טיפול אייפק הינו טיפול מדהים ויעיל בהתמודדות עם חרדות מכל הבחינות. כתבתי על הטיפול בחרדות מספר מאמרים ועסקתי ואני עוסק בנושא במשך שנים. זה לא מפסיק לרתק אותי איך אדם עם רגליים על הקרקע, אינטלגנטי, מתחיל לחוש פחדים כל כך קשים ללא כל הכנה, ועדיין, אינו מסוגל להצביע על איזשהו גורם במציאות ממנו הוא פוחד.כמובן שישנם מטופלים "שפתרו" את הבעייה והם מייצרים "סיבות" ממה לפחוד. אנחנו קוראים לסיבות "פוביות". זה פוחד ממקומות גבוהים, זו פוחדת לטוס, הוא פוחד להיכנס למעלית ורובנו פוחדים מנחשים. אך הנושא המעניין נשאר בעינו: למה אדם א' חרד ואדם ב' לא. מה עובר במוחו של החרד שבמצבים מסויימים הוא נתקף בחרדות בשעה שבמצבים מאד דומים אחרים הוא נשאר שלו.
הנושאים האלו מעסיקים אותי כמטפל הרבה שנים. בשנה האחרונה, בעקבות מפגש עם מספר מטופלים שהטיפול שלהם לא ממש הצליח, ניסיתי להבין האם יש ביניהם משהו משותף שאולי יוכל לשפוך איזשהו אור למה הטיפול לא עזר להם כשלרוב המטופלים הוא עוזר בצורה אדירה. ראיתי שמה משותף אצלם היה תחילת חיים קשה ביותר. מטופל אחד הועבר לטיפול אצל דודתו כשהיה בן שבוע מכיוון שאימו חלתה ואושפזה למשך כשמונה חודשים. כשהאמא חזרה, היא גידלה אותו בצורה סדירה לאחר מכן. מטופלת אחרת אימה נפטרה ממחלה קשה כשהמטופלת היתה כבת שלוש ואביה נשאר לטפל בה עם עוד שני אחים, כשהוא המום מצער על האובדן שחווה ולאחר מספר שנים נפטר גם הוא והילדה גודלה על ידי משפחת האבא.
והיו עוד מקרים קשים ללא הצלחה טיפולית, ולכולם היה רקע ילדות קשה במיוחד. חשבתי על הפגיעה הקשה בהתחברות (attachment) הילד לאדם מבוגר המגדל אותו וחשבתי עד כמה הפגיעה בהתחברות יכולה להשפיע על רמת הביטחון הבסיסי שהילד חש בחייו ועד כמה חוסרים אלו ליוו אותו בגדילתו. מחשבה זו לקחה אותי באופן טבעי להרהר בארבעת הפילטרים אותם אני מפעיל בכל טיפול (בכירים 2012) ולברר האם נושא ההתחברות בא לידי ביטוי בתוך פילטרים אלו. וכמובן מצאתי שאין התייחסות לנושא כלל ועיקר. ומעבר לכך, כשמדובר בהתחברות לתינוק, המימד הראשוני יהיה המגע הפיזי והקרנת החום והקרבה שההורה הנוגע מכוון בתוך עצמו כלפי התינוק. ומכאן, ההרהור הנוסף שעלה בי הוא, איזו השפעה יש לפגיעה באיכות ההתחברות על המימד הפיזי של מערכת העצבים ועד כמה המגע/חוסר מגע שחווה התינוק ישפיעו על מידת יכולת ה"חיישנות" של מערכת העצבים בהמשך ההתפתחות.
בשלב זה בטיפול, אני מפתח הרחבה של נושא הפילטרים ובודק עם מספר מטופלים את ההתייחסות שלהם לקבל טיפול מעבר להרשאה, מוכנות, פתיחות ואמונות יסוד, לגבי יכולת ההתחברות שלהם בהווה ובעבר, מידת השפעת החסר של צרכים ראשוניים (ראו פוסט קודם של תמי רייס על צרכים ראשוניים), ועוד מדדים שונים שיבואו לידי ביטוי בהתמודדות המטפל עם המחסומים השונים של המטופל בדרך לטיפול מוצלח.
אני רואה כאפשרות שבסדנאות שאלמד בשנת 2014, אשנה את מבנה הסדנאות כך שבסדנת הבכירים אלמד את הכלים המתקדמים ביותר של אייפק וסדנת הבכירות המקצועית תהפוך לסדנת התמודדות עם מקרים קשים עם דגש על דיאגרמת העצמי ונושא הצרכים הראשוניים החסרים ותדון בצורה שונה לחלוטין עם אותם מטופלים השייכים לקטיגוריית ה 20%. נדון בדרכים להעריך את רמת ההתנגדות והחסימה של מטופלים אלו, דרכים לעזור לגוף שלהם לחוש ולקבל את החוסרים בהתחברות, ולעזור להם עם קשיים אפשריים של מערכת העצבים ביכולת לשדר/לקלוט יותר מסרים של פתיחות וביטחון ופחות מסרים של התגוננות.
אשמח לשמוע הרהורים נוספים בנושא
