מערכת ההישרדות בטיפול אייפק

מטופלים שמגיעים לטיפול אייפק בשל בעיות פיזיות או רגשיות לרוב חשים איום לא מודע על חייהם ומערכת ההישרדות שלהם מופעלת, על ידי הזרמת הורמוני לחץ ( קורטיזול ואדרנלין) בלי להיות מודעים לכך. התפקוד האוטומטי תופס שליטה על החיים בעבודה, בבית ובהורות ולא ערים לכך שהם חיים בתחושה סובייקטיבית שכל רגע עלולה ליפול פצצה לידם.   מערכת ההישרדות מופעלת במערכות שונות בגוף ללא סימנים מובהקים, ואין לה מקום מוחשי שניתן לראות ולסמן מתג שמופעל, אין אזעקה או כפתור שאפשר לסגור אותו. כן אפשר לראות סימנים בהתנהגות כמו קשיי שינה, תיאבון מוגבר או נמוך, קושי להתרכז לחוות ולהנות מהכאן והעכשיו.
בטיפול אייפק כן ניתן לבדוק האם המתג של מערכת ההישרדות החל לפעול. בודקים 3 נקודות בראש, האם הן חלשות בו זמנית יחד. לעיתים רק נקודה אחת תהיה חלשה ותסמן שיש קושי חלקי בתפישת המציאות.
לרובנו המשמעות היא שהיתה סכנה קיומית שחלפה, אך היא מהדהדת בחלקים שונים בגופנו בפיזיולוגיה וגם בתפישת האמונות שהושרשו יחד עם הסכנה. במידה ולא היתה התייחסות לאירוע ולפחדים שהתעוררו, יש אפשרות שנמשיך לחיות במנגנון הישרדות גם אם יעברו שנים מהאירוע.
מדוע מערכת ההישרדות נכנסת לפעולה כשאין סכנה אמיתית, לא תמיד נבין. ניקח לדוגמה ילדה בת 4 שבילתה עם אמא במרכז קניות; האמא נכנסה לחנות והשאירה את הבת לאכול את הגלידה בחוץ ובלי לשים לב הבת עקבה אחרי כלב חמוד. אחרי מספר דקות הבת מגלה שהיא לבדה ואין לה מושג היכן היא והיכן אמא. מערכת ההישרדות תיכנס לפעולה ותרשום בתוך מערכת החיסון ומערכות פיזיות נוספות את כל מה שמתרחש בזמן האירוע המסכן. לדוגמה, יקודדו גלידה שמנת, חולצה כחולה, מכנס אדום, סנדלים צהובים, מוסיקה מסוימת, תפוז שנאכל ליד הילדה ועוד. אחרי מספר דקות תמצא האימא את הבת וגם אז הגוף יכול לקודד אינפורמציה רגשית על חווית העצמי ועל העולם בהתאם לתגובה של האימא : “אני אשם”, “אני לא אחראי”, “אני עושה בלאגן”, “קניות זה דבר מסוכן”, “אני לא מקשיב, לא אחראי”, “אני בסדר”, “אני לא אשם” וכו’. מערכת החיסון שתפקידה בין היתר לעזור לנו למיין חומרים מהחוץ יכולה גם לתפוס שקניון וגלידה הם מסוכנים, וקניון רועש לא נעים לי.
עוברות 30 שנה והבת הופכת להיות אמא וגם היא הולכת עם בנה לקניות במרכז קניות, קונה לבנה גלידה, ואחרי טעימה של הגלידה, היא מתחילה להרגיש לא טוב, קצת נזלת והתעטשות, ואולי הבטן מתחילה לכאוב ומשלשלת. מערכת החיסון זיהתה את אותו תוכן מסוכן והיא פועלת נגדו למרות שגלידה קניון וקניות הם לא דבר מסוכן ואין כאן פצצות שנופלות. מערכת החיסון מנסה להוציא את החומר שמסכן כרגע את הגוף בכל דרך אפשרית, דרך הנשימה, ההזעה, מערכת העיכול וכו’.
אייל ולילך וביתם איילה(השמות בדויים), תינוקת בת 4 חודשים, הגיעו על מנת לטפל באיילה. עוד מהדרך כשהתקשרו לקבל הנחיות להגיע, שמעתי את התינוקת צורחת צרחות של כאב ומצוקה. וכאשר קיבלתי אותם בכניסה לקליניקה ראיתי הורים מותשים וחסרי אונים. הם כינו את זה במילים “היא איבדה את זה לחלוטין”, איילה התינוקת, והיא לא מצליחה להירגע משום דבר, לא ישנה ולא אוכלת. הם הגיעו מיואשים וחסרי אונים כשלא הצליחו לעזור לביתם התינוקת.
שיחה ותשאול העלו שהבת עד גיל חודשיים ינקה והייתה נינוחה לגמרי. מחלה של צינון וליחה בריאות הובילו למצב של הקאות, עד שאיילה היתה בסכנת התייבשות ואושפזה בבית חולים ל 3 ימים. באישפוז התינוקת קבלה אוכל מבקבוק ולא הוזנה יותר בהנקה. פידבק של השריר הראה כי מערכת ההישרדות של התינוקת איילה המשיכה לעבוד למרות שחלפה הסכנה מאז האישפוז, והיא לא חזרה למצב רגיעה. בגלל הבהלה, היא נכנסה למצב נסיגה של עוברות, שמשמעותו, “אני חייבת הגנה כמו של עובר”. כל הצרכים וההתנהגות שלה שויכו למצב עוברי: היא נזקקה למגע רצוף על הידיים ולא ניתן היה לעזוב אותה לבדה לכמה רגעים. מערכת העיכול התקשתה לספוג והיתה באופן קבוע לא רגועה.
כדי להבין מה האיום, בררתי עם ההורים אם קרה משהו בבית, לפני האישפוז. הם לא זכרו שום אירוע שהיה יוצא דופן מעבר לאישפוז. טיפלתי בהורים בפניקה שעטפה אותם, וטיפלתי באיילה במשפט שהחזיר לה את חווית הטיפול הבטוח “אני ראויה להכלה ואהבה”.
אחרי הטיפול ההורים דיווחו על שיפור של יומיים שנמוג לאחר מכן ואנחנו ניפגשנו לטיפול נוסף.
בטיפול האימא נזכרה כי לפני המחלה של איילה היא רבה עם אימה, ריב שיצר אצלה תחושת סכנה של התנתקות מאימא, ולכן היא למעשה הרגישה שהיא בסכנה ללא עזרה של הוריה. היא גם סיפרה על הקושי שחוותה כשאיילה התינוקת לא רצתה יותר לינוק וסירבה גם כשניסתה שוב ושוב. הפסקת ההנקה יצרה ריחוק וניתוק בין האימא לתינוקת. טיפלנו בתפישת הלחץ של האימא שחוותה את עצמה כאימא לא טובה והאשמה שרוקנה אותה אנרגטית מהטיפול באיילה.
אחרי הטיפול, איילה החלה לחזור לגיל הכרונלוגי והרגשי שלה וחזרה לחוות את המציאות ללא תחושת איום סכנה. חזרה לישון, לשחק לאכול ולהירגע ממגע ומליטוף.

תמי רייס מומחית טיפול אייפק ומורה
Ipecisrael.co.il

טיפול אייפק באמצעות האינטרנט

פוסט זה מעלה מספר הרהורים ומחשבות על טיפול מרחוק בעזרת טכנולוגיה של מסך במחשב בפלפון, ובאייפד.

אחת התגובות שאני מקבלת כיצד אפשר לטפל מרחוק הרי קבלת האינפורמציה מתקבלת מפידבק בשריר של המטופל. כאשר מטפלים מרחוק הבדיקה נעשית על המטפל ומאפשרת את המשך הדיוק וההתכווננות החשובה של הטיפול.
לפני מספר שנים נחשפתי לטיפול בעזרת מסך כאשר מטופלת שעבדתי איתה בקליניקה עברה אירוע כואב של גב תפוס והיתה זקוקה לטיפול בעוד היא נמצאת בבית בלי יכולת תנועה. הטיפול היה רגיל עם תהליך של שיחה אבחון וטיפול לממצאים שעלו.
המקרה של טיפול במטופל בשעת מחלה אקוטית חזר על עצמו מספר פעמים נוספים, ונוכחתי לגלות שהטיפול עוזר ומקצר את ימי המחלה ומאפשר להתגבר על הקושי של הגעה לקליניקה.
אחרי המקרה של עזרה בשעת משבר פיזי הגיע אלי מקרה נוסף של עזרה דרך מסך למטופל שגר רחוק במקום מבודד שהגיע חד פעמית להיכרות בקליניקה והמשיך דרך המסך שוב בעזרת תוכנת הסקייפ. בטיפול במסך נחשפתי לביתו של המטופל ( השולחן והמחשב התמקמו בין המטבח לסלון ) , ודרך המסך השתקף לי בית מסודר, פונקציונלי מעט טיפוח וחמימות עניין שישקף את חייו ואת צורת ההתנהלות של המטופל.
לאט לאט קיבלתי מטופלים מרחוק שאף לא הגיעו לקלינקה להיכרות ראשונה, ישר נפגשנו פנים מול פנים בסקייפ, באופן טבעי ורגיל.
גם אני עברתי תהליך של הסתגלות למדיה, וככל שעבדתי איתה מצאתי דרכים יצירתיות למטופלים להסתגל ואפשרתי להיפגש איתי מספר דקות ולהחליט האם להמשיך לטיפול מלא בתשלום.
כיום ישנו מגוון גדול של מטופלים שבוחרים לטפל דרך המסך .

מתוך ההתנסות המצטברת גיליתי כמה היבטים חשובים לסוג הטכניקה של שימוש במסך :
1.   חשוב לבדוק האם האמצעים הטכנולגיים ראויים ונוחים לשימוש ולא מגבילים ומייצרים קושי נוסף.
2.   אנחנו רוצים להישאר מרוכזים זורמים ללא הפרעות . ואם המדיה לא באיכות טובה כדאי לחשוב
האם זה נכון להמשיך לעבוד בה .
3.   ישנה אי נוחות, מבוכה ובדיקה של המטופל את הטיפול בדקות הראשונות במפגש דרך המסך.                  התנסות חדשה זו נחווית אצל רוב המטופלים בחוסר אמון, שלאט לאט מתפוגג עם כניסה
לתוך הטיפול והתכנים של הסשן. יש זמן עיכול שונה ממטופל למטופל, רובם בסוף הסשן שכחו
שעבדנו דרך הסקייפ והם מתמסרים לטיפול באופן רגיל.
4.   מטופלים בחתך של הורים לילדים קטנים שחווים חיים עמוסים, עם מעט מאד זמן פנוי לטיפול,
ומשאבים לטפל בעצמם או בילדים האופציה של מסך מאד עוזרת כי הטיפול חוסך בנסיעות                       והזמנים של הטיפול מתגמשים והם מטפלים בשעות הערב בזמן שהילדים ישנים
(כך עבדתי לאורך זמן עם אמא חד הורית עם עזרה מועטה בגידול הילדים, שהתפנתה לטיפול
בשעות הערב אחרי הירדמות הילדים) .
5.   הטיפול נותן פתח והצצה לעולם המטופל, נגלה לפנינו המרחב הפיזי והרגשי שבו הוא גר, כיצד הוא
מאורגן, מה התמונה שמשתקפת לפנינו . לעתים זאת מטפורה קטנה ונקודתית לחלקים נוספים
בחייו. גם כמישהו מבני המשפחה נכנס לסשן במקרה נחשפים יחסים וקשרים שאותם חווים כחלק           הסשן וגם הם נותנים מידע רב על צורת הביטוי ודרכי התקשורת שלו עם משפחתו.
6.   בטיפול במסך לרוב המטופל נמצא בסביבה הטבעית הבטוחה והמוגנת והיא משתקפת בלבוש
ובשפת הגוף שלו ויש לו נינוחות שמושפעת מהיותו במקום המוכר והידוע.

לסיכום ,
ההזדמנות לטפל בעזרת הטכנולוגיה מאפשרת לטיפול להתרחש בפלטפורה נוחה וזמינה וליצור קשר תומך חם ומכיל גם כאשר המטופלים פיזית רחוקים ולא מתאפשר לנו לפגוש אותם בקליניקה.

תמי רייס מומחית טיפול אייפק ומורה
Ipecisrael.co.il

 

 

 

 

 

מצויינות הצטיינות ובריאות חלק ב’

הבריאות הנפשית והגופנית נובעת בעיקרה מהדרך בה אנשים חווים לחץ ובדרך בה הם מפרשים לעצמם את הלחץ. החוויות והפרשנויות בעיקרן אינן מודעות לאדם; אלו תהליכים הרוחשים מתחת לפני השטח, והרבה פעמים, הסימפטומים שמתחילים להטריד, הפיזיים והנפשיים הם הסימן לכך שמערכת הלחץ עובדת בתוכנו.

מערכת הלחץ
פיזיולוג בשם דר. הנס סלייה גילה בטעות באמצע שנות ה40 של המאה הקודמת, מערכת פסיכו-פיזיולוגית בגוף והוא היה בטוח שגילה הורמון חדש שלא תועד עד אז. אחרי שהבין את טעותו, החל לחקור את המערכת והסתבר לו שבכל יצור חי קיימת מערכת פידבק בין המוח לבין בלוטת האדרנל הממוקמת בחלק העליון של הכליה, ובמערכת זו, המוח סורק את הסביבות בהן הוא נמצא, הסביבה הפיזית והסביבה הפסיכולוגית. הסריקה היא מתמדת, ובכל שעות הערות בודק המוח את הפוטנציאל לפגיעה מסכנת חיים ו/או מסכנת את הקיום הפסיכולוגי של האדם.
כשהמוח מתרשם שיש סכנה, הוא גורם להפרשת הורמוני לחץ מן האדרנל אל זרם הדם. כשהלחץ הינו פיזי, הרמת משאות כבדים, ריצה ארוכה, האדרנל מפריש הורמון בשם אדרנלין. כשהלחץ הינו נפשי, האדרנל מפריש הורמון בשם קורטיזול.
הסכנה הנמדדת על ידי המוח היא לא ברמה של “יש סכנה” או “אין סכנה”. הסכנה היא יחסית לרמות האיום החיצוניות ו/או הפנימיות כפי שנתפסות על ידי המוח. כשאדם נמצא במצב בו פגזים נופלים מסביב לו במצב מלחמה, תשדורת הסכנה הפיזית גבוהה מאד. כשאדם נכנס לראיון קבלה לעבודה והוא מרגיש שקבלה לעבודה זו היא גורלית עבורו, תשדורת הסכנה הפסיכולוגית גבוהה מאד.
דר. סלייה קרא למערכת זו בשם “מערכת הלחץ” והשם הפך להיות פופולרי ובציבור משתמשים בו הרבה פעמים בצורה שאינה מתארת בהכרח את דרך מנגנון הפעולה של מערכת זו.
הנקודה שחשוב לקחת לתשומת הלב היא שמערכת הלחץ מופעלת הרבה פעמים בחיים המודרניים בצורה לא פרופורציונית למצבים בהם היא מופעלת, והיא יכולה להיות מופעלת לאורך זמן וללא הפסקה עד שמצב החירום שאינו בהכרח מצב חירום, מופעל ללא הרף בצורה פסיכולוגית ובחוסר מודעות וגורם  להפרשה מוגברת ולא פוסקת של הורמוני הלחץ. זו הופכת להיות דרך הקיום של האדם והוא מקבל אותה כ”דרך הטבעית לחיות”. הפרשה מתמדת זו, שבתחילתה נועדה להציל ולשמר את השרידות, הופכת להיות מקור לרעילות ולהיווצרות מחלות, בגוף ובנפש.

בעיות הבריאות הפוטנציאליות אצל המצויין והמצטיין
כשהאחריות לתפעול נכון של מערכת הלחץ נתונה בידי האדם עצמו, הפוטנציאל שלו להישאר בריא ומאוזן, יהיה משמעותית גבוה יותר מאשר זו של האדם שהאחריות לתפעול מערכת הלחץ שלו, נתונה בידי אחרים. לכן, למצויין יש פוטנציאל גבוה יותר לשמור ולשמר את בריאותו התקינה. הוא אדם שחי יותר בתוך עצמו, ומנהל מערכת יחסים עם עצמו בה עומדות בפניו הרבה יותר אפשרויות בחירה באשר למה ואיך לעשות עם הלחץ שלו. התחרות הפנימית שלו בתוך עצמו, הנטייה לפרפקציוניזם והקושי לשים לעצמו גבולות במישורים של מאמץ וזמן, יכולים להפוך לעקב אכילס לגביו. אם הוא שוכח עצמו יותר מידי פעמים, ושוקע לתוך עשייה שאינה נגמרת, לאורך זמן הוא יגביר את קצב הפרשת הקורטיזול, וייטה במוקדם או במאוחר לפתח מחלות.
למצטיין יש פוטנציאל נמוך יותר לשמור ולשמר את בריאותו. כאמור, המצטיין מושפע בצורה משמעותית מאחרים. אלו משבחים אותו ומקלסים אותו. אלו מבקרים אותו ומכוונים אותו. יש עליו לחץ מתמיד להתפשר על נטיותיו הפנימיות והוא חייב לספק תשובות והסברים לאלו שבידם הפוטנציאל לספק לו את ההכרה ואת תווית ההצטיינות. לכן, הפוטנציאל שלו להפריש הורמוני לחץ בהרבה מצבים הינו גבוה, ובמצבים בהם זוכה לביקורות ישירות ו/או מרומזות. הקיום הפסיכולוגי שלו נמצא הרבה יותר פעמים בסכנה בפני עצמו, נושא שלאורך זמן מתחיל להחליש את מערכת החיסון שלו ומכאן הדרך תהיה קצרה יותר לפתח מחלות.

ולסיום
מאד קל לנו לצטט אמיתות לגבי הדרך להיות מאושר. אנחנו שומעים הרבה פעמים שאדם חייב להיות הוא עצמו, ללמוד לאהוב את עצמו, לקבל את עצמו, ואין לי כל ספק באשר לאמת מאחורי אמירות אלו. ועם כל זאת, אנחנו חלק ממרקם חברתי הכולל משפחה, חברים, מקום עבודה. אנחנו מוצפים ממדיה המספרת לנו סיפורים על הצלחה וכישלון ומשפיעה על התפיסה האישית שלנו לגבי מקומנו בתוך החברה בה אנחנו חיים. זהו שטף חזק ופועם שלב אינפורמציה וסוגבטיה.
כדי להישאר בריאים בגוף ובנפש, נדרשת מאיתנו הסתכלות עצמית ברמה היומיומית, לפיה נוכל לתעד לעצמנו מהו מקומנו על הרצף של מצויינות-הצטיינות, מהם הצרכים הפסיכולוגיים שלנו בהקשר לרצף זה ומהם המחירים שאנחנו מוכנים לשלם כדי כדי לדבוק באמת שלנו או להתפשר חלקית על האמת כדי להרגיש יותר חלק מהסביבה בה אנחנו חיים.

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק

חלק א

מצויינות הצטיינות ובריאות חלק א’

הרבה פעמים אנחנו נוטים לבלבל בין מצויינות להצטיינות. למרות שלפעמים שני מושגים אלו חופפים, הם עדיין שונים בתכלית זה מזה.
מה קורה כשהמצויינות שלנו בתחום מסויים או כשההצטיינות שלנו בתחום אחר, פוגעים בבריאות שלנו ומורידים אותנו למטה. מה קורה כשאנחנו מתחילים לבלבל את הגבולות בין מצויינות והצטיינות.
בעקבות מחקר אישי בן שנים רבות עם מאות מטופלים מצויינים ומצטיינים בתחומיהם, אני יכול לקבוע במידה רבה של וודאות, שרוב המצויינים הפגינו לאורך זמן מידות גבוהות יותר של בריאות גופנית ונפשית מאשר אלו של עמיתיהם המצטיינים. המשך לקרוא

פניקה ודימיון מודרך

אדם בהתקף פניקה חווה קטסטרופה טוטאלית של איום על חייו. האיום בא מתוכו מפני שמחוץ לו אין כל איום ממשי, פיזי, על חייו או שלמותו. במצב של איום ממשי, מיידי, האדם נתקף בפחד גדול בגלל הממשות של האיום (תאונה שעומדת לקרות, מלחמה, התקפת טרור ועוד).
במצב פניקה, המקור לתחושת הפחד הקשה הינו מדומיין. הוא בא מבפנים ויש לשער שהוא מדומיין על בסיס זכרונות קשים מגילים מוקדמים, בהם חלו איומים דומים מדומיינים או אולי, חלו איומים ממשיים על חייו. בשעה שאדם המותקף בחרדה, רואה בדימיונו תסריטים מה יכול לקרות, מה עלול לקרות, ואלו מגדילים בצורה מוגברת את חרדתו, לעומתו, האדם בפניקה, אינו רואה תסריטים, או ליתר דיוק, הוא רואה אותם אך לא בצורה מודעת. במצב פניקה, חל נתק מוחלט בין המוח המודע לבין המוח הלא מודע. כל התרחישים והתסריטים האפשריים מתחוללים במוח הלא מודע ואף במוח התת מודע אך לאדם שעומד לחטוף את התקף הפניקה, אין מושג או רמז לאשר עומד להתרחש. המשך לקרוא

חיסונים אצל ילדים ותינוקות

נושא החיסונים אצל ילדים ותינוקות הוא נושא חם עם הרבה מטענים.
מצד אחד הרפואה המונעת שהכניסה סידרה של חיסונים לתינוקות החל מהחודש הראשון לחייהם. תקופה נוחה היות ורוב ההורים מגיעים לטיפות החלב לשקילה בדיקת התפתחות ועוד… מאידך קבוצה של הורים וגם מטפלים למיניהם שמזהירים מפני חיסונים ותולים בהם תחלואים למיניהם. נתקלתי בנושא ממש בתחילת דרכי כמטפלת כשהנכד הגדול שלי פיתח חום מאד גבוהה יום לאחר החיסון כשהיה בן חודשיים ואושפז ליומיים. שלא יהיה פה ספק אני בין אלה שמצדדים בחיסונים , אבל…. המשך לקרוא

כשהאבל מכה

מאד הצטערתי לקרוא על מותו של משה גרסטנר. זה לא נתפס בעיני שבחור חיוני, מלא חיים וטוב כמוהו, פשוט  ככה נעלם לנו.
משה ביקש להצטרף לקורס מתחילים בדצמבר 2005. היססתי בתחילה מפני שלא היה איש מקצוע מוסמך באחד ממקצועות העזר לזולת, תנאי שהיצבתי לקבלה לקורס זה. משה התעקש, הסביר לי שהוא אוהב ומתמצא בתחום הרפואה האנרגטית/טבעית הגם שאין לו כל תואר רשמי בתחום. הסכמתי. ומהפגישה הראשונה שלי איתו באכסניית הנוער בני דן, שם התקיים קורס המתחילים, התרשמתי מנחישות הדעת שלו ללמוד את המקצוע החדש ולהצליח בו. הוא הביע את עצמו את דעותיו והפגין נחישות רבה ללמוד. לא הופתעתי כשנרשם לקורס המתקדמים ובשנים לאחר מכן, לקורס בכירים.
אני כל כך שמח שנתתי לו אז את ההזדמנות והוא אכן מיצה אותה עד תום. הוא למד בשקידה את כל ההיבטים של טיפול אייפק והפך להיות מטפל מוכשר, רגיש, איכפתי  ומשפיע באופן חיובי במהלך הטיפול.
כמובן שזה הפסיק להפתיע אותי כשהופיע עם מיזם ללמד אייפק לקהל הרחב ולא רק דיבר, אלא, הוציא לפועל מספר קורסים מוצלחים.
לאורך הדרך בלט משה בתעוזה הרגשית והאינטלקטואלית שלו. הוא לא התבייש לשאול שאלות ולהתעמת כשצריך היה לעמוד על דעתו ובה במידה יכול היה לקבל דעות שונות משלו. עם השנים הוא הלך והשתבח והפך להיות מומחה באייפק למרות שבפועל לא קיבל את תעודת המומחה.
בכינוסי אייפק השונים תמיד הקפיד להופיע ולהמשיך ללמוד ולהשתכלל וכמובן, להעניק נינוחות עם אישיותו החמה והקורנת.
בשנים האחרונות לא היה לי איתו הרבה קשר מעבר לאימיילים בודדים שהחלפנו בינינו. מאד הפתיע אותי שחלה בסרטן, כי תמיד נראה לי סמל הבריאות. מאד ציער אותי לקבל את החדשות המרות על מותו ואני בטוח שבמעבר אל הפרק הבא שלו בצורה של אנרגיה, הוא יעבור אל מקום שכולנו נוהגים לכנות גן עדן.
יהי זכרו ברוך,

דר. אורי קניג
מפתח שיטת טיפול אייפק

הדרך למעלה והדרך למטה

בתקופה האחרונה אני עובד עם מספר מקרים של אנשים המותקפים ללא הפסק, פיזית ונפשית מתוך עצמם. קשה להם להתקדם במהירות שהיו רוצים ובטיפול חוויתי איתם מצבים מתמשכים שבהם השתפרות בנושא אחד מנוטרלת על ידי נסיגה בנושא אחר. מאחר ומדובר בהרבה עליות וירידות, קשה להם לראות שבתמונה הכללית אכן יש השתפרות מתמדת.
ודרך העליות והירידות האלו שקורות עם מספר מטופלים דומים במקביל, התבהרה לי תמונה מעניינת. התחלתי להבין יותר את תהליכי האנרגיה שתורמים להשתפרות ואת תהליכי האנרגיה היוצרים נסיגות. והתגלית שלי למעשה נכונה בפני עצמה לגבי כל סוגי הבעיות בהם מטפלי אייפק נתקלים יומיום ולא רק במקרים הקשים איתם אני מתמודד לאחרונה. המשך לקרוא

אוטיזם הילה ונשימה

בכל תהליך טיפול ישנן נקודות ציון שבהם מתחולל מפנה בטיפול ואיכות טיפולית נולדת אצל המטפל והמטופל. כך אני חוויתי את הטכניקה של נשימה במפגש עם אוטיזם.
בפוסט הנוכחי אני רוצה להתרכז בטכניקה של נשימה בטיפול ולהביא דוגמה לטיפול בעזרת נשימה.
נשימה כטכניקת טיפול עוזרת למטופל לחבר בין הגוף ולנפש, דרך תשומת הלב שניתנת לנשימה מתחולל שם חיבור בין העולם הפיזי והעולם הרוחני/הנפשי, וללא הנשימה לא מתקיימים חיים. בטווח בין חיים למוות ישנן איכויות נשימה שונות, ואצל רבים מהמטופלים אין נשימה מלאה ופתוחה, ולרוב, הנשימה היא מצומצמת, שטחית עם מעט כוח. ברגע שמטופל בוחר בנשימה כטכניקה הטיפולית הוא נרגע ומאפשר לעצמו להגדיל את אחוז החמצן שיגיע לתאים, ויפנה אחוז גדול של פסולת. נשימה ארוכה ועמוקה מאפשרת תחושת הירגעות והרפיה דווקא במקום שיש יותר חיים ותנועה. החיים מחוברים לשקט ותנועה. הנשימה המועדפת היא להכניס אויר לאט מהאף ולשחרר מהאף לאורך זמן רב כמה שניתן.
כיצד ניתן לעבוד עם נשימה ואוטיזם ומה יש לנשימה להוסיף לטיפול באוטיזם?
לפני חודש, אם היו שואלים אותי האם רוני תוכל ללמוד לנשום בכוחות עצמה מתוך בחירה ומודעות זה היה נראה לי לא שייך ולא מציאותי. רוני ילדה בת קרוב ל 12 שאותה אני מלווה קרוב לשנה. בטיפול עם רוני אני מטפלת בהורים ובה ( ראו מאמר על אוטיזם ואייפק ).
כאשר הטיפול הצביע על כך שרוני צריכה לנשום, היססתי בבחירה אבל סמכתי על הדיוק של הטיפול. ביקשתי מרוני לנשום והיא הצליחה להבין את המשמעות המלאה של מהות הנשימה. היא פשוט בחרה לקחת אויר ולנשום מתוך מודעות שלה לפעולה. אחרי כמה רגעים רוני ואימה ישבו על מזרון מחובקות הסתכלו אחת אל השניה ונשמו. כמה טבעי כמה מלא חיים.
עבורי כצופה מהצד זו תמונה מאד חיה, הפוכה מאוטיזם שאין בו שום חיים ושום בחירה לפעולה. ופתאום בתוך המקום של הנשימה יש חיוך מבט וצחוק שמגלה את הצד של הנשמה הצד החי שיש בו רוח וחיים.
רוני המשיכה עם הנשימה כשהיא לקחה פנס הצמידה אותו למרכז החזה וחזרה על המילה לנשום, מבינה את הפעולה ומוסיפה לה שם.
האמא דיווחה שרוני חזרה על כך בבית במספר הזדמנויות שונות בהן היא מבקשת את הפנס ונושמת.
חווית לימוד והבנה של המצב חידדו לרוני את הפנים והחוץ. הנשימה מגיעה מבחוץ נכנסת ויוצאת החוצה. מקשרת בין הפנים והחוץ. לרוב במפגש עם אוטיזם החוויה שנוצרת היא שאין גבול, אין פנים ואין חוץ, העצמי נשפך החוצה ללא יכולת הגנה ווויסות על מה שמגיע מהחוץ, מהעולם, אליו.
טכניקת הנשימה ממשיכה לחזור בכל טיפול של רוני בו היא בוחרת לנשום. בטיפול האחרון התווסף לכך דבר מעניין נוסף שרוני הסכימה לטפל בהילה שלה וליצור לעצמה מעטפת והגנה. בסוף הטיפול הגענו ל 11% הילה מתוך 100%.
מה הקשר בין הילה ואוטיזם. ההילה היא מעטפת האנרגיה שעוטפת ומגנה עלינו מהעולם, כמו קליפה שיש לביצה. אותה מעטפת נבנית בשלבים המוקדמים של הינקות. בתחילה, הרחם שומר על העובר כמעטפת מססנת שמכילה את הצרכים הרגשיים והפיזיים של העובר. מרגע שנולד התינוק, המעטפת הרחמית מתחלפת במעטפת האנרגטית של ההורה, הגנה מחשיפה לא מותאמת לסביבה הקרובה והרחוקה.
ההורה בונה עבור התינוק את ההילה דרך ההגנה והטיפול היום יומי ומאפשר לסביבה להגיע עד למרחק מסוים ושומר כל הזמן מפני חשיפה מבוקרת לעולם. קולות, ריחות וטעמים ניתנים באופן הדרגתי שמאפשר לתינוק להרגיש כאילו יש לו קליפה מסננת שמווסתת את החוץ, מה נכנס ומה נשאר רחוק מהתינוק. כשהאם מחזיקה את התינוק היא משמשת עבורו קליפה בטוחה ויציבה מהעולם החיצוני.
במצבים בהם יש איום על התינוק, לעיתים, ההילה/הקליפה מתרופפת והתינוק נחשף לעולם בשלבים לא מותאמים ללא הגנה.
באוטיזם, ההילה מסיבות שונות, לא נבנית ולא מצליחה לשמור על החשיפה מול העולם, והוויסות של החושים אינו מתארגן. בגלל שלא נבנית הילה באופן יציב וסדיר, התינוק והילד בגיל מאוחר יותר, לא פתוחים למגע עם החוץ.
לכן, לרוב הילד נשאר בבית או נשאר רק עם המוכר ולא נחשף לעולם גם בשלבים מאוחרים של הבגרות. הבית ממשיך לשמש קליפה/הילה כמו רחם שלא מצליח להגן מהחוץ ושומר שלא יהיה “איום ” על הילד האוטיסטי. למעשה , ללא הילה/קליפה, נוצרת חוויה של בלבול בין הפנים והחוץ כך שהעצמי יכול לנזול כמו החלבון והחלמון שנוזל מהביצה כאשר הקליפה נסדקת. הקושי בטיפול היום יומי הוא לשמור על הילד ללא קליפה עם איום ממשי “שהנוזל ” שהוא העצמי יכול להישפך ולהיעלם. רק ברגע שמתחילה להיבנות ההילה ניתן להרגיש הגנה כלשהי, ששומרת על חלק מהעצמי להתקיים באופן עקבי.
בטיפול אייפק ניתן לבנות את ההילה מחדש דרך עבודה עם ההורים. רק הם יכולים לעזור לבנות מחדש את הקליפה ולהחזיר לילד את תחושת ההגנה והוויסות לעולם.

תמי רייס
מומחית אייפק

 

 

מתי מחלה הופכת להיות כרונית?

מתחילת צעדי הראשונים, כשפיתחתי את טיפול אייפק, הבנתי שהטיפול יתמודד בעיקרו עם מחלות כרוניות. כמובן שהטיפול עובד בהצלחה רבה עם בעיות אקוטיות, אך מה שמופיע במהירות בהרבה מקרים גם ייעלם במהירות ברוב המקרים. אבל, לוקח למחלה כרונית הרבה זמן להיבנות ולהתבסס בגוף/נפש האדם, וכשהמחלה מתבססת ומתקבעת, בשלב מסויים אומר לעצמו  האדם, ובהרבה מאד מקרים, אומר לו הרופא שלו, שזוהי מחלה כרונית ושאין לה מרפא. אמנם אפשר להקל על התסמינים שלה באמצעות תרופות אך המחלה היא גזר דין.
מצאתי את עצמי לאחרונה בוחן מחדש את המושג “מחלה כרונית”. אם תסתכלו במאמרים ופוסטים שכתבתי בעבר ואלו ששמעו אותי מדבר על הנושא, ההבחנה המבדלת היתה אורך הזמן אשר לאורכו החולה הכרוני נשא במעמסת המחלה, בשעה שמחלה אקוטית היא אפיזודה קצרה החולפת לאחר ימים או שבועות.. המשך לקרוא