נ', מטופלת ותיקה שלי, יצרה איתי קשר מחודש לפני חודש. בעבר הייתה אצלי על מנת שאעזור לה עם מצב רגשי מורכב. כיום היא אמא לשתי בנות, הגדולה בת 5 והקטנה בת שנה וארבע חודשים.
"אתה חייב להציל אותי, הקטנה שלי לא זזה ממני. אני לא יכולה לצאת בלעדיה אפילו לשנייה"- כך היא פתחה את השיחה. המצב מורכב במיוחד, בשל העובדה שנ' עובדת כגננת בגן בו נמצאת גם ביתה. גם ביומה החופשי מהעבודה, נשארה אתה ביתה בבית ולא הלכה לגן.
בפגישה הראשונה, כיוון אותנו הגוף לתק' העוברות של הבת. מיד קישרה נ' את הנתון לעובדה שבשבוע ה-26 להריונה, בעקבות ממצא של הרחבת אגני כליה אצל העוברית, הומלץ לה לשקול הפסקת הריון. "חוויתי ניתוק רגשי ממנה ומהתחושות הפיזיות, עד כדי כך שהפסקתי להרגיש אותה זזה"!!!
הגוף דיבר על אפתיה ונ' הרגישה לפתע שבתה חוותה נטישה בעודה ברחם.
בפגישה השנייה, דיווחה נ' שביתה בילתה יום לבד בגן. זאת הייתה למעשה פגישתנו האחרונה ובה שחררה נ' את רגשות האשמה והבושה ואפשרה לביתה עצמאות וצמיחה.
