יעל (שם בדוי) (38), רקדה כתחביב ובאופן מקצועי מעל ל 20 שנים. כשהתחילה פתאום לחוש בכאבים במרפקים, בכמה אצבעות בידיה ולאורך זרוע שמאל, פנתה לרופא. התרופות שהחלה לקחת הרגיעו את הכאבים ובתוך כשנתיים הפכה ל"מומחית" בלזהות אם שכחה או לקחה פחות מידי מן התרופה.
בדיקות דם שעשתה לאחר תקופה גילו שהכבד שלה מפריש אנזימים ברמה מוגברת, ממצא היכול להצביע על זיהום ו/או ירידה בתפקודי הכבד. רופא הארטיריטיס לא ראה כל קשר בין השניים והמליץ להמשיך עם התרופות שהיא לוקחת. היא נשארה מבולבלת ודואגת. חברה שהפנתה אותה לטיפול אייפק יעצה לה לעצור את התרופות לפני שהיא מגיעה לפגוש אותי. ואכן היא הגיעה עם הכאבים במפרקים שהלכו והתגברו.
בבדיקה הראשונה מצאתי שכאבי הפרקים קשורים לטראומת ילדות ישנה שפרצה חזרה לפני כשנתיים כשקודמה לתפקיד ניהולי בלהקה בה רקדה.
כשהיתה ילדה נמשכה כמו מגנט אל עולם הריקוד וכבר אז ידעה שזהו עולמה. אימה חזרה באוזניה בצורה חד משמעית שריקוד נועד למוכשרים בלבד ומכיוון שהיא ביתה, אינה מוכשרת כלל, כדאי שתחפש משהו חשוב ויעיל בחייה מלבד בזבוז הזמן בריקוד. למזלה היו בה מספיק כוחות ללכת אחרי התשוקה שלה בריקוד ולחלוטין התעלמה מהמסרים של אימה. היא הצליחה בתחום בגדול, ומעבר לכך שהתפרנסה בכבוד מהמקצוע שלה, לא הפסיקה להתענג עליו. בבדיקה הראשונית הסתבר גם שהיא כעסה מאד על אימה שלא יכולה היתה לראות אותה על כשרונותיה, אך מעולם לא הביעה רגשות אלו אל אימה.
ביופידבק של מערכת השרירים שלה סיפק את כל המידע הנ"ל ועוד. כבר בפגישה הראשונה, הכאבים חלפו בתוך הטיפול שעשתה. בתוך מספר חודשים, פערי הזמן בין התקף כאב למשנהו הלכו והתארכו ועוצמות הכאבים שפרצו היו חלשות בהשוואה למה שהיה בהתחלה והיו ממוקדות באיזורים מסויימים בלבד. היא הפסיקה לחלוטין לקחת את התרופות לטיפול בארטיריטיס ובאמצעות תוספי מזון ממקורות טבעיים פתרה את בעייתה. בשלב האחרון של הטיפול התמקדה ביחסים שלה עם הרקדנים והרקדניות שהיו כפופים לה (היא הפכה למנהלת אומנותית). כל שאלה ו/או ביקורת שהם העלו, איימה עליה והעלו מחדש את כאבי הארטיריטיס. הפתרון אותו השיגה בשלב זה היה היכולת ליצור הפרדה רגשית בין חיי היומיום שלה בעבודה מול רקדנים ורקדניות מקצועיים המביעים עצמם דרך שאילת שאלות והבעת ביקורת, לבין אימה, ששללה בצורה טוטאלית את השאיפות האומנותיות של ביתה.
בעולם המחקר מצטברות בשנים האחרונות עדויות לא מועטות על תופעות של דלקות המושפעות בצורה ישירה על ידי רגשות כרוניים של בושה, פחד, תסכול וכעס. ראה מחקר על השפעת בושה ואשמה על מערכת החיסון. השדה המתפתח של Psychoneuroimmunology (ראה עבודה של ליאור טל, מטפל אייפק מומחה, מורה אייפק) מספק חלון מחקרי חדש לממצאים המאוששים את מה שמטפלי אייפק חווים מזה קרוב ל20 שנים במהלך הטיפולים.
