילולי מספיק כדי לבטאם, הרי שהאדם מוצא עצמו מתאכזב ונפגע כאשר אדם ב', בדרך תגובתו למסר של אדם א', אינו מגשים את הצרכים והכוונות שניסה אדם א' להעביר במסר הראשוני שלו.

האכזבה והפגיעה יוצרים עלבון, ואלו הם אבני היסוד לבניית קונפליקט. כאמור, אדם א' אף אינו מכיר בעוצמה ובמרכיבים של הכוחות הפנימיים המובילים אותו לבטא את עצמו, ובהכרח, ימצא עצמו הרבה פעמים מתאכזב ונפגע בתקשורות שלו עם אחרים. כמובן שיש סיכוי שאדם ב' יגיב למסריו אחרת מאדם א', ואדם ג' יגיב בשונה מא' ומב'. איכות התגובות המילוליות והלא מילוליות של האחרים, תקבע את רמת הפגיעה והאכזבה שיחוש אדם א' מול העולם. ואם אינו רואה ואינו נוגע ברמת הפגיעה שלו נוכח תגובות האחרים למסריו, אנחנו נוטים לתארו כאדם ש"אינו מודע מספיק" לעצמו, לתקשורת שלו עם אחרים וכ'ו.

הכוח של המילים הינו עצום. זהו למעשה הכלי המרכזי ששומר אותנו בניהול נכון של חיינו במסגרות החברתיות בהן חיינו מתנהלים; משפחה, חברים, מקום העבודה ועוד. אך אם נישאר ברמה המילולית וננסה להסביר עצמנו שוב ושוב לאחרים, נתקן את מסרי האחרים אלינו, הרי שאנחנו מתעכבים ברמה אחת ויחידה של אנרגיה ולא נותנים לרמות האחרות, שהרבה פעמים אינן מילוליות, אך הן שולטות בחיינו שלטון מלא ומאלצות אותנו במצבי קונפליקט לבחור במילים שאינן בהכרח מקלות על הקונפליקט, ואולי אף הולכות ומעצימות אותו.

כל כך הרבה פעמים פגשתי בטיפול זוגי בזוגות שבאו אלי בשיא הכאב שהם הנחילו זה לזה, מעורבבים בתוך קונפליקטים המרגישים ללא מוצא. בתהליך בירור הקונפליקט, בניסיון להבין על מה כל אחד נפגע, מבחינת לוח זמנים, מה התחיל את הקונפליקט, מהם הנושאים המעסיקים כל אחד מן הצדדים, הסתבר ברוב המקרים שהריב החל על דבר של מה בכך, הם אפילו לא זוכרים על מה פרץ הריב. הם מודים שאלו היו סתם דברים קטנים ולא עקרוניים, אך פרץ העלבון הנושא כותרות כמו "הוא בז לי", "אני פשוט לא מעניינת אותו", "היא לא מכבדת אותי" "היא לא מפסיקה לפגוע בי", "הוא מנצל את טוב ליבי" ועוד ועוד ועוד, אומר שינם בתוכם כוחות ראשוניים המורכבים מרגשות, מאמונות, מזכרונות, ממסקנות, הרוטטים בתדרים חזקים שמילים אינן יכולות לייצג רטטים אלו, לעצור אותם, להרגיע אותם.

ומתוך הכבוד לכוח המילים, לעוצמה של השפה, נוצר טיפול אייפק. כיוונתי כלי טיפול ואבחנה מרכזיים כדי לשאוב את המיטב ממה שהשפה של המטופל מסוגלת להעניק לנו בתהליך גיבוש האבחנה ובבחירת ההתערבות הטיפולית המתאימה. למעשה, כל הכלים משתמשים במילים, אך יהיה זה יותר מדוייק לראות אל אילו סוגי אנרגיה מכוונים הכלים השונים. הכלים הראשונים היו המודלים של המוכנות לטיפול אייפק (סדנת הסמכה); זהו כלי אינטלקטואלי חשוב העוזר לנו לבדוק את הרבדים המודעים יותר ואת הרבדים המודעים פחות של המטופל, לדעת עד כמה הוא מוכן לעבור את טיפול אייפק לפתרון בעיותיו. הכלי מכוון אל האנרגיה המופקת מן הרובד האינטלקטואלי העושה החלטות אינטלקטואליות בנושאים שונים בעולמו של המטופל.

תרשים הזרימה הטיפולי (סדנת הסמכה), לוקח אותנו בסדר שלבי טיפול אייפק, מן הראיון הטיפולי (סדנת הסמכה), דרך עיבוד המילים השונות המייצגות בשלבים שונים מדדי אנרגיה שונים. מטריצת הבסיס (סדנת הסמכה), והמטריצות-כללית ופסיכולוגית (סדנת בכירים), הן למעשה אינטגרציה של אינדקסים שונים המייצגים חומרים אינטלקטואליים, מקורות רגשיים, אמונות ומרכזי אנרגיה שונים הבאים לכדי יצירת תמונה פנימית מתוך חייו הפנימיים של המטופל בהקשר של הנושא המטופל. כלי ליצירת משפטים טיפוליים-אישרורים (סדנת הסמכה), הוא למעשה ניצול מקסימלי של המערכת האינטלקטואלית ככלי הבונה את הגשר של האינטלקט אל תוך עולם האמונות המדריכות את חיי המטופל כמו מאגר נתונים שנוצר במהלך חייו, ואולי אף קודם לכן. דיאגרמת העצמי (בכירות מקצועית), היא שילוב מעניין של מילים המכוונות אל הצד האינטלקטואלי ולו רק בשל התיאור המורכב של מערכת האגו בתוך הדיאגרמה, כשמערכת זו היא למעשה המייצג האינטלקטואל שלנו בקשרים שלנו עם העולם. אדון בדיאגרמה זו בהמשך המאמר בהקשרים של מקורות אנרגיה אחרים. ציר ה HPA (בכירות מקצועית), הוא כלי נוסף הדן בהיבטים אינטלקטואליים של התיקשורת בין החלקים המרכיבים את מערכת הלחץ ואיך שיבושי מידע "ואי הבנות" בין החלקים יכולים לגרום להיווצרות פירושים אינטלקטואלים שונים למצבים הגורמים לעלייה לא רצוייה במדדי מערכת ה FFF. אדון במערכת זו בהיבט אחר בהמשך.

אם כך, ברור לנו שישנם מקורות ודרכי ביטוי שונים של האנרגיה בבואנו לטפל במטופל אייפק. המודעות, השער אל האינטלקט, והגשר אל רגשותינו, היא מרכיב ראשון בהבנת המורכבות של האנרגיה בתהליך טיפול אייפק. השאלה הבאה שנשאל עצמנו היא מהו התדר של מקור האנרגיה, עד כמה המילה, המסר האינטלקטואלי, משפיעים במהירותם, באופי פעימתם, איך וכמה הוא הרטט שלהם.

רטט

כל יצור חי רוטט. אנרגיית החיים מבטאת עצמה בצורה של רטט, ומאחר ואין בידי בני האדם מכונות המסוגלות למדוד מכנית את הרטט, כדי להבין אותו, נפנה לאמצעי מדידת אנרגיה אחרים, כמו למשל במבחן שרירים. שריר חזק ושריר חלש מראים לנו שאנרגיה יכולה להתפלג באופנים שונים.

כדי לדעת לעבוד עם הרטט בטיפול אייפק הייתי רוצה ראשית להתבונן באספקטים שונים שלו. רטט החיים בכל יצור אורגני מהיר ברמות כאלו שאינן ניתנות למדידה על ידי מכונות וכלי מדידה אנושיים, אך באופן תיאורטי, אם נעצור את מהירות הרטט בדימיוננו לתנועה מאד איטית, נוכל להבין את הדינמיקה שלו ואת מרכיביו.

המילה רטט מביעה תנועתיות חדגונית, לצד אחד, וחזרה לצד שני. לתנועה יש שני קצוות שיא ונקודת אמצע (תרשים 1). הרטט אינו תופעה של מקום קבוע אלא תופעה המתקדמת תדיר בכיוון מסויים. לכן, תנועה אל קצה אחד מלווה בהתקדמות שתתבטא בכך שהתנועה לקצה השני כבר לא תהיה באותו קו לאורכו התבטאה התנועה, אלא, היא תהיה במקום שונה; התנועה בין נקודת קצה אחת לשנייה תתבטא גרפית בצורה של גל (תרשים 2). אם נמדוד לאורך מרחק מסויים של X סנטימטרים כמה גלים יש שם, נוכל לקבל מושג על מהירות הגל (תרשים 3). אם נמצא את נקודת האמצע של הגל, אותה נקודה ממנה יש תנועה לקצה אחד וממנה יש תנועה לקצה השני, ונחבר את נקודות האמצע של כל הגלים באותו מרחק X, נמצא את הקו הממוצע של תנועות הגלים. אם נמדוד את המרחק של נקודת שיא אחת מן האמצע ונקודת השיא השנייה מן האמצע וכמו כן את המרחק בין שיא לשיא, הרי שנמצא תוצאות שונות, שכשהן חוזרות בצורה קבועה, הן מבטאות סגנונות גלים שונים. למשל, גלים עם שיאים נמוכים, גלים עם שיאים גבוהים, גלים עם שיאים גבוהים של קצה אחד ושיאים קצרים של קצה אחר ועוד קומבינציות שונות.

כשאנחנו בוחרים מרחק מסויים בן X סנטימטרים, זוהי בדיקה של קטע אחד ברצף תנועת הגל, וההנחה היא שכך הגל מתנהג באופן קבוע. לכן, את המהירות שלו, גובה הגלים וכמותם לאורך הרצף נכנה תדר. התדרים של הגלים מונעים על ידי כוחות חשמליים אלקטרו-מגנטיים שהם אחד ממרכיבי היסוד של אנרגיה ביקום. כאשר דיברנו בסדנאות הראשונות של אייפק על כך שלכל עצם, לכל איבר, לכל אדם, לכל מחשבה, לכל רגש, יש תעודת זיהוי ספציפית אלקטרו-מגנטית, הרעיון מקבל יותר חיים כשאנחנו מפרקים בדימיוננו בצורה פשטנית את התהליך למרכיביו.

וכעת, בואו נראה איך נוכל לנצל הסברים אלו למטרות הגברת יכולת האבחנה שלנו. יש בידינו מבחן שרירים-כלי תשאול השואל כל שאלה אפשרית המכוונת למרכז אינטלגנציה גבוה בתוכנו, המשמש כאנטנה המחוברת אל מרכז הידע האוניברסלי (ארחיב על כך את הדיבור בהמשך המאמר). המרכז ייתן לנו תשובות נכונות לכל שאלותינו, וככל שהשאלה תהיה ספציפית יותר מצד אחד, אך מחוברת לתמונה הכוללת של המטופל מצד שני, כך התשובות שנקבל במבחן שרירים יעזרו לנו לקבל תמונה ברורה יותר על מצבו, עם רזולוציה גבוהה, עם דינמיות שתוביל בתוך תהליך האבחנה לריפוי חלקי הנובע מריכוז תשומת הלב על התוכן והדינמיות בו זמנית.

המטופל הבא לטיפול מתלונן על כאבים, חוסרי נוחות שונים, ובתהליך האבחנה אנחנו מוצאים את המילים המחברות אותנו אל העולם הלא מודע ועוזרות לנו (המטפל והמטופל יחדיו) להגיע אל ההקשרים לתלונותיו. היבט האנרגיה מקבל כאן תמונה נוספת, מעמיקה אם מתחילים להתייחס אל סגנון הרטט של המטופל. משווים את הרטט שלו במצב נייטרלי לעומת הרטט כשהוא נכנס לשדה האנרגטי של התלונה. אנחנו יכולים לשאול על מרכיבי התדר וללא התייחסות למילים, וכבר לקבל תמונה על מהירויות, קצבים, נטיות, בין מצב נייטרלי לבין מצב התלונה. נקבל אינפורמציה נוספת על מחלות מחזוריות, כרוניות, על מצבי FFF כרונים ואקוטיים ויחסי הגומלין שלהם למערכת גוף/נפש הכללית ועוד ועוד. תוספת האינפורמציה האנרגטית של הרטט הזורם בתוך התכנים המודעים, מעשירה את התמונה המתקבלת ומגבירה את הריפוי.

מזה זמן, אני מנסה ליצור כלי אבחנתי ספציפי לניתוח הרטט וכתיבת מאמר זה מחזירה אותי לכוונה זו ביתר שאת. ובינתיים, אנחנו יכולים לראות את היבטי כלי אייפק השונים הדנים ברטט בצורה זו או אחרת. הכלי הראשון הוא למעשה המדידה הקלאסית של סל"א – סולם לחץ אישי (סדנת הסמכה), דרכה המטופל מספר לנו למעשה דרך חווייתו האישית את כאביו הקשורים בתלונותיו, ומאפיין אותם ברמת הרטט אותה אנו מכנים סל"א. ההיבט הבא של הרטט בטיפולי אייפק הוא הפעימות במבחן שרירים (סדנת הסמכה), אותה מדידת עוצמת הכוח, החיות, הקיימים באיבר, במערכת, במרכיב הפסיכולוגי של המטופל.

דיאגרמת גוף-נפש (סדנת בכירים) ומולקולת החיים (סדנת בכירים), מודדות את הרטט באופן השונה זה מזה. בדיאגרמה אנחנו מודדים הלכה למעשה תמונת מצב עכשווית בחלקים של המערכת הגופנית, בחלקים של המערכת הנפשית בהתייחסויות האנרגטיות שלהן אחת אל השנייה, כפי שנמדדות בניתוח הרטט בזמן נתון. המולקולה היא הכלי המאט את הרטט באופן דימיוני ומנתח את הדינמיות שלו, את התהליך בו יש הלכה למעשה פגיעות באיכות הזרימה האנרגטית ומה קורה בנקודות בהן האנרגיה עוצרת, נחסמת, מתעוותת, משנה את מהלך החיים התקין בגלל קשיים ברטט. דיאגרמת העצמי (בכירות מקצועית), היא כלי מובהק לעבודה עם רטט. הכלי מודד את כמות האנרגיה המוקרנת מ 6 עמודי התווך המרכיבים את העצמי, את הרטט המרכיב את התנועתיות של 3 סוגי האנרגיה היוצרים תנועה בעצמי, ואת יחסי הגומלין האנרגטיים עם מרכיבי העצמי (זהות, אגו, סופר-אגו). כלי נוסף המתייחס להבטי הרטט הוא ציר ה HPA (בכירות מקצועית), כלי העוזר לנתח את זרימת האנרגיה על רמותיה השונות בין מרכיבי מערכת הלחץ, ההיפותלמוס, ההיפופיזה (הפיטואיטרי) ובלוטת האדרנל. בכלי זה אנחנו בוחנים את הרטט המתבטא דרך אורכי גל שונים ובין נוירוטרנסמיטרס וכיצד משפיעים האחד על השני בהתייחסות לתלונת המטופל.

עד כה דנו בשני חלקים של תמונת האבחנה-מודעות ורטט. החלק הבא של תמונת האבחנה הכוללת הוא יכולת המערכת הרגשית לספוג אנרגיה ולתת אנרגיה ובמילים אחרות רמת הפתיחות של המערכת הרגשית.

פתיחות

חיינו זורמים בין הנאה לכאב. אנחנו מעוניינים ליהנות כמה שיותר ובאופן תדיר מנסים להימנע מכאב. ההנאה והכאב מונעים בכמה רמות. ההנאה יכולה להיות גופנית והיא יכולה להיות נפשית. יחסי מין, טעמי מזונות, מגע, ריח, יכולים להוות דוגמאות להנאות פיזיות. אהבה, הצלחה, הבנה ופתרון בעיות, גילויים חדשים יכולים להוות דוגמאות להנאות נפשיות. ובין שני קצוות אלו, קיים השילוב של השניים בו חושינו נותנים לנו תמונות המרנינות את חוש הראייה ומשמחות את הנפש בו זמנית, משמיעות לנו מוזיקה מענגת, ונותנת לנו להריח ריחות המזכירים לנו מצבים, רגעים של געגועים לרגעים יפים בעברנו.

באותה המידה, הכאב יכול היות גופני והוא יכול להיות נפשי. פציעה, מחלה, זיהום, ייצרו תגובת כאב. חום וקור עזים, ריחות קשים, רעשים מוגברים, ייצרו תחושות חוסר נעימות גבוהות. אובדן אהבה, כישלון, בוז חברתי, יכולים להוות דוגמאות לכאבים נפשיים.

הנאה וכאב הם במרבית המקרים תופעות המתייחסות האחת אל השנייה בצמידות. הרבה פעמים הנאה תהיה הפסקת כאב, הפסקת מתח, מעבר מאין ליש. איזו הנאה היא לאכול אחרי רעב ממושך, להתפרק מינית אחרי עוררות גבוהה וממושכת, להגיע אל מקור חום אחרי קור עז ועוד ועוד דוגמאות. במקרים כאלו, תפיסת האדם את ההנאה היא הפסקת הכאב וההיפך. תפיסת האדם את הכאב וההנאה, במיוחד כאשר דנים בצד הנפשי, הינן תפיסות הנשענות על ההיסטוריה. האדם מחפש לאורך כל חייו הכרה ואהבה. בינקותו, הדרכים בהן הוריו וסביבתו המגדלים אותו, יספקו את צרכיו אלו, דרכים אלו יופנמו בו וישמשו אותו כמורי דרך בגדילתו ובבגרותו כאמצעי התמודדות עם מילוי הצרכים הראשוניים הללו של אהבה והכרה. צרכים אלו שבו, ואופני מילויים יכתיבו לאדם את מידת וצורת תפיסת הכאב/הנאה שלו לאורך חייו.

תפיסת האדם את הכאב, היא נגזרת כמה הנאה הוא חסר כשהוא כואב. אם האדם נמצא במצב בו הוא 100% נהנה, אין בו כל כאב. אם הוא נמצא ב 50% הנאה, המשמעות היא שהוא מרגיש בו זמנית 50% מותקף על ידי כאב. אהבה, הכרה, ורגשות חיוביים ראשוניים נוספים מזינים את נפשו וגופו של האדם, וכל חלק המחסיר את התזונה הזו, הוא אותו חלק אנרגיה המופנה לתחושת התקפה וכאב היוצרים חסר בתזונה. ככל שאחוזי ההזנה גבוהים באדם בכל הרמות, הפיזיות, הנפשיות, בכל היבטי האנרגיה, בהילה החיצונית, במערכת המרידיאנים, במערכת הצ'קרות, ברטט המפעיל את כל המערכות, כך תגדל מידת הפתיחות של האדם לתת רגשות אל העולם ולקבל רגשות מן העולם.

זוהי אינפורמציה חשובה מאין כמותה כאשר אנחנו עובדים עם מטופל, להרגיש עד כמה הוא פתוח לזרימת רגשותיו, לספוג אנרגיה, להוציא אנרגיה, לתקשר רגשית-אנרגטית לגבי מה שעובר עליו. מתחילת דרכנו באייפק התוודענו אל רעיון המוכנות לטיפול, עד כמה חשובה ההכרה התודעתית שהמטופל מוכן לעבור טיפול. אך התודעה אינה מספיקה לפעמים, כאשר למטופל יש היסטוריה רגשית קשה בה הוא למד לתפוס מצבים רבים כגורמי כאב ולכן, הגם שבמערכת האינטלקטואלית שלו יש מוכנות מלאה לעבור טיפול, יכול להיות מצב שמערכת תפיסת הכאב שלו לא תאפשר לטיפול לקרות כי הפתיחות הרגשית נמוכה מידי. כאשר הפתיחות נמוכה, נמצא את הרטט של המטופל גועש, מבולבל, חסום, ובטיפול נצטרך להתייחס בו זמנית לכל רובדי האינפורמציה של המודעות, הרטט ורמת הפתיחות להזנה.

פתיחות לריפוי (בכירות מקצועית), היא הכלי המתאים לאבחנת הקשיים של המטופל לאפשר להזנה נכונה המיועדת להפרות אותו תוך כדי הפחתת ההתגוננות מפני כאב, התגוננות שהרבה פעמים סוגרת בו ערוצים להזנה לה הוא זקוק. הכלי משורטט הלכה למעשה בצורת משפך המסמל את הצורך העז בהזנה מלאה של אהבה, הכרה ושלל הרגשות החיוביים הראשוניים להם כל אדם זקוק תמיד. הכלי בוחן את כל מרכיבי מערכות האנרגיה, עד כמה יש פתיחות בכל מערכת להזנה, אילו מרכיבים צריכים להיות ניזונים ואילו הגנות פסיכולוגיות חוסמות ומונעות מהפתיחות מלקרות.

וכך, עם הרחבת התמונה האבחנתית המורכבת עד כה ממודעות, רטט ופתיחות, נעבור אל המרכיב הרביעי והאחרון, האמונות, שיעזור לנו לגבש תמונת אבחנה מלאה.

אמונות

לכל יצור חי יש זיכרון ההולך ומתהווה ומתפתח מרגע היווצרותו עד ליום מותו. כל אירוע, כל חווייה, כל גירוי נרשמים בכל תא ותא במערכת של היצור החי. החוויות והאירועים מקוטלגים במערכת הזיכרון תחת איפיון של כמה כאב ו/או כמה הנאה באו איתם. כאשר אמא נענית במהירות לבכי הרעב של התינוק שלה, הכאב של הרעב נמהל עם הנאת הסיפוק של החלב המרגיע והזיכרון הזה מקוטלג בדרגת כאב/הנאה ספציפית. ככל שתגובות האמא יהיו באותה מהירות למצבים דומים וכתוצאה מכך ההרגעה תתהווה בהתאם, יווצר דפוס זיכרון של יחסים בין כאב והנאה במוחו של התינוק שיעזור לו לנבא נכון מה יקרה כשהוא יסבול שוב מכאב. הניבוי הופך להיות אמונה; במקרה הנ"ל "אם אני בוכה, מאמינים לבכי שלי ומספקים לי הנאה".

העיקרון הזה של יצירת מערכות ניבויים, הוא העיקרון היוצר אמונות אצל בני האדם. כאשר מדובר בחיות, אנחנו מכנים עיקרון זה בשמות כמו אילוף, התנייה, אימון. לבני האדם, מעבר לחיות, קיימת המערכת האינטלקטואלית היוצרת שפה באמצעותה הם מתקשרים ויוצרים סדר חברתי בו ניתן להביע צרכים בצורה מילולית בין אדם לחברו. אך בבסיסו, האדם הינו ראשית לכל חיה, ובשנות חייו הראשונות, הוא מופעל על ידי אילוף והתניות כמו החיות, ואופי סיפוק הצרכים הראשונים שלו בתחילת חייו יקבע את אופי התנהלותו הרגשית והתיקשורת שלו עם אחרים לאורך כל חייו.

הניבויים, האמונות, השליליים ו/או חיוביים שנוצרו בו מתחילת דרכו, הם קובעים בצורה מכרעת את ה"אופי" שלו, מפני שזהו בנק הניסיון שצבר האדם והוא קובע במצבים בהם יש איום על מקורות ההזנה הפיזיים/נפשיים שלו איך יתנהג ואיך ייגש לפתור את האיומים הנ"ל. האמונות הנוצרות, יכולות להיווצר במודעות מלאה על ידי האדם או במודעות חלקית של האיזור הלא מודע, או במודעות יותר חלקית של מערכות ואיברים פיזיים ספציפיים. אם הכבד לדוגמא מפתח זעם בתהליך ההריון, זעם שאינו שייך לתמונת ההתפתחות הכללית, זעם זה יכול להוות גורם מפריע בחייו של האדם, ואם הוא סובל מהתקפי זעם שאינם מוסברים במציאות עצמה (בעייה מאד נפוצה), אמונה ספציפית של הכבד שאינה נמצאת באינטגרציה עם המערכת כולה יכולה לאמלל את האדם.

לאמונות יש כוח ניבויי המתייחס אל ההיסטוריה, הן אוטומטיות וברובן אינן מודעות לאדם. הן מקיפות את כל שטחי החיים של האדם ובאופן עממי אנחנו מכנים אותן "אופי". לאמונה הקשורה בניבוי אם האדם יחוש הנאה או כאב, שליטה מלאה על רמת הפתיחות לריפוי, על רמת הרטט בה הפתיחות מתבטאת ועל רמת התפיסה והמודעות האינטלקטואליים.

האמונלייזר (בכירות מקצועית), הוא הכלי החדש ביותר באייפק, ובאמצעותו המטפל ניגש לניתוח של רטט הכוח של אמונות המטופל בהצלחת הטיפול ובמידת השפעות הטיפול ו/או המטפל עליו, על המטופל, ועל תלונותיו. זהו כלי ניבויי שישפר את יכולת האמונה של המטופל בטיפול ובמטפל, ובכך יגביר את הפתיחות הרגשית, יארגן את קצב הרטט ויגייס את המוכנות האינטלקטואלית לטיפול.

ארבעת מרכיבי התמונה האבחנתית שהצגנו עד כה נותנים לנו תמונת מלאה על מצבו של המטופל ואולי, במקום שנגדיר ונאמר שבעקבות הטיפול רמת מודעותו של המטופל גוברת, אולי נוכל לאמר שרמת המרפא שלו גוברת.

מודעות
רטט
פתיחות
אמונות

אבחנה וטיפול

מטופל בא לטיפול כי לא טוב לו באספקט כזה או אחר בחייו. הוא בא לטיפול אייפק כי שמע מאחרים שזה עזר להם והוא בא אל המטפל הספציפי, כי שמע מאחרים שהוא עזר להם. טיפול אייפק מייצר תוצאות חזקות יעילות ומתמידות, לפעמים מאד מהר, ולפעמים לאט יותר, אך עדיין מאד מהר בהשוואה להרבה שיטות טיפול. הטיפול מושתת על מבחן שרירים שהינו מבחן סובייקטיבי לחלוטין שיכול להיות מאד אובייקטיבי אם המטפל מקפיד על מרכיבים ספציפיים. במילים אחרות, טיפול אייפק הינו טיפול סובייקטיבי המייצר תוצאות אובייקטיביות. זה נשמע כמו אבסורד, סתירה, אך זהו הטיפול.

ברוב ענפי הרפואה, עומדים לרשות המרפאים כלי מדידה טכניים שכאשר הם מכויילים נכונה, הם מספקים למטפלים תוצאות העוזרות להם לגבש תיאוריות אינטלקטואליות אותן הם מכנים הרבה פעמים בתגיות דיאגנוזה שונות ומשם הם מסיקים מסקנות אינטלקטואליות מה הטיפול הנדרש. לא אכנס כאן לתהליך דיוני על פילוסופיית ריפוי זו שבעיקרה מאפיינת את הרפואה המערבית. בטיפול אייפק המדידה מסתמכת בעיקרה על אמצעים אנרגטיים, מבחן שרירים, מטוטלת, קריאת אנרגיה עם כפות הידיים, ואולי עוד אמצעים אנרגטיים שונים. כל אמצעי כזה מסתמך על מערכת האנרגיה של המטפל העושה אבחנה, ולכן זוהי קריאה ומדידה סובייקטיביים.

הבנת מושגי המערכת האנרגטית, הבנת רעיון הרשת האנרגטית שמרכיבה את היקום ואת כל מרכיביו הגדולים – גלקסיות, החלל שבין הגלקסיות, מרכיבי היקום הפחות גדולים – מערכות שמש, כוכבים, מרכיבי היקום היותר קטנים – החיים האורגניים על כל גווניהם, החיות, הצמחים, בני האדם, ומרכיבי היקום היותר ויותר קטנים – מערכות ואיברי האדם, זיכרונותיו, אמונותיו, רגשותיו, רעיונותיו, הם בבסיס הבנת הטיפול. המערכת הנ"ל מרושתת בצורה קבועה ומתמדת, ללא חורים וחללים בה, הכל קשור להכל, הכל מקושר להכל. למערכת הזו יש בינה מרכזית הממוקמת גיאוגרפית בכל מקום, ועם כל זאת, שלכל מרכיב במערכת יש תיפקוד ספציפי, עדיין כולם פועלים כנגזרת של בינת העל. האוכלוסיות הדתיות בעולם רואות בבינת העל הזאת את האלוהים. האתיאיסטים, חלקם טוענים שאין בינת על והכל מקרי, וחלקם מאמינים שקיימת בינת על ושיש סדר בכל המורכבות אותה אנו חווים ושחלקים קיימים שלה אנחנו לא מסוגלים לחוות בגלל מיגבלות החושים שלנו.

אני מאמין שהכל קשור להכל ושיש חוכמה – בינת על, המארגנת את כל עולם התופעות. לכל מערכת יש חוקי קיום, ולמערכות כלליות יש שליטה מסויימת בהתנהלות תת המערכות מתחתיהן, אך חלקים שלמים בתוך תת המערכות אינם בשליטתן של המערכות הגדולות יותר. לדוגמא, מנהל מפעל בו עובדים 1000 עובדים, אינו מנהל ספציפית את עבודת כל פועל. לניהול נכון הוא זקוק לחלוקת העובדים למחלקות שבראש כל אחת הוא ימנה מנהל. לצורך הדוגמא, בכל מחלקה יהיו 100 עובדים ובמפעל כולו יהיו 10 מנהלים. לכל מנהל אופי שונה, סגנון שונה ולכן, למרות שבתמונה הגדולה, החוקים וההנחיות לניהול המחלקה יבואו מטעם מנהל המפעל, מנהל המחלקה ימלא את החוקים כהבנתו, ולצורך מימוש החוקים ימציא חוקים משלו. באופן טבעי יכולות לקרות תקלות בין מערך חוקי המפעל למימושן בתוך כל מחלקה.

זוהי הסיבה מדוע כאשר בינת על מנהלת את חיינו, קיימות תקלות בחיינו בצורת מחלות לבני אדם, מלחמות בין עמים, אסונות טבע ועוד. ועם זאת, כשמנהל המפעל משגר את הוראותיו למנהלי המחלקות, לחלקם לא יהיו כל תקלות בניהול מחלקותיהם מפני שהם שמעו נכון את ההוראות, והסגנון האישי שלהם פתוח דיו לנהל ברוח המנהל כך שהפרשנויות האישיות שלהם די חופפות את המסר שניתן להם ולכן כמות הקונפליקטים במחלקותיהם נמוכה, וכאשר קורים קונפליקטים הם יודעים לטפל בהם בצורה נכונה ולעזור למערכת לחזור לזרימה תקינה.

כשמטפל אייפק מתחבר אל בינת העל, הינו מחובר לרשת, דרך מרכז הריפוי האוניברסלי הקיים בתוכו כשם שהוא קיים בתוך כל יצור חי. מטפל אייפק נכנס אל ה zone עליו אני מדבר בכל הסדנאות והמפגשים השונים לאורך השנים. בתוך ה zone, העולם הסובייקטיבי של המטפל על צרכיו, אמונותיו, ניבוייו, מנוטרל לחלוטין. אבחנה אמיתית יכולה לבוא רק מתוך בינת העל ולא מעולם הדיעות והתיאוריות של המטפל. בינת העל תשדר את שידוריה אל אנטנה ספציפית ערטילאית הנמצאת אצל המטפל וזו פנוייה תדיר לקבלת השידורים. תיאוריות ואמונות של המטפל מה צריך ומה לא צריך המטופל, פשוט מחבלות בשידור והתוצאה הברורה היא חוסר בתוצאות טיפוליות.

ובהנחה שמטפל אייפק למד לאורך ההתנסויות הטיפוליות שלו להיכנס אוטומטית אל ה zone, עדיין, ישנם מקרים בהם התוצאות הטיפוליות אינן קורות. אלו מכם המכירים אותי לאורך השנים, יודעים עד כמה המפגש עם אותו קהל מטופלים בו התוצאות הטיפוליות אינן קורות או שהן קורות אך נופלות מהר מידי או שהן חלקיות, איתגר אותי בדרך להגברת התוצאות הטיפוליות מול המקרים הקשים האלו ועד כמה מהכלים היותר חשובים בשיטה נוצרו כתוצאה מהמפגש הזה עם המטופלים הללו. הכלים אותם אני מסכם במאמר זה באים למעשה לנגוע בלב הקשיים של המקרים הקשים, וכדי להצליח איתם, אני מאמין שאנחנו חייבים ליצור תמונה שלמה ככל האפשר של המטופל, תלונותיו והדרכים לעזור לו. התמונה הזו חייבת לנגוע בארבעת גורמי המרפא – מודעות, רטט, פתיחות ואמונות. כמובן שהשם מרפא חייב לבטא את המשמעות הטיפולית העליונה בה אנחנו עוסקים והיא לעזור למטופל להגיע למרפא.

רמת המרפא הנמדדת בתוך התהליך הטיפולי היא הקומבינציה של ארבעה מרכיבים התלויים האחד בשני, ורק הקומבינציה תיתן לנו תמונה מלאה ולא מרכיביה הבודדים. האמונות המבוטאות אינטלקטואלית ו/או אמונות לא מודעות של האדם, יוצרות רמת פתיחות מסויימת המתבטאת ברטט ספציפי. כדי להגיע לרמת המרפא הנכונה בתהליך האבחנה, אנחנו צופים בריקוד מדהים בעל צעדים וחוקיות משלו, אשר הולכים ומתבהרים בתוך מתן תשומת הלב המתאימה לכל אחד מארבעת המרכיבים.

אנחנו יודעים כבר מתחילת היווצרות שיטת אייפק שתהליך אבחנתי נכון פותר את הבעייה שלשמה בא המטופל כבר בשלב האבחנה או לפחות מפחית את הבעייה משמעותית אצל חלק גדול מן המטופלים. התופעה הזו קורית לדעתי מפני שאנחנו עוסקים בטיפול אנרגטי, ואנרגיה מופעלת ומתייחסת לאנרגיה אחרת מתוך חוקיות אנרגטית. תהליך אבחנתי של שאלת שאלות, יוצר אנרגיה חדשה המתערבת עם אנרגיית הבעייה ובתוך כך נוצר פתרון אנרגטי. אסור לשכוח גם כיווניות הפוכה בה מטופל בא עם בעייה קטנה, עם כאב קטן, ויוצא מהטיפול עם כאב גדול, הרבה יותר גדול ממה שהרגיש לפני שבא לטיפול. כשתופעה זו קורית למטפל מתחיל, יש סיכוי שהלה ייחרד ויחשוב מה היתה הטעות, מבלי לקחת בחשבון שאולי לא היתה כאן כל טעות. אולי קרה כאן אפקט קליפות הבצל (סדנת הסמכה). ולמטפל מנוסה יותר, בהנחה שנמצא ב zone ועובד בצורה נכונה ומדוייקת, הוא יודע שלאנרגיה יש חוקיות פנימית ברורה שלא תמיד ניתנת לצפייה מראש, ולכן הדרך למרפא תעבור מכאב קטן דרך היווצרות כאב גדול עד להשגת הריפוי, במקרים מסויימים.תיאור מקרה טיפולי.

לסיום, הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך טיפולי בבחורה צעירה בה אני מטפל בחודשים האחרונים ואולי דרכה, אוכל להמחיש את הרעיונות אותם ניסיתי להביע במאמר זה. קרוליין (שם בדוי, וכל הפרטים המזהים טושטשו ושונו), בחורה בת 19 פנתה אלי בשל כאב חד בלסת השמאלית (סל"א=8) ממנו היא סובלת לאורך כחודשיים לפני שפנתה אלי. באבחנה ראשונית התברר שעזבה את בית הוריה ללימודים כחודש לפני שהכאב התחיל. הרגישה רגשי אשם קשים על עזיבתה, וזה היה הבסיס להיווצרות הכאב, כפי שלמדתי ממבחן השרירים. מניסיוני, היו לי הרבה מקרים כאלו בעבר שהניבו תוצאות ריפויות מיידיות ותמידיות, וכך קרה גם כאן. הכאב עבר לגמרי למשך כיומיים אך חזר לקדמותו ואף החריף יותר (סל"א=9). שוב ערכתי אבחנה ועלה מידע חדש דרך מבחן שרירים שהיא נחבלה בפניה בתאונה. היא אישרה שכשבועיים לפני פרוץ הכאב, הלכה בדירתה בלילה מחדר אחד לאחר בתנאי תאורה חלשים, נתקלה ברגל שולחן ונפלה על לסתה השמאלית. זה כאב לה למשך כמה שעות והכאב נמוג. טיפלתי בה ולא היתה שום הקלה בכאב. פנתה לרופא, וזה, אחרי תהליכים דיאגנוסטיים של רנטגן, MRI ועוד אמצעים, ואחרי שימוש של חודשיים בתרופות לטיפול בכאבים, הודיע לה שאמנם אין כל סימן שמשהו ניזוק אך מאחר ולא הגיבה לחלוטין למינונים חזקים של משככי כאבים, היא תצטרך לחיות כל חייה עם הכאב הזה והוא לעולם לא יעבור.

במשך כחמישה חודשים מאז ביקורה האחרון אצלי ישנה בממוצע כשעה בלילה בגלל הכאבים והתפקוד שלה ביום היה נורא, לא יכלה להתרכז בלימודים ונכשלה בכל בחינות הסמסטר. כתוצאה מכך, הועזבה מהאוניברסיטה. פנתה אלי שוב לפני כשלושה חודשים, והבחורה החביבה והנעימה שפגשתי כמה חודשים לפני כן, הפכה להיות כעסנית, חשדנית, לא מאמינה לאף אחד, ווכחנית, מאשימה ועוד. נתקלתי כאן בערבוביית רגשות, מבחן שרירים מבולבל, וחוסר בהירות בתהליכי האבחנה. ראיתי אותה פעמיים נוספות, נתתי לה מספר תוספי מזון שראיתי כקריטיים להחלמתה (וויטמין E, אומגה 3, כולין, פוספור) והכאב נשאר אותו כאב, ביחד עם התופעות הרגשיות המתוארות להלן.

קבעתי לה פגישה נוספת ובה ערכתי איתה שיחה נוקבת. הנושאים היו ראשית ההתנגדות שלה והווכחנות אם הטיפול הספציפי יכול לעזור לה והאם בכלל, קיים איזשהו טיפול שיוכל לעזור לה. הסברתי לה שוב ובקצרה מה אני עושה ואיך הטיפול עובד. הזכרתי לה את התוצאות הטיפוליות שקרו לאנשים שהפנו אותה אלי, ומסתבר שהיא חסמה לגמרי צד זה מתודעתה. הסברתי לה שעם כל האמפתיה שאני חש למצב הנורא אליו נקלעה, אני מאמין שאוכל לעזור לה רק אם היא תעבור לעבוד איתי ולא נגדי, ושזה בידיים שלה לעשות את ההחלטה, כי עם אנרגיה שלילית הנושבת מצידה אני לא יכול לעזור לה. בתוך כ 20 דקות בתוך הפגישה האנרגיה שלה השתנתה כליל והיא התיישרה ועשתה מיידית את הבחירה לעבוד איתי ביחד ולא נגדי. הנושא האחרון שדנתי עליו היה התגובה התמוהה בעיני שאדם בשר ודם, הגם שהתואר שלו רופא, העיז לאמר לה פסק דין שלעולם היא תצטרך לחיות עם הכאב הזה. הסברתי לה שאני יכול להבין שהוא לא ידע איך לעזור לה וזה בסדר, אך הוא היה צריך להגיד לה את האמת, אך כשהוא השתמש בסמכות הרפואית שלו לתת כזה ניבוי במקום להודות באמת אחרת, זה קומם אותי וגרם לי להרהר עד כמה האמירה הזו חדרה אליה ו"שיכנעה" אותה שאלו יהיו חייה.

בהמשך הפגישות הטיפול נגע לפעמים בצדדים פיזיים לחלוטין ולפעמים, בצדדים רגשיים. הכאב שלה ירד ל סל"א=4 שהפך את חייה לנסבלים יותר, וכך זה נמשך כחודש ללא ירידה נוספת. הגיע הזמן לחזור לבדוק שוב את רמות המרפא שלה ובבדיקה הראשונה נדרש כלי האמונלייזר. כשלושה ימים לאחר הטיפול קיבלתי ממנה הודעה טלפונית נרגשת ביותר שהכאב עבר לחלוטין. כך זה נמשך כיומיים ובפגישה הבאה דיווחה שמצבה מצויין אך בקשה שאם יהיה דרדור במצבה שלא אדווח על כך להוריה אם הם יתקשרו לשאול אותי. הבהרתי לה את גבולות הסודיות בטיפול ועם זאת, בקשה זו נרשמה לי עם נורת אזהרה אך לא עשיתי עם זה כלום בשלב זה.

כחודש לאחר מכן, היא מופיעה לחדר הטיפולים עם אביה (הוא היה מטופל שלי בעבר), וברשותה ובנוכחותה הוא מספר לי שהכאב בלסת שלה הגיע לממדים בלתי אפשריים לילה לפני הפגישה ואז היא התוודתה להוריה שהכאב תמיד היה איתה ומלבד פעמיים של שיפורים לא חל כל שיפור והיא הסתירה את האמת מהם כי לא רצתה לפגוע בהם. לאחר שאביה עזב את החדר הסבירה לי שאין לה לב לפגוע בהוריה שכל כך אוהבים אותה ומעניקים לה מכל טוב, והיא מאמינה שהם יישברו אם תספר להם את האמת. המשיכה והסבירה לי שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא סבלה מכאבים שונים ומשונים הנובעים בעיקר מכך שהיא מסורבלת בתנועותיה ובהליכתה וקרו לה אינספור תאונות בהן נחבלה קשות, נקעה עצמותיה, חטפה כתמים כחולים חזקים ועוד כהנה וכהנה מקרים דומים.

היא למדה לחיות עם הכאבים הללו שהיו כל פעם מחדש נוראים יותר מקודמיהם, משמעו, למדה להסתיר אותם מסביבתה ומעצמה. פתאום, דברי הרופא שדיבר איתה הבהירו לי למה היא בחרה "להאמין" לו ולדבוק בדרכו ובהכוונתו. בדקתי איתה לגבי השיפורים עליהם דיווחה לי והיא אמרה שהשיפור הראשון והשיפור שצילצלה אלי לדווח היו אמיתיים לחלוטין. שאר הדיווחים היו הסתרות מחשש שהאמת שכואב לה תעבור ממני למשפחתה. בשלב זה של הטיפול היא דיווחה על כאב קבוע של סל"א 6-8.

שוב מצאתי עצמי בשיחה עימה, הפעם כדי לבסס חוזה איתי בו היא מספרת לי את האמת בלבד על מה קורה בטיפול ושלא תנסה לא להכביד עלי בכך שתודה כשאין התקדמות בטיפול. שוב פניתי אל נקודת ההתחלה לבסס מדדי מרפא כדי להתחיל להתקדם בטיפול. שוב נדרשתי אל האמונלייזר שאמנם התוצאות שלו היו טובות יותר מן הפעם הקודמת אך עדיין הצריך עבודה. טיפול זה הוריד אותה לסל"א 4-5. ניסיתי בפגישה לעשות איתה דימיון מודרך כדי להסתכל בכאב ולהיזכר בו אך היא נבהלה ותוך שניות קפץ הכאב ל 7-8. האינדיקציות הלכו והתחוורו לי שאנחנו מדברים בכאבים פסיכו-סומאטיים ושמדובר כאן בתהליכים היסטריים בהם החווייה הפיזית של כאב היא תולדה של חרדות קשות ואיבוד הקשר הרגשי עם עצמה. בהמשך, הכלי הנדרש היה פתיחות לריפוי, והוא סיפק לה חווייה טיפולית חזקה ביותר. עלינו על חסימה בלב הרגשי, קושי בהבעה עצמית והגנת כניעה מוחלטת לנסיבות המקיפות אותה. כשראתה את כל אלו על הפתק הטיפולי, התחילה לצחוק ולרטוט ולקבל עוויתות מוזרות בפנים. היא בבת אחת הבינה/הרגישה/התלהבה והסבירה לי מה קורה בחיים שלה, ואיך כל מה שכתוב בפתק מאפיין את חייה ואת יחסיה עם כאב/משפחה/קרבה. בבת אחת החלה להרגע בפגישה והעברתי אותה לטיפול משולב של 4 צבעי פנס לד בנקודת התירואיד ובו זמנית מיני מסג'ר בטבור. הטיפול הרגיע אותה עוד יותר אך היא היתה צריכה שיעורי בית של עוד 4 טיפולים ארוכים. בפגישה הבאה דיווחה שהכאב ירד בהדרגה לאורך שיעורי הבית לסל"א 2 עליו היא התייצבה. ערכנו דימיון מודרך לכאב והיא צחקה ואמרה שעשתה בבית עם עצמה במודע בדיקות של הסתכלות בהרגשת הכאב ולא היתה שום תזוזה בסל"א 2. טיפול נוסף במדד הצ'קרות של כלי הפתיחות לריפוי הוריד את הכאב לרמת סל"א=0.

בשלב זה, היא מוכנה להתחיל בטיפול, לאחר הכנה כל כך ארוכה ותזזיתית של הכנה לטיפול, לאחר שרמת המרפא התייצבה על סל"א=0, ואין יותר הסחות דעת מלנגוע בדברים מהותיים המטרידים אותה בשלב זה בחייה.

סיכום

מטפלי אייפק כמו בשיטות טיפול אחרות, נהגו למדוד את התוצאות הטיפוליות בהסתכלות על רמת המודעות של המטופל לכאביו. השימוש ההיסטורי החוזר ונשנה של השימוש בשורשי המילה מודעות הסיח את הדעת מכך שהמודעות, שהינה אספקט אינטלקטואלי של מערכת האנרגיה של גוף/נפש, אינה מודדת בהכרח אספקטים חשובים נוספים בדרך ליצירת תמונה אבחנתית מלאה וברורה על מצבו של המטופל. המאמר הנוכחי סוקר את ארבעת האלמנטים של טפול אייפק מדוייק בו מודעות, רטט, פתיחות ואמונות או בראשי תיבות – מרפא, נותנים תמונה אבחנתית על מצב המטופל. תמונת המרפא מהווה בהרבה מקרים כבר בתהליך רכישתה, התערבות טיפולית מלאה או חלקית רק מתוך היותה מאירה כמו לייזר על הנקודות הנדרשות לתשומת לב בהקשר לבעיית המטופל. הדרישות מן המטפל הנדרש לעזור למטופל לייצר תוצאות אובייקטיביות בטיפולו, נשענות באורך מתמיה על תהליך אבחנתי סובייקטיבי. בבחינה לעומק הנושא מסתבר שהבדיקה הסובייקטיבית יכולה להפוך להיות אובייקטיבית אם המטפל יודע לשמור עצמו בתוך ה zone הטיפולי בו הוא מתחבר אל מרכז הידע היקומי, אל הבינה הגבוהה של היקום.

בטיפול אייפק קיימת מערכת דיאגנוזה מהירה, יסודית, מדוייקת ופשוטה. המטפל יודע לתפעל מערכת המודדת את הביופידבק של מערכת השרירים, מערכת המקבלת מידע מדוייק מן הצד הלא מודע של המטופל, צד אותו אנחנו מכנים בקיצור, הגוף. בכינוי "הצד הלא מודע" אנחנו משתמשים בשורש "ידע", ובתיאור תוצאות טיפוליות חיוביות אנחנו חלקית מתארים את התקדמות המטופל בשימוש במילה "מודעות". אנחנו אומרים על המטופל שלנו שבתוך תהליך הטיפול המודעות שלו מתרחבת, והכוונה היא שהוא רוכש תובנות על מחסומי עבר ובאמצעות תובנות אלו, חייו טובים יותר כי הוא מודע יותר לעצמו. ובכן, הכל נכון ומתאים לטיפול אייפק, אך נושא זה של מודעות החל להטריד אותי מזה זמן מה, והעלה בי את המחשבה שמודעות הינה תהליך אינטלקטואלי, ומאחר ואנחנו עוסקים באנרגיה על כל גווניה, עם כל החשיבות של מקור האנרגיה המגיעה מן הצד האינטלקטואלי, עדיין, מה קורה עם אנרגיות הבאות ממקורות אחרים בתוכנו כמו רגשות, תחושות, אמונות ועוד.