א' ילד בן 6 עם נזלת כרונית דלקתית מגיל שנתיים.
הוא דובר ערבית , אני דוברת עברית , האמא מתווכת ביננו.
אני מתבוננת בו, מחייכת אליו.
הוא מרשה לי להסתכל לו בעיניים לזמן קצר בלבד
ואז נשאר המרחב האנרגטי
הלא מדובר שמהדהד.
אני מנסה להניח לפרטים, לתזזיתיות , לחוסר השקט, מנסה להרגיש אותו
ואז מתחילה שיחה אחרת, נטולת מילים.
בדיקת השריר מספקת אינפורמציה מגיל שנתיים.
האמא מספרת שבגיל שנתיים א' קיבל חיסון לשפעת ומאז יש לו נזלת, כבר ארבע שנים
במקביל, זורמת עוד אינפורמציה דרך בדיקת ביו פידבק של השריר ומתבהרת התמונה:
כש א' היה בן שנתיים המשפחה עברה בית, נולד תינוק חדש וא' נשלח לראשונה למעון .
מערכת הגוף נפש של התינוק בן השנתיים "הותקפה" כמעט מכל חזית  אפשרית.
מנגנון הלחץ בגוף היה כל כך מגורה כך שהמערכת נכנסה לסוג של קיפאון.
חוויית הקיום של התינוק נהייתה לא בטוחה, ובבדיקת ביו פידבק של שריר עולה הפחד להישאר לבד, פחד משינויים, תסכול וכעס, המון כעס.
התינוק לכאורה טופל, המשפחתון היה אינטימי, הסבתא עזרה, אבל בחווייה הפנימית של התינוק שעדיין לא דיבר ולא יכול היה לבטא במילים את הפחד, המצוקה והצורך באמא לידו, היו חזקים מנשוא. חוויית הבטחון התערערה. מערכת החיסון נחלשה והנזלת התחילה לנזול ללא הפסקה.
עכשיו בגיל 6, במפגש ללא שפה וורבלית, יצרנו שפה משלנו וסביבה קבועה ובטוחה בקליניקה,
דרך בדיקת שריר, התערבויות אייפק ופרחי בך.
נוקו הרגישויות למרכיבי חיסון השפעת שפיתח רגישות אליהם, למתכות כבדות, לאלרגנים שונים, למזונות. התחזק הקשר עם האמא, עלה הצורך הראשוני מגיל שנתיים שלא סופק במלואו במגע של אמא, ובטיפולים האם קיבלה הנחיה לערסל אותו כמו תינוק או להושיב אותו עליה, בהתאם לגיל הרגשי שעלה בזמן ההתערבויות טיפוליות (כמו מסג'ר על מרידיאן/איבר /פנס וכו'.)
פעמים רבות, במהלך הטיפול א' נהג לקחת פנס/מסג'ר ולהניח על אימו בזמן שהיא טיפלה בו בכלי טיפולי אחר, והקשר, הקרבה ותחושת הביטחון, הלכו והתחזקו.
מערכת הלחץ בגוף התחילה להירגע ולהתאזן כמו גם מערכת החיסון. מערכת הנשימה התחזקה
והאנרגיה שנזלה ממנו במשך 4 שנים, התחילה להתאזן והפסיקה לדלוף.
הנזלת הדלקתית התחילה להשתנות ….עד שנעלמה.

דורית פוקס
מטפלת אייפק מומחית ומורה