ניטרול יעיל של אלרגיות באמצעים טבעיים חלק 1

ד"ר אורי קניג דצמבר 2010

תקציר

אלרגיות הן תגובות של מערכת החיסון ומערכת העצבים המתבטאות בסימפטומים של עיניים דומעות, עיטושים מתמשכים, פריחות בעור, כאבי ראש, התקפי קוצר נשימה, קדחת השחת, התנפחויות, כאבי בטן ועוד שלל סימפטומים. מה הסיבה לכזו מהומה? מערכות החיסון והעצבים מגיבות ב"אזעקת שווא "לחומרים ידידותיים כמו מזונות, חומרים סינטתיים וטבעיים בסביבה ועוד, כאילו שהם פולשנים מזיקים (ווירוסים, בקטריות ועוד). הרפואה הקונבנציונאלית מתייחסת לאלרגיות כתופעה של "אזעקת שווא" של המערכת החיסונית ומציעה תרופות להרגעת הסימפטומים האלרגניים ו/או הימנעות מחומרים אלו. הרפואה הטבעית רואה את היווצרות האלרגיות כתוצאה של אסוציאציות/זכרונות של מזונות וחומרים סביבתיים עם חוויות שליליות מאיימות שנוצרו במקרים רבים בילדות. האלרגיה היא הפעלה מחדש של האסוציאציות/זכרונות כאשר נוצר מגע מחדש עם המזונות ו/או החומרים הסביבתיים. טיפול ® IPEC Therapy מציע פיתרון טבעי ויסודי לבעיית האלרגיה. הטיפול אינו עוסק בהרגעת סימפטומים אלא בניטרול האסוציאציות/זכרונות בין החומר האלרגני והחווייה הקשורה אליו. התוצאה היא שהגוף אינו מזהה את החומר כאלרגיה ואינו מגיב יותר בסימפטומים האלרגניים. בטיפול Therapy® IPEC המטפל מזהה בעזרת מערכת הביופידבק של שרירי הגוף, באופן מהיר ובלתי פולשני את אופי האלרגיה ולמה האדם מגיב ספציפית ללא שיחה וחיטוט בעברו. לאחר האבחון, מנטרל המטפל את האסוציאציות/זכרונות השליליים באמצעים טבעיים, ומאפשר לגוף להגיב באופן טבעי ונורמלי לחומרים ידידותיים לאדם, וכתוצאה מכך, האלרגיה על שלל הסמפטומים שלה, נעלמת.

מבוא

רבים חוווים את הסימפטומים המתישים של האלרגיות כמה פעמים בשנה עם חילופי העונות, או כל השנה אם הם באים במגע עם חומרים המעוררים את תגובת האלרגיה. עיטושים אינסופיים, אף נוזל, עיניים דומעות ו/או יבשות ו/או שורפות, פריחות עור, מצוקת נשימה, כאבי ראש ובטן, כאבים מוזרים ועוד, יכולים להוות רשימה חלקית של הסימפטומים הנוצרים בזמן התקפת אלרגיה.

בתי המרקחת שופעים תרופות מסוגים שונים נגד סימפטומים שונים, חלקן במרשם רופא ורובן על המדפים ללא מרשם רופא. האמת היא שברפואה הקונבנציונאלית למעשה יש שתי גישות בטיפול באלרגיה:

1. האחת מציעה מגוון של תרופות המיועדות לנגוד את הפעולה של ההורמון החזק "היסטמין" אשר פועל בשרות המערכת החיסונית ומשתחרר אל זרם הדם כדי "להילחם" בפולש המסכן את הגוף. כאשר הפולש הוא וירוס או בקטריה או פרזיט או פטריה, הרי שפעולת מערכת החיסון הינה חיונית לשמירת החיות וההישרדות, ומרכיבי מערכת החיסון תוקפים את הפולשנים תוך כדי יצירת סימפטומים של הצפת נוזלים, התנפחויות פנימיות, מצוקות נשימה ועוד, המרגישים כמו התקפת שפעת שמטרתה היא לחסל את הפולשן ולדחוף אותו אל מחוץ לגוף.

2. הדרך האחרת היא מבחן שריטה; רופא שורט קלות את העור ובאיזור החשוף יוצר מגע עם חומרים שונים הידועים כיוצרי אלרגיה. התנפחות ואודם של האיזור החשוף מאמתת רגישויות לחומרים ספציפיים שגרמו לנפיחות ולאודם, וכאשר מזהים רגישויות אלו, שתי אפשרויות עומדות בפני המטופל: א. לחיות את חייו בהימנעות מחומרים אלו. ב. ניסיון להרגיל את הגוף לחומר האלרגן בעזרת חשיפה מבוקרת לאורך זמן לחלבון האלרגן, בתקווה שהרגלה לנוכחות האלרגן תבטל את השפעתו.

אך מה קורה אם ה"פולשן" הוא למעשה מזון ידידותי לגוף? ביצה, דג, לחם, חלב, דגנים, סוכר ועוד? ומה אם ה"פולשן" הוא חיית מחמד או פריחת צמחים? או רהיטים, מתכות, פלסטיקים, בגדים שונים, חומרי ניקוי, כימיכלים, ועוד ועוד. כשהגוף מגיב קשות בתגובה לחומרים אלו, זהו מצב האלרגיה. הגוף מזהה חומרים מזינים וידידותיים כ"פולשנים" ומפעיל את מנגנוני המערכת החיסונית על שלל הסימפטומים שלהם כדי לטפל בבעייה. אך זוהי טעות. טעות שהתפתחה בגוף האדם ברוב מכריע של המקרים, עוד בילדותו, ומסיבות כאלו ואחרות, הגוף – מערכת החיסון – החליט שחומר ידידותי מסויים, אינו כל כך ידידותי, ולמעשה, הינו מזיק לגוף וכדי לשרוד חייבים להיפטר מחומר זה.

במאמר זה אסביר את הסיבות להיווצרות האלרגיות והדרך הפשוטה והיסודית בה ניתן להיפטר כמעט מכל אלרגיה, ובמהירות, באמצעים טבעיים לא פולשניים, ללא תרופות וללא תוספי מזון, ללא כל חיטוט בעבר ובילדות, תוך וויתור על השימוש המתמיד באנטי-היסטמינים, ו/או הימנעות גורפת ממזונות ו/או חומרים ספציפיים, המקשים ומגבילים את הנאות החיים.

בשנת 1991 התוודעתי לראשונה לרעיון שהבסיס להיווצרות כמעט כל האלרגיות הינו למעשה רגשי/פסיכולוגי. בהיותי פסיכולוג במקצועי, וכאשר נוכחתי כבר בתחילת דרכי המקצועית, עד כמה הגוף והנפש קשורים זה בזה, נושא זה ריתק אותי באופן מיידי. לאורך כל חיי סבלתי מאלרגיה קשה לכל סוגי הדגים. פתאום נפתחה לפני אפשרות שאולי אוכל לאכול דגים מבלי להתנפח, להחנק, לפרוח בכל העור של גופי. פתאום נפתחה בפני האפשרות שאלרגיה אינה רק מצב איתו נולדתי ואיתו אני צריך ללמוד לחיות. התעמקתי בנושא זה במשך מספר שנים תוך לימוד שיטות טיפול שונות ברפואה טבעית, וב 1995 פיתחתי שיטת טיפול העוסקת בקשר של הגוף אל הנפש; איך בעיות פיזיות יכולות בהרבה מקרים להיות תולדה של קשיים רגשיים. בשנתיים הבאות טיפלתי בעשרות מקרים של מטופלים שסבלו מאלרגיות קשות, באחוזי הצלחה גבוהים ביותר. ב 1997 קראתי לשיטת הטיפול IPEC Therapy® ומאז אני מטפל בשיטה באנסינו, קליפורניה, ובמקביל, אני מלמד בישראל, משנת 1998, פעם בשנה, דורות של מטפלים בשיטה (למידע נוסף, ניתן לבקר ב www.ipecisrael.co.il). למותר לציין שכבר שנים אני נהנה לאכול מכל סוגי הדגים, ללא תגובה אלרגית כלשהי.

גישה הוליסטית לאלרגיות

בבסיס שיטת ®IPEC Therapy עומדת האמונה שהגוף על שלל טריליוני התאים שלו, זוכר את כל ההיסטוריה שלו לפרטי פרטים מיום היווצרו, כאשר המערכת החיסונית היא חלק ממערכת הזיכרון. מערכת החיסון פועלת על סמך הזיכרון; כל פולשן ורעלן בו נתקל הגוף מתחילת דרכו, נושא קוד אנרגטי מיוחד אשר נחקק בזכרון המערכת החיסונית. כשהאדם נתקל בפולשנים אלו שנים מאוחר יותר, מערכת החיסון "נזכרת" בהם ומתקיפה אותם בכל האמצעים כדי לשמור על שרידות האדם. על בסיס זה מושתת הרעיון של חיסון ילדים כנגד מחלות שונות.

הבסיס הרגשי להיווצרות האלרגיות קורה בשנים הראשונות לחיינו. לתינוק אין שפה בה הוא יכול להביע את עצמו ויש לו פרופורציה מוגבלת על זמן ומרחב. אירועים פשוטים יכולים להיתפס כמאיימים חווייתית, גם אם למבוגר בסביבתו לא נראית כל סיבה לאיום. ככל יצור אורגני, התינוק מצוייד ביכולת הישרדות, ומצב איום מפעיל את מנגנון ההישרדות. מנגנון זה עובד בד בבד עם מערכת החיסון, ומכאן עם מערכת הזיכרון. מצב איום נתפס על ידי התינוק כמצב של חולשת עצמו מול מצב וחומר הנחרטים במוחו ומשנים ברגעים אלו את הפסיכולוגיה שלו ממצב נינוחות למצב הישרדות. ככל שעוצמת ותדירות מקרים אלו גוברת, כך תלך ותגדל עוצמת היווצרות האלרגיה.

למעשה, הגוף הינו בעל זיכרון טוטאלי של אינספור אירועים, חוויות, ריחות, טעמים, קולות, מראות, תחושות, אשר מקוטלגים בצורה חכמה ביותר בתוך מערכת הגוף-נפש של האדם, ובמובן מסויים, מנהלים את האדם לאורך חייו המודעים. כל אדם חי כך את חייו, בצורה מאוזנת בין חייו המודעים לבין הזכרונות העולים תדיר מהמערכת הלא מודעת. שיווי המשקל הזה מתערער כאשר זכרונות הגוף הלא מודעים, אינם מרגישים "מאושרים" כאשר הם באים במגע עם מזונות, משקאות, חומרים שונים (פלסטיק, עץ, מתכת, גומי, מוצרי קוסמטיקה, מוצרי ניקיון, חיות מחמד, פריחות צמחים בטבע ועוד ועוד ועוד). מגע זה מעורר באחת, זכרונות לא מודעים של מצוקה ואיום על ההישרדות. דרכו של הגוף להתמודד עם האיום באה לידי ביטוי על ידי הפעלת הצבא המוכן להגן בכל שנייה. הצבא הזה הינו המערכת החיסונית השוטפת את הגוף בהורמונים וכימיכלים טבעיים שונים כדי להתמודד עם האיום.

הבעייה היא שהתגוננות שצריכה להיות מכוונת רק כנגד פולשנים מזיקים, מופעלת במקום, כנגד חומרים ידידותיים לאדם. מערכת החיסון אינה מבחינה בין פולשנים לבין מזונות ו/או חומרים ידידותיים; אצלה הזיכרון קובע ועל פיו היא מקבלת החלטה לפעול. מה יכול לעשות האדם במצב זה? הרפואה הקונבציונאלית מספקת לו כאמור שתי אפשרויות: לצרוך כימיכלים נוגדי היסטמין כדי להפחית מעוצמת הסימפטומים, להימנע מהחומרים היוצרים אלרגיות (וזאת במידה והאדם יודע בוודאות למה הוא אלרגי), או לעבור תהליך של חשיפה מדורגת לחומר יוצר האלרגיה בתקווה שהחשיפה תרגיל את הגוף וכך האלרגיה תתבטל.

שתי השיטות אינן פותרות את המצב ואינן מרפאות, אלא, מנטרלות זמנית את תגובת האלרגיה אם ההתקפה כבר החלה, או מגבילות את חוויית האדם מלאכול דברים מסויימים, להשתמש בחומרים מסויימים, ולחיות חלק מהזמן ובחלק מהמצבים בזהירות ובהתגוננות. במידה והאדם בוחר להחשף הדרגתית לאורך זמן לחומר אלרגני, גישה זו עדיין מוגבלת באפשרויות שלה כשמדובר באנשים המותקפים תדיר בהרבה אלרגנים, למשל, קדחת השחת, או במצבי חילוף עונות כאשר פריחת צמחים רבים מתקיפה את המערכת.

אלרגיה במבוגרים

זה מאד נדיר שאדם מבוגר יפתח אלרגיות לראשונה רק בבגרותו. אמנם בהרבה מקרים, אדם מבוגר מותקף בתגובות אלרגיות בפעם הראשונה בחייו בבגרותו, זאת אומרת, הוא נפגש פעם נוספת בחייו הבוגרים, עם גורמים מלחיצים שהתפתחו בינקותו או בילדותו, כאשר אז, עבר אירועים קשים שנחוו על ידי גופו כמאיימים על הישרדותו. אירועים כאלו אינם נזכרים על ידי המוח של התינוק/ילד באופן סיפורי/אינטלקטואלי, אלא, כחווייה קשה ומאיימת המודחקת בגוף. הגוף זוכר את האנרגיה הקשורה לכל מה שקשור לאירועים המלחיצים, זוכר את הקודים הספציפיים של כל חומר הנמצא בסמיכות בזמן האירועים המלחיצים, וכחלק מתהליך השרידה, "משכיח" את האירועים ונסיבותיהם, ואלו, הופכים להיות לא מודעים לאדם, והאדם אינו זוכר דבר באופן מודע.

אלרגיה וגנטיקה

נקודה מעניינת נוספת באשר להיווצרות אלרגיות היא נושא התורשה. אם אכן אלרגיות הן תוצר של חוויות מאיימות בילדות המקליטות את הקוד של החומרים הנמצאים בסמיכות לתינוק/הילד העובר את האיום, איך זה שתינוקות נולדים עם אלרגיות? איך זה שתינוקות/ילדים צעירים, סובלים מתגובות אלרגיות למרות שבעליל לא עברו שום אירוע מלחיץ בינקותם? התשובה הפשוטה היא תורשה. האירועים המלחיצים כאמור רושמים את הקודים האנרגטיים הספציפיים של כל החומרים הנמצאים בסמיכות בזמן האירוע, והרישום הינו בגרעין כל תא בגוף, מוקלט ב DNA של התינוק. ללא התערבות טיפולית ספציפית בה אנרגיה זו מנוטרלת, היא הופכת להיות חלק מהמטען הגנטי של האדם, ובבגרותו, יעניק הבוגר מטען גנטי זה לילדיו, ואלו יעבירו אותו הלאה לילדיהם. אפשרות נוספת היא הריון קשה; כאשר האמא סובלת מהריון מתשיש בו היא חולה הרבה, מותקפת רגשית ועוברת את ההריון ו/או חלקו הגדול בסבל, חווייה זו מוקרנת אוטומטית אל העובר ולאחר הלידה יש אפשרות שהתינוק יסבול מאלרגיות קשות.

גישת טיפול אייפק לאלרגיות

IPEC Therapy® בוחן מצבי אלרגיה מנקודת הסתכלות שונה לגמרי מגישת הרפואה הקונבנציונאלית. הגישה דומה יותר להסתכלות על מנגנון פעולה של מחשב. מחשב בעיקרון נשען על שני אלמנטים מרכזיים: זיכרון וחישוב. מערכת הליבה של המחשב מחשבת נתונים שהוזנו אליה בעבר ונותנת תוצאות בהתאם לשאלות אותן נשאלת בהווה. הנתונים – הזיכרון – הינם מאגר הנתונים שהוקלד אל המחשב. אם הנתונים הם לדוגמא מוצרים במחסן של חברה, הרי שהנתונים כוללים מספר פרטים על כל מוצר. שם המוצר, תפקודו, גודלו, צבעו, מחירו, קיים במלאי או לא ועוד ועוד. אם קונה פוטנציאלי פונה אל החברה בכוונה לרכוש את המוצר, המוכר מציג שאילתה למחשב הגורמת לליבת המחשב לחשב ולעבד את כל נתוני הזיכרון – מאגר הנתונים – ולמצוא את המוצר הקיים בין רבים אחרים ולהציג את התוצאה על מסך המחשב. אם בעל החברה מחליט בנקודת זמן מסויימת שיש צורך בשינוי בנתוני המוצר, הוא יוצר שינויים בזיכרון לגבי פריטי המוצר. אולי צריך לשנות את צבע המוצר, גודלו, מחירו? הקלדה מתאימה תשנה את הנתונים ובכך, כאשר מישהו מתעניין במוצר, שינוי הזיכרון יאפשר הצגת המוצר המעודכן ללא בלבול עם פרטיו הישנים.

בטיפול בגישת IPEC Therapy®, אנחנו מתייחסים למערכת גוף-נפש האדם כאל מחשב. שני האלמנטים של חישוב וזיכרון נמצאים שם. אמנם אין לנו מקלדת, אבל יש לנו אמצעים טבעיים לא רעים כדי לקבל מידע עדכני ביותר מליבת מערכת החישוב של האדם – נפשו: מידע על הסיבות לאלרגיה, למה היא נוצרה, האם יש לה קומבינציות עם אלרגיות אחרות או מצבים אחרים, האם הסימפטומים מעידים על אלרגיה או על משהו אחר, וחשוב מכך, האם ניתן לרפא את האלרגיה, להפחית את עוצמת הסימפטומים, ואיך ניתן לעשות זאת.

כל המידע החשוב הזה נמצא במערכת המחשב של האדם, מערכת אותה אני מכנה גוף-נפש. מערכת זו יודעת את התשובות לכל השאלות האלו ויותר, אם רק נדע איך לשוחח איתה. ובכן, אנחנו יודעים איך לשוחח איתה. בגישת IPEC Therapy®, המטפל מיומן לעבוד עם המטופל ולתקשר ישירות עם החלק הלא מודע שלו כדי לקבל מידע עדכני בזמן אמיתי. כדי להבין את צורת ההתקשורת עם מערכת זו, אולי כדאי קודם לכן להבין את אופן התקשורת והעברת המידע בין כל חלקי מערכת הגוף-נפש.

תקשורת בין מרכיבי גוף-נפש

הנפש הינה הפיקוד העליון, אותו צד ערטילאי שבנו, שמבלי לחשוב עליו יותר מידי, קיומו ברור לנו מעל לכל ספק. נפשי אומרת ששמי הוא אורי ושאני אוהב דברים אלו ומתעב דברים אחרים, ההיסטוריה שלי היא כזו, ותחביבי הם כאלו. כל אלו ערטילאיים, אלו מחשבות, רגשות וזכרונות אשר מרגישים לנו לחלוטין אמיתיים אך הם אינם ברי מישוש ולכן הם ערטילאיים. הנפש אינה ממוקמת בשום מקום ספציפי בגוף. הרבה נוטים לחשוב שמקום הנפש הוא במוח. אחרים יחשבו שהיא בלב. אני מאמין שהנפש נמצאת בכל תא ותא של גופנו, ושהחיבור השלם והמלא של כל 70 טריליון התאים המרכיבים את גוף האדם, מתבטא בקיום הנפש. הנפש מקבלת מידע פנימי ממרכיבי מערכת העצבים השונים, מן הזכרונות השונים, וכמו כן מקבלת מידע חיצוני מהאנשים איתם היא באה במגע, מאמצעי התקשורת, מחמשת החושים, ובהתאם לכך היא מקבלת החלטות. החלטה אחת תהיה לגרד בראש, החלטה שנייה תהיה לקחת ביד ספר, והחלטה שלישית תהיה לקנות מכונית. כדי לממש כל אחת מהחלטות אלו, הנפש מעבירה פקודות באופן חשמלי וכימי אל מערכת העצבים, אותה מערכת המספקת את הניצוץ כדי להפעיל את המנוע. ומהו המנוע? המנוע הינו מערכת השרירים. מערכת השרירים מניעה אותנו, את כל חלקינו, נותנת לנו את האפשרות לחיות את חיינו בתנועה ולתפקד בדרך בה אנחנו מתפקדים. ללא שרירים היינו כמו כדור ג'לי המתגלגל ממקום למקום, ללא יכולת לגרד בראש, ללא יכולת להרים ספר ובוודאי ללא יכולת לנסוע אל הדילר, לעשות מבחן נהיגה למכונית שמוצאת חן בעינינו ולחתום על הניירת ההכרחית לביצוע העסקה.

השרירים פועלים בצורה פשוטה: מתכווצים ומרפים. כדי להרים חפץ מנקודה א' ולהעביר אותו אל נקודה ב' אנחנו אוחזים את החפץ בכף ידינו, מכווצים את השרירים של כף היד ומרימים את החפץ. אנחנו נושאים את החפץ אל נקודה ב' ומניחים את החפץ שם. כדי שהחפץ ישאר בנקודה ב' אנחנו חייבים להרפות את השרירים של כף היד. כדי לבצע פעולה פשוטה זו, הנפש נתנה הוראות למערכת העצבים שנתנה ניצוץ חשמלי למערכת השרירים, וזו על ידי קומבינציה של כיווץ-הרפיה הוציאה לפועל את ההחלטה של הנפש.

הצד המודע של הנפש אינו המקור היחיד למתן הוראות למערכת העצבים ודרכה אל מערכת השרירים. ישנם מקורות פנימיים נוספים, לא מודעים, המפעילים את מערכת העצבים. הוראות אלו אוטומטיות, מאורגנות ומסודרות ואלו מנהלות את חיינו ללא רבב (הלב פועם באמצעות פקודות שאינן מודעות לנו, העיכול, הנשימה, חלוקת התאים, הפיזיולוגיה כולה על שלל 100,000 הפעולות אותן היא מפעילה בכל שנייה נתונה, פועלים על סמך פקודות אוטומטיות שאינן מודעות לנו אך עדיין קורות, ולא במקריות). לפעמים, חלקים מהוראות אלו הופכים להיות לא ברורים, מבולבלים, נוגדים את זרם החיים הנורמלי של האדם. חלקים אלו מופעלים כשאדם בא במגע עם חומרים מסויימים המפעילים את זכרונות העבר אותם תיארתי בתחילת המאמר. אלו הם הזכרונות הינקותיים שהרגישו מאויימים ולכן הודחקו, ולאורך החיים הם פועלים כל הזמן כמערכת ליד מערכת גוף-נפש, מערכת לא מודעת שמייצרת מחלות, אלרגיות, סימפטומים וכאבים לא מוסברים.

אלו אינם ברי הסבר אולי בשפת המילים, בשפה בה בני אדם מתקשרים האחד עם השני, אך הם בהחלט ברי הסבר על ידי שפת השרירים. מערכת השרירים בגופנו עוטפת את כל הגוף על איבריו ומערכותיו, באופן חיצוני ובאופן פנימי. אותו עיקרון של כיווץ והרפייה נכון לגבי כל שריר ושריר בגוף. ומכיוון שאנחנו כבר מבינים שמקור הרצון לכווץ ולהרפות אינו בא רק מהצד המודע של מערכת גוף נפש, אלא, בהרבה פעמים יבוא מהצד הלא מודע, מהצד הניזון מזכרונות כואבים ולא מודעים, הרי שהגוף "משוחח" עם כל תת חלקיו על ידי איתות של כיווצים והרפיות אשר להם יש היגיון פנימי. אם אדם אלרגי לביצה, הוא אינו אלרגי באופן אקרעי לדברים אחרים אלא רק לביצה, ואם ביצה נמצאת בסמיכות אליו, הצד הלא מודע שולח מסרי זיכרון כואבים שביצה מביאה כאב וקושי, אלו משפיעים באותה המידה על מערכת השרירים, ותגובה הולמת של מערכת החיסון משחררת היסטמין לזרם הדם כדי להילחם בפולשן הביצה.

ביופידבק של מערכת השרירים

מערכת השרירים עובדת בצורה של פידבק – משוב – נותנת ומקבלת אינפורמציה דרך קומבינציות של כיווצים והרפיות. אם נתחיל לשוחח עם מערכת זו באמצעות השפה שלה – כיווצים והרפיות – הרי נוכל לקבל ממערכת זו מידע מהימן בזמן אמיתי לגבי כל נושא בו נרצה לטפל. מערכת השרירים יכולה לפתח שפה מאד עשירה על ידי קומבינציות ייחודיות של כיווץ-הרפייה, ולכן, לספק מידע עדכני ואמין, אם המטפל מאומן ומיומן בשימוש בשפה זו. כזכור, הגוף זוכר את הכל ויודע הכל אך מכיוון שאינו מודע לסביבתו ו/או לבעליו, אינו מסוגל להתחבר אל מערכת הנפש המודעת ובאמצעותה לתקשר את המידע שבידיו.

מטפל IPEC Therapy®, יודע כיצד לעבוד עם המשוב של מערכת השרירים, לקבל את המידע המתאים המסביר את מקור האלרגיה ומה נדרש לרפאה. הוא יודע כיצד להפעיל אמצעים אנרגטיים פשוטים, לא חודרניים, כדי לנטרל את הכאב מן הזכרונות הינקותיים ובכך לבטל את צורך המערכת הלא מודעת להתריע על פולשן כשהגוף פוגש חומר הידידותי לו. לכל חומר ביקום קיים קוד אנרגטי ספציפי המפריד אותו מחומרים אחרים ועושה אותו לחומר מיוחד בפני עצמו. המטפל מזהה ב"שיחתו" עם מערכת השרירים את האנרגיה הספציפית של חומרים שאינם מסתדרים עם מערכת החיסון, והוא מנטרל הקשר אנרגטי זה. הוא למעשה, מאמן את מערכת הגוף הלא מודעת להרגיש שחומר ספציפי בו הוא מטפל, אינו מהווה כל איום על ההישרדות.

חשוב לדעת שלכל אדם ממוצע יש מספר אלרגיות, אך אלו, לא בהכרח פעילות. התגובות האלרגניות, אם יהיו בכלל, יופיעו כתגובות חלשות, לא בולטות וממילא אינן הופכות למערכת סימפטומים כואבת. אלו שסובלים בצורה רצינית מאלרגיות, יש לשער שיש להם הרבה אלרגיות פעילות, ושהפעלה מתמדת של המערכת החיסונית שלהם מדלדלת אותם בצורה זו שאלרגיות חדשות/ישנות מתופעלות אצלם חדשות לבקרים והם יכולים למצוא עצמם במעגלים אינסופיים של התקפות סימפטומים איתם הם לרוב מתמודדים באמצעות אנטי היסטמינים שאלו לכשעצמם, לא תורמים לחיזוק המערכת החיסונית אם משתמשים בהם בצורה מוגברת.

כזכור, בהרבה מקרים, הבסיס להיווצרות רוב האלרגיות הוא רגשי/פסיכולוגי. מדובר בעצם במערכת התפיסה של האדם. כשתינוק או ילד נמצאים במצב בו הם חווים איום על קיומם, חווייה זו הינה סובייקטיבית , כלומר, זוהי תפיסתו של התינוק, פרשנותו האינסטנקטיבית לאירועים האופפים אותו. זוהי נקודה קריטית להבנת הדינמיקה של היווצרות האלרגיות. יכול להיות שתינוק אחר, בנסיבות דומות, לא יחווה מצבים דומים כמאיימים. זוהי החווייה האישית של התינוק היוצרת פרשנות רגשית בזמן שהאירועים קורים, זוהי התפיסה האישית של התינוק שתקבע אם חווה אירוע כמאד מאיים. בהחלט יכול להיות מצב בו המבוגרים בחיי התינוק אינם תופסים אירועים ספציפיים כקשים לחוויית התינוק אך התינוק עצמו, בהחלט קולט אירועים אלו כקשים וכמאיימים. לא המבוגרים ולא התינוק טועים ו/או צודקים; זוהי פשוט תפיסתו של התינוק, ומכיוון שהאיום הנובע מהאירוע הוא כה גדול, כל מרכיבי המערכת הסנסורית-תחושתית, וכל מרכיבי המערכת החיסונית נזעקים לפעולה. אלו יוצרים רישום של כל מרכיבי המעמד המאיים, זוכרים מרכיבים אלו ברמה הגופנית, פשוט מפני שלתינוק אין שפה באמצעותה יוכל להפנים ולזכור את האירועים, ולכן הכל מוטבע ונזכר כתמונות ותחושות אנרגטיות ונשמר בכל תא של הגוף.

אמא ותינוק בגשם

אתן דוגמא לאירוע מאיים היכול להוביל להיווצרות אלרגיה בחיים הבוגרים. אמא נוסעת לקניון עם התינוק שלה ומוצאת מקום חנייה מרוחק מהכניסה הראשית. היא שמה את התינוק בעגלת התינוק והולכת אל הקניון הליכה של מספר דקות. לאחר שסיימה את כל קניותיה היא חוזרת חזרה אל המכונית אך כשהיא יוצאת מהקניון, יורד בחוץ גשם שוטף שאינו פוסק. היא לא הצטיידה במטריה ו/או באיזשהו כיסוי נוסף לתינוק מכיוון שלא חשבה שיהיה גשום. בלית ברירה, היא רצה למכונית בגשם, והיא והתינוק נרטבים עד לשד עצמותיהם. התינוק בוכה כל הדרך במצוקה; קר לו, הוא רטוב, אמא אינה מגיבה למצוקה שלו בדרך בה הוא רגיל שתגיב, והיא מרגישה לו זרה ומנוכרת ממי שהכיר עד היום. היא נראית כועסת, מתוסכלת, מתעלמת מבכיו, מרשה שהוא ירטב וירעד מקור ואינה עושה דבר בנושא. היא רצה עם העגלה בגשם וזה מרגיש שכך זה יהיה לנצח וזה לא יגמר. המים מטפטפים לפיו ונתלים על אפו והוא נושם אותם פנימה אל ריאותיו, כמעט נחנק. הוא בוכה ומשתנק ובתחושות שלו מרגיש שחייו בסכנה ואף אחד לא מקשיב למצוקותיו ומקל עליו את סבלו. בעיני האמא אלו רק כמה דקות של ריצה בגשם ועוד מעט דברים יסתדרו. היא יודעת את זה אך הוא לא. הוא בן שנה, לא יודע לדבר, אי אפשר לנחם אותו בהסבר שכל זה יסתיים עוד מעט; אין לו תפיסת זמן הדומה לזו של המבוגר. עד שמגיעים למכונית והיא מושיבה אותו בכסאו, הוא בוכה וצורח ללא הפסק וכמה שהיא מנסה להרגיעו הוא לא נרגע. הוא רטוב גם בתוך המכונית. האמא מרגישה אשמה וכועסת על עצמה למה לא הכינה רזרבת בגדים למקרה ש . . . ולמה לא לקחה מטריה ולמה ולמה ולמה, תחושות שהופכות אותה עוד פחות זמינה למצוקת הילד.

אירוע כזה יכול להימשך בין רבע שעה לשעה עד שמגיעים הביתה, ורישומו יכול להחרט עמוק בנפש התינוק. אם האמא ניסתה להרגיעו עם בקבוק החלב, הרי שחלב יהפוך להיות חלק מהבעייה שנוצרה, מרכיבי הפלסטיק של עגלת התינוק, הצעצועים, מים, חומרי כביסה שנמסו מהבגדים עקב הגשם, זכוכית (סיליקון), גומי, כותנה, ועוד ועוד, כל אלו נרשמים בזיכרון התינוק כחלק מהבעייה. אם אקפיץ את התינוק בעשרים שלושים שנים קדימה, כשהוא פוגש נסיבות דומות בהן הוא בגשם עם אשתו והיא מתרגזת ו/או שניהם נרטבים ו/או שניהם נמצאים רחוק ממקום יבש, יש סיכוי שהמרכיבים של המצוקה בינקות יתבטאו בתגובות אלרגיות מכבידות. לא יהיו לבחור שום הסברים או השערות למה הוא נכנס למצוקת נשימה קשה למשל, או למה פתאום הוא הותקף במיגרנה קשה, כאשר מעולם לא חלה קודם באסטמה ואף פעם לא סבל ממיגרנות. הוא אולי פוטר עצמו בכך שאולי הצטנן עקב היותו הרבה זמן רטוב ורועד מקור בגלל הגשם אך למעשה, הוא אינו סובל משום סמפטום של הצטננות ובכל מקרה, מצוקת הנשימה או המיגרנה נמשכים ואינם עוזבים.

בטיפול IPEC Therapy®, זהו מצב בו המידע הישן על האירוע בקניון יכול להיות זמין באמצעות פעולה מתאימה עם הצד הלא מודע בשימוש עם המשוב של מערכת השרירים, ולקדם מידע זה לטובת ניטרול כל החומרים שהופעלו באירוע שגרם למערכת החיסונית לייצר את תגובת האלרגיה.

תיאורי מקרה

העוצמה הטיפולית בריפוי אלרגיות אינה מפסיקה להפעים אותי עד היום. לפני שנים טיפלתי בתינוק בן שבוע שלא העלה במשקל, אך כל בעייה רפואית לא אובחנה אצלו. מצאתי שהתינוק אלרגי לחלב אימו, ובטיפול אחד האלרגיה עברה והוא החל לינוק ולהעלות משקל. במקרה אחר, ילדה כבת שנה הובאה על ידי אימה עם פריחות אדומות על כל הגוף, כל פריחה בגודל טבעת. בטיפול הסתבר שאמה, שעדיין הניקה את התינוקת, היתה כשבועיים בלחץ נפשי קשה בעקבות אירוע טראומתי שחוותה אז. הטיפול שחרר את התינוקת אנרגטית והפריחה נעלמה. מיגוון המקרים הוא רחב ביותר: אשה עם הפרשת נרתיק עקשנית נעלמה, קדחת השחת על שלל הסימפטומים שלה עברה כליל, זיהומים פטרייתיים, כאבי ראש ומיגרנות כרוניות התנקו ונעלמו מן הגוף. התקררויות תכופות, דלקות אוזניים אצל ילדים, התקפי אסטמה, בעיות עור, כאבי ראש בעקבות צריכת אלכוהול, טופלו בהצלחה. לא היה צורך יותר בהימנעות מחיטה, מוצרי תירס, סוכרים, דגים, דגנים ומוצרי חלב לאחר טיפולים מוצלחים. הימנעות מחיות מחמד, פריחת צמחים ואובייקטים שונים, מוצרי קוסמטיקה, תכשירי ניקיון וכימיקלים שונים בשימוש ביתי לא היתה נחוצה יותר לאחר טיפולים מוצלחים.

סיכום

לסיכום, אלרגיות הן מין תופעה של אוסף סימפטומים כואבים ומענים שאינם מתפתחים לכלל מחלה מחד אך יכולים לענות, להכאיב, להיות למטרד לא קל במקרים הקלים, ובמקרים הקשים, יכולים לסכן את החיים אם המצוקה הנובעת מאלרגן אחד או יותר, גורמת להפעלה מאסיבית ביותר של מערכת החיסון. החדשות הטובות הן, שבהחלט קיים להן פתרון טבעי, מהיר, ללא שימוש בכימיכלים או הימנעויות, ללא נבירה כואבת בעבר, כדי להגיע ליכולת לחיות חיים מלאים, בריאים ונטולי אלרגיות.