קלפטומניה
ד"ר אורי קניג יולי 2007
נשאלתי על ידי אחד המטפלים לגבי הסתכלותי המקצועית על קלפטומניה. בשאלתו סיפר לי המטפל לגבי מטופלת שלו בדרך הבאה:
"הבעיה העיקרית היא, שהיא לא מבינה שזאת בעיה. פשוט מגיע לה. היא לא יכולה ללבוש בגדים פשוטים, רק בגדי מעצבים. המגבות שלה חייבות להיות חדשות וכמובן גם המצעים. היא גונבת כרטיסי אשראי ממשפחתה וחבריה ויוצאת למסעות קניות. כמובן שהם אשמים , היות ולא סיפקו לה את תשומת הלב בשעה שהיתה זקוקה לו, לכן היא מענישה אותם. החשש שלהם הוא שהיא תגנוב גם מזרים. בעבר היא טופלה על ידי מגוון מטפלים קונבנציונליים וכולם נכשלו".
אנסה להתייחס לנושא בהיבטים שונים.
גניבה
בצורה הפשטנית בחיינו, גניבה היא אקט בו אדם אחד לוקח ללא רשות, רכוש, חפץ, רעיון, השייכים לאדם אחר, תוך התכוונות לשמור את מושא הגניבה לעצמו, כאילו זה שייך לו. האקט יכול להיות פסיבי, חבוי, ו/או יכול להיות גלוי כמו למשל שוד אלים.
באקט של כל גניבה יש אלימות, המתבטאת בשבירת גבולות; הרשות שנוטל על עצמו הגונב בלוקחו לעצמו את שלא שייך לו נובעת מתהליכים רגשיים מורכבים בהם השורה התחתונה תהיה רגשות בלתי פתורים עם האדם הספציפי ממנו גונבים או במקרה של גניבה מחנות כלבו או כל מוסד גדול אחר, הרגשות הספציפיים שהופנו כלפי אדם מסויים, הוכללו בעיני הגונב להכללה על שאר בני האדם (כמו במקרה שהופנה אלי אותו אני מצטט כאן).
תשומת לב
מאחורי אלימות סביר להניח יש כעס, ובבסיס הכעס קיימת פגיעה. הפגיעה היא על שהתעלמו מאיתנו, על שהתעללו בנו, על שלא איפשרו לנו להיות מי שאנחנו. רגשות אלו נוצרים בתחילת החיים, בהם תינוקות וילדים נתונים לחסד ו/או שבט ההורים המגדלים. להורים יש המצרך האחד והיחיד לו אנו זקוקים מכל – אהבה. משמעות האהבה היא היכולת להכיר בצד הנאהב כמות שהוא ולקבלו לאורך כל הדרך כחשוב ותורם מעצם היותו הוא, לשים אליו לב.
נתינה מסוג זה אינה פשוטה; ילדים בוכים, בועטים, מנדנדים, מתנגדים, ויודעים איך להביא את ההורים במצבים מסויימים לרגשות תסכול, זעם וחוסר אונים. לתת לילדים את האהבה הנדרשת, דורש מההורה להיות מסוגל לתמרן בין שני כוחות חזקים הפועלים בניגוד עז זה מזה; כוח אחד הוא היכולת להכיר בילד כמות שהוא, וכוח שני הוא היכולת לשים לילד גבולות ברורים אשר לפעמים מכאיבים. האמנות של ההורה הטוב היא יכולת התמרון בין שני מוקדי אנרגיה אלו, יכולת המתבטאת בשיפוט טוב בכל סוגי המצבים, מהרכים והנוחים עד למצבי קונפליקט והתנגשות.
כל ילד חווה חוסר קבלה, חוסר בתשומת לב, ופגיעה מהוריו; השאלה היא עד כמה? מכיוון שלכל בני האדם יש מגבלות, כך גם להורה הטוב ביותר יהיו מגבלות שיתבטאו בטעויות ובחריגות בתהליך גידול הילד. שאלת הכמות היא השאלה המכרעת. אצל ילד שחווה יותר מידי פגיעה בחייו, תצטבר תחושה הולכת ומתגברת של חוסר באהבה בה הוא יכול היה להרגיש חשוב ומוערך מעצם העובדה שהוא קיים, חוסר אותו מכנים בציבור בשם "חוסר בתשומת לב".
במחקרים שנערכו בבתי יתומים באנגליה בשנות השישים הסתברה התמונה המזעזעת שילדים בבתי היתומים סבלו מתמותה חריפה ביותר בהשוואה לבני גילם שגדלו במשפחותיהם. בחקירה עמוקה יותר הסתבר שהמזון, השתייה, הבגדים החמים התנאים הסניטריים, היו כולם מספקים בבתי היתומים. ההבדל היחיד היה העובדה שבבתי יתומים התחלפו המשגיחות על הילדים במשמרות, ולילדים לא היתה דמות אחת אשר העניקה אותה כמות ואיכות של תשומת לב ליתומים. ההשערה היתה שאלו ששרדו ולא מתו, ידעו לייצר "מתיקות" ואסרטיביות ינקותית אשר גירתה את עובדות המשמרות לתת יותר תשומת לב לילדים אלו מאשר לאחרים. ילדים אלו "גנבו את תשומת לב" העובדות, וכך שרדו.
סופר אגו (אני עליון)
בתוך תהליך הגדילה, נוצרים ומתייצבים חלקי האישיות על מרכיביהם השונים העצמי, האגו והסופר אגו(עליהם אני מדבר בהרחבה בסדנת המתקדמים).
הסופר אגו הוא המקבילה של ספר החוקים הפנימי הקיים בכל אדם. זהו המקום בו אדם מודרך רגשית באשר למותר/אסור, נכון/לא נכון, מוסרי/לא מוסרי וכיוצא באלו. אלו כאמור חוקים אשר באים לידי ביטוי מבחינה רגשית בחיי היומיום. לאדם שחווה בתהליך גדילתו תשומת לב מספקת, כאשר יכנס לצורך דיוננו לכלבו בו יראה חפץ שיקסום לו, האפשרויות שיעמדו באופן טבעי לנגד עיניו יהיו קניה או לא קניה. לאדם החסר את תשומת הלב הזו בתהליך גדילתו, וחסר זה יתועל להתנהגות גניבה, יעלו מיידית האימפולסים של לקחת את מה שלא שלו מפני שמגיע לו, מפני שפגעו בו ועכשיו תורו לקבל, מגיע לו ועוד תירוצים. האני העליון במקרה כזה נבנה על יסודות רעועים אשר לא איפשרו לקלוט ברמה הרגשית את ההכוונה הנכונה של מותר ואסור.
פגיעה בסופר אגו תוליד תהליכים חוזרים ונשנים של פגיעות עמוקות בגרעין העצמי וכתוצאה מפגיעות אלו, תתפתח תחושת נקמנות עמוקה, בתחילה, בהורים שפגעו, לאחר מכן בבעלי הסמכות, ולבסוף בכל מה ש "מריח" ממסד. אווירת נקמנות היא קרקע פוריה ליצירת פגעים בשיפוט של מה מותר ומה אסור במצבים שונים, והסופר אגו ייצר היתרים למצבי גניבה יותר מאשר יספק מעצורים לדחפים של לקיחת מה שלא שייך לנו.
התנהגות אנטי-חברתית
כאשר הפגיעה בסופר אגו היא מאסיבית, השיפוט של יסודות ההתנהגות החברתית מתקלקל וברובו נעלם ובמקומו עולה אידיאולוגיה אחרת על מהות החיים, הטוענת שמגיע לי, הכל שלי, רק צרכי חשובים, אחרים הנפגעים מפעולותי, מגיע להם כי הם שותפים לפגיעה בי מעצם היותם חלק מהחברה. אלו אנשים המוגדרים על ידי החוק כפושעים. העניין הוא שחלק גדול מהם פועל בסתר הסדר החברתי, באינטלגנציה ובתחכום אשר גורמים להם לא להיתפס אף פעם.
בסיס החשיבה כאמור הוא אינטרס אישי ללא שום קשר לעובדה שהגשמת האינטרס האישי פוגע באושיות החברה. אנשים אלו מנותקים מרגשותיהם בצורה קשה והגנותיהם הפסיכולוגיות כה מאסיביות כך שאין אפשרות גדולה לעזור להם בטיפול פסיכולוגי רגיל מפני שראשית, הם לא יפנו לטיפול ואם אכן יפנו, זה לא יהיה מתוך רצון לשינוי בתחום זה בהכרח.
טיפול בהתנהגות גניבה
הבסיס עליו המטפל יבנה את הערכתו יהיה מתוך המחשבה הראשונית של המוכנות לריפוי של האינדיבידואל. כאשר במבחן שרירים היד יורדת ברמה הראשונה, הרעיונית ("זה פוגע בי כאשר אני גונב", "זה לא נכון בשבילי לגנוב" וכו'), המטפל צריך ראשית לנהל שיחה עם המטופל כדי לברר מדוע הרעיון של לטפל בבעיה אינו מופנם אצלו. ירידת היד ברמה הראשונה תעלה את חשדנו להתנהגות אנטי חברתית (כמו במקרה אותו הצגתי למעלה).
רמה ראשונה יד חזקה והיד יורדת ברמה השנייה של המוטיבציה להרפא, שם נפגוש אדם המכיר בבעייתיות התנהגות הגניבה שלו, וסובל בעיקר מרגשי אשמה ובושה על התנהגות זו ותוצאותיה. עדיין יהיה ניתן לטפל בו בטיפול אייפק IPEC ולעזור לו להתחבר יותר לרגשות אלו מצד אחד ולרגשי הכעס, הפגיעה והבדידות הקיימים בו ואשר אילצו אותו מלכתחילה לבחור התנהגות זו, מצד שני.
שתי רמות חזקות אך רמה שלישית של מחוייבות חלשה פוגשים במטופל מוטיבציוני להחלמה עם אפשרויות רציניות יותר להחלמה. הנושאים המרכזיים שיצופו אצל מטופל כזה יהיו נושאים של דימוי עצמי נמוך, ומאבק במערך הפסיכולוגי החש אימפולס לגנוב מחד והתקפות של חרטה ורגשות שליליים אחרים עם נצנוצים של סופר אגו המדריך אותו יותר ויותר ללכת בדרך הישר.
גניבה והתמכרות
גניבה מביאה לגונב הרגשות עילוי לזמן קצר; יש מתח בתהליך, האדרנלין זורם בדם במהירות, הגונב נמצא בהתרגשות וכאשר התהליך מסתיים בהצלחה, הגונב חווה "הצלחה עצמית" לזמן קצר. כמו בשימוש עם סמים, התנהגות הגניבה עובדת על הרבה מישורים רגשיים ומספקת הרבה סיפוקים זמניים, שלאחריהם באה נפילה רגשית המתלווה לעתים בהתקפי רגשות אשם ובושה מצד אחד, ותחושה של "קלקול" פנימי, דימוי עצמי נמוך מצד שני. רגשות אלו כואבים ומכבידים, וההתנהגות הסימבולית של הגניבה על כל התהליך הרגשי שתיארתי, משחררת לזמן קצר את הכאב וכך נוצרת ההתמכרות להתנהגות זו.
עבודה עם מתמכרים לכל סוג של התמכרות בכלל, היא עבודה לא פשוטה בכל סוגי הטיפול. מנסיוני, אפשרויות מתן העזרה הטיפולית באמצעות טיפול IPEC, גבוהות יותר מאשר מה שהרבה שיטות טיפול מסוגלות לתת. המטפל חייב לעשות הערכת מצב ראשונית ומתמשכת באשר לעוצמת ההתמכרות והניגזרת הישירה שלה, רמת המוכנות לריפוי.
גניבה ורוחניות
כמטפלי אייפק (IPEC) , אנחנו מאמינים, כמעט יודעים, שהיוניברס הוא יחידה אנרגטית חיה ופועמת בה כל ההתבטאויות הן צורות של אנרגיה הפועמות בתדרים שונים ומתקשרות באופן רציף זו עם זו. מתוך הבנת עיקרון זה, ברור שלא יכולות לקרות סטיות ו/או יוצאים מן הכלל מחוקי היוניברס. כאשר אדם העומד על דעתו מבצע אקט של גניבה, זה לא משנה מהן ההצדקות, האידיאולוגיות, ההסברים שהוא תופר להתנהגות זו. בסופו של דבר במערך האנרגיה הקיים הוא חצה גבולות שלא אמור היה ופגע בתחום הקיום של אדם אחר, ישות אחרת. מבחינת מאזן האנרגיה במרחב הקיומי של הגונב והנגנב, נוצרה חסימה אנרגטית, והיקום השואף כל הזמן לאיזון אנרגטי, יפעל לאזן מחדש את הטעון איזון, לא על פי חוקי שכר ועונש המדריכים את רב בני האדם בהכרח, אלא, הלכה למעשה, על ידי איזון מחדש של ההפרה שנוצרה במרחב הקיומי הנ"ל. לאיזון מחדש זה, יהיו כמובן התבטאויות מגוונות בחייו של הגונב. כאשר הגונב יקבל הדרכה ספיריטואלית מתאימה אשר תעזור לו להרגיש את הקשר בין התנהגות הגניבה שלו לבין היבטים שליליים אחרים בחייו, הוא יוכל להגביר את החיבור לרגשותיו ולסופר אגו שלו ולקדם ריפוי של התנהגות הגניבה שלו.
גניבות אצל ילדים
ילדים גונבים, והרבה. חשוב למטפל לא ליפול להיסטריית מצבים של הורים המגלים שילדם גנב בחנות, מהם, מהדודים וכו'. צריך לזכור שילדים מפתחים את הסופר אגו שלהם במהלך ילדותם, והרבה מחוקי המותר ואסור אינם ברורים להם כל צרכם מבחינה רגשית. הם יכולים לגנוב מבלי באמת להבין שהם פוגעים בסדר החברתי, ונבהלים ועוצרים את התנהגותם לא בהכרח כי הפנימו חוק ברור אלא יותר מפני שפוחדים מענישה של המבוגרים על התנהגויות לקיחה תמימות בעיניהם.
מבוגרים הנלחצים מגניבות של ילדיהם ומטיחים בהם עלבונות, פקודות, אזהרות, תורמים להחלשת איכות ההתפתחות של הסופר אגו, ויותר ליצירת נוקשות בדפוסי התנהלותו. הורים העוזרים לילד להבין מה שייך למי, מה הרגשות השליליים שהוא הרגיש (כעס, פגיעה, התעלמות) ואשר במקום להביעם הלך וגנב, עוזרים לילד לפתח סופר אגו גמיש אשר יוכל לשפוט מצבים בהסתכלות יותר מפוכחת, לא של שחור ולבן אלא, להיות מסוגל להסתכל על היבטים מוסריים/אתיים של גניבה ולא יצטרך להשתמש בה כהתנהגות סימבולית לרגשות לא מובעים.
טיפול אייפק – IPEC עם ילדים גונבים
תחילה, הייתי ממליץ להימנע ככל האפשר לעבוד עם ילדים על התנהגויות גניבה עד גיל 6-7. בגניבות עד לגיל זה, רצוי לעבד עם ההורים ברמה של שיחה הסברתית/הדרכתית, בה מדריכים את ההורים לדובב את ילדיהם באשר למה עבר עליהם כשגנבו, מה רצו להשיג בכך, וכ'ו. חשוב לתקשר עם ההורים המודאגים ולנרמל את התופעה בעיניהם. להדריך את ההורים להרגע ולהבין שאין הם הולכים בהכרח לגדל כאן עבריין ושהתנהגויות אלו אופייניות לילדים אשר אינם בהכרח "גונבים" ושנושאי גבולות ושייכות פשוט נבחנים על ידם, בשלב זה של חייהם. במקרים יוצאים מהכלל, כאשר ההתנהגות היא מאסיבית, אולי אפשר להתחיל כבר בגיל כזה.
בעבודה עם ילדים בוגרים יותר המובאים על ידי הוריהם לטיפול אייפק IPEC כדי לשרש את ההתנהגות על ידי הטיפול הנפלא הזה, אל תתפתו כל כך מהר ליפול למלכודת הניקוי. יש לבחון לעומק את הדינמיקה המשפחתית, את מרקם היחסים בין ההורים לעצמם ובינם לבין ילדיהם, איזה מודלינג משמשים ההורים לילדיהם מבחינת התנהגויות של מותר/אסור מול החברה בה הם חיים (יום העיון במסגרת סדנאות נובמבר 2006 יעסוק במרביתו בקודים המשפחתיים, הרגשות הראשוניים והיווצרותם, השפעת תמונות המשפחה על היווצרות בעיות גוף/נפש בבגרותו של הילד ועוד) .
רב מכריע של בעיות גניבה אצל ילדים ינבע מתוך הדינמיקה המשפחתית, ולבוא ולנקות התנהגות זו מהילד באמצעות IPEC צריך להישקל בכובד ראש. אולי זוהי הגנה של הילד העוזרת לו לשרוד מבחינה פסיכולוגית במשפחתו? אולי ניקוי הגנה זו ללא מתן אלטרנטיבות פסיכולוגיות לילד עלול לפתח תחום חדש של בעיות תחליפיות.
ונושא אחרון, באם אינכם מרגישים נוח לעבוד עם ילדים תעשו הפנייה למטפל מנוסה עם ילדים. ילדים הם בעיקרם עדיין חסרי הגנות ולכן יזהו מטפל "כבד ומוגן" ויסגרו בפניו. הטיפול עם הילד צריך להיות קליל ומישחקי ולא לגשת בצורה ישירה לשאלות הגניבה. ובמקביל, חייבת להיות תקשורת פתוחה ויעילה בין המטפל להורים.
סיכום
האדם הגונב, בהתנהגותו מבטא חסכים רגשיים ישנים, בעיקר מתהליך גדילתו, בה קודדו במוחו "מסקנות" בדבר חוקי החיים בחברה שאינן תואמות את הסדר החברתי הקיים. כאשר קודים אלו נגרמו כתוצאה של הזנחה ו/או התעללות מסיביים, יש סכנה שהילד יגדל להיות סוציופת, אדם הפועל מתוך ראיית עולם אנטי חברתית שביסודה כל צרכיו חייבים להתמלא גם אם זה בא על חשבון האחר.
מטפל אייפק IPEC, בפוגשו מטופל המעוניין לטפל בתחום זה, נדרש לערוך אבחנה על מידת האידיאה האנטי חברתית במוחו של המטופל בהקשר להתנהגות הגניבה ולהעריך במקביל את מידת המוכנות לריפוי של המטופל כפי שתבוא לידי ביטוי במבחן שרירים.
בעבודה עם ילדים, מטפל אייפק IPEC נדרש לזכור שילדים חווים ומבינים חוקים בכלל וגניבה בפרט, בצורה שונה ממבוגרים, וספר החוקים הפנימי שלהם, הסופר אגו, הוא בהתהוות, ולכן ההערכה והטיפול חייבים לקחת עובדות אלו בחשבון. בנוסף, המטפל אמור להעריך את הדינמיקה המשפחתית של הילד כדי להבין שהתנהגות גניבה אצל ילדים, ברובה המכריע היא תולדה של הדינמיקה המשפחתית.
ובהתבוננות רוחנית על כל התנהגויות האדם, חיינו הם כגלגל, וכל מה שאנו עושים, לטוב ולרע, חוזר אלינו בסופו של דבר.